אם עוקבים אחרי רצף ההנהגה של עם ישראל בתנ"ך אפשר להבחין בשלוש תקופות שבהם הרצף 'נשבר', ובפסוקים לא מבואר בפירוש כיצד הוא נמשך. שתי תקופות הם הגלויות במצרים ובבבל. הגלות שוברת את המסגרת העצמאית של האומה, ולכן גם בהנהגה יש משבר. יוסף הוא המנהיג לאחר האבות עד השעבוד, ומשה מסיים את השעבוד ומוציא את ישראל ממצרים. אך לא מבואר מי הנהיג את ישראל בכל תקופת השעבוד במצרים- כ140 שנה.

גלות בבל וחורבן בית ראשון כולל את חיסול ההנהגה- צדקיהו ובניו נשחטים ע"י נבוכדנצר ואין להם המשך. רק לאחר מכן מתברר שההנהגה נמשכת מיהויכין, שכבר נלקח בשבי קודם לכן והושלך לכלא. בסופו של דבר יוצא ממנו זרובבל שמחדש את ההנהגה בבית שני.

התקופה השלישית היא המעבר מספר שופטים לספר שמואל. במשך תקופת השופטים נראה אמנם שאין העברה מסודרת של ההנהגה משופט לשופט, אבל יש תיאור של רצף: "ויקם אחריו להושיע את ישראל..." וכד'. (לדעת האברבנאל היה רצף ממשי- השופטים היו אלו שמסרו את התורה מאחד לשני). הרצף הזה נשבר אחרי שמשון. לפי חישוב השנים בסדר עולם וכד' נראה שמיד לאחר מות שמשון התחיל עלי לשפוט במקומו. אלא שבפסוקים לא מתואר כלל שעלי מקבל את ההנהגה. לכן רש"י נצרך לומר: "אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט על ישראל". בנוסף הסיפורים של פסל מיכה ופילגש בגבעה שבסוף ספר שופטים מלמדים לכאורה על תקופת ביניים שלא היתה בה הנהגה מסודרת ו"בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".

רצף ההנהגה בזמן השעבוד מתבאר בפרשתנו: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי... וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה... וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה... וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". נראה שתיאור השושלת של משה נועד גם כדי לרמוז על ההנהגה שקדמה לו. מסתבר שמשה לא 'הוצנח' להיות המנהיג- משפחתו היתה בהנהגה בכל אותן שנים. סיום ההנהגה הקודמת מתואר בפסוק: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא". עפ"י המדרש לוי היה האחרון מבין בני יעקב שנפטר וממנו נמשכה ההנהגה. הנהגתו של עמרם מתבארת מדברי המדרש: "שֶׁהָיָה עַמְרָם רֹאשׁ סַנְהֶדְּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה וְאָמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, אָמַר עַמְרָם וְלָרִיק יִשְׂרָאֵל מוֹלִידִים, מִיָּד הוֹצִיא אֶת יוֹכֶבֶד... עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן". העובדה שכל העם נהגו כעמרם מלמדת על מעמדו כמנהיג. מדברי משה לה' מבואר שההנהגה נמשכה אצל אהרון: "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא – ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן".

העובדה שרצף ההנהגה נמשך דרך בני לוי מתבארת גם מחשבון השנים. חשבון השנים מבריאת העולם לא מפורש בתנ"ך. כדי לחשב אותו משתמשים בתחילה בשנות החיים של הדורות מאדם עד נח עד אברהם ועד יוסף. כאשר מתחילה להיווצר אומה חשבון השנים נמשך לפי המאורעות- 400 שנה של גלות מצרים ו480 שנה מיציאת מצרים עד בניין המקדש. (משם ואילך מתחילים לחשב לפי שנות המלכים שהם אנשים לאומיים). אלא שחשבון ה400 של גלות מצרים אינו מבורר- מהיכן הוא מתחיל? לכן יש במקביל אליו חשבון בלתי מדויק של שנות חיי לוי-קהת-עמרם שהם המעבר מהנהגה משפחתית להנהגה לאומית. מחישוב השנים שלהם מוכח שלא ניתן לפרש את חשבון ה400 כפשוטו, ולכן למסקנה הוא חוזר אל הולדת יצחק.

בין שלושת התקופות ישנו קשר פנימי נוסף. הנביא שנשלח להוכיח את עלי על חטאי בניו מזכיר לו את התקופה הראשונה: "כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה-מכאן שנתנבא אהרן במצרים, ומה היא הנבואה, הוא שנאמר: ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו". הנבואה הזו מופיעה בתקופה השלישית- גלות בבל, ע"י יחזקאל שחוזר גם הוא אל התקופה הראשונה של גלות מצרים, ומגלה לנו עוד טפח ממצבם של ישראל אז: "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם".

חז"ל מבארים את הקשר הפנימי בין התקופות: "קָרוֹב לִתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיְתָה הַשִּׂנְאָה כְּבוּשָׁה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שָׁנָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה עֲלֵיהֶן בִּימֵי יְחֶזְקֵאל... וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה". נראה שמשהו מאותה שנאה כבושה התחיל להתעורר גם בזמן עלי. אלו שלוש 'תקופות חושך' של ישראל מבחינה רוחנית שנשמרות מכוסות ונסתרות. לתקופות אלו יש גם הנהגה נסתרת ולכן היא אינה מפורשת בכתוב. בזמנים כאלו צומחת הנהגת בני לוי.

מהו מקור הסמכות של בני לוי להנהיג? הלויים הם אנשי הקודש ולכן הנהגתם היא הנהגת הקודש. הצורה האידאלית של הנהגה זו מופיעה אצל משה רבנו ואז היא גלויה. תפקידו המרכזי של משה הוא למסור לישראל את התורה כפי שנאמר לכל שבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". קבלת התורה יכולה להוציא את ישראל מהשקיעה במ"ט שערי טומאה של ע"ז שאליהם הגיעו במצרים. הנהגת לוי-קהת-עמרם-אהרון מנסה לעשות זאת תוך כדי השעבוד במצרים אבל מצליחה רק לשמור על נקודה פנימית של קודש בתוך הטומאה לכן היא נסתרת. מכל מקום נראה שהיא מכינה את הופעתו של משה.

אלא שקבלת התורה הצליחה רק להסתיר את החטא, והשנאה הכבושה לא מתבטלת. בסוף תקופת השופטים יש נסיון כושל לחזור אל הנהגת הלויים מהנקודה שהופסקה. נכדו של משה- יהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה סבור שהוא זה שיכול לתפוס את ההנהגה, אך פעולתו מביאה דווקא להחמרת חטא הע"ז- פסל מיכה הופך מחטא פרטי לחטא ציבורי. תוצאות הכשלון מופיעות במלחמת האחים במעשה פילגש בגבעה שגם בה מעורב איש לוי. הנהגת עלי מנסה לתקן את המצב ולקרב את העם אל המשכן כנגד המשיכה אל הע"ז, אך כשלונה הפנימי גורם דווקא להרחיק את העם ממנו.

כיצד אם כן תתבטל אותה שנאה כבושה? יחזקאל מבאר באריכות את סדר התשובה הדרוש שבסופו: "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם". נראה שזהו החלק השני בתפקידם של בני לוי: "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" ובזה יכפרו על עוון ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.