סיפור יציאת מצרים הוא אחד הסיפורים המוכרים לכל יהודי בזכות מצוות 'והגדת לבנך'. אך היציאה שעליה אנו מרבים לספר לא היתה היחידה.
יציאת מצרים הראשונה היתה קבורתו של יעקב. יעקב-ישראל הוא אבי האומה כולה ויציאתו שקולה כיציאת עם ישראל כולו. אמנם בפשט הפסוקים לא היה קושי ביציאה זו, אך חז"ל מלמדים שגם שם היתה התנגדות מצד פרעה: "כי אמר ליה (יוסף לפרעה) אבי השביעני לאמור א''ל זיל איתשיל אשבועתך", ורק בזכות איומו של יוסף, שיגלה לכולם שהוא יודע יותר שפות מפרעה, הוכרח פרעה להסכים ליציאה.
חז"ל מוסיפים לבאר, שגם אופן ההליכה ממצרים לארץ היה דומה ביציאה זו וביציאה האחרונה: "קבע להם (יעקב לבניו) מקום, ג' למזרח, וכן לארבע רוחות, וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא, שהוא עתיד לשאת את הארון. ויוסף לא ישא, שהוא מלך. מנשה ואפרים יהיו תחתיהם, וזהו איש על דגלו באותות, באות שמסר להם אביהם לישא מטתו". יש להוסיף שגם מסלול ההליכה היה דומה שהרי בקבורת יעקב נאמר: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" כלומר שהקיפו את הארץ ממזרח, חצו את הירדן ונכנסו מעבר הירדן המזרחי למערבי. כל זה מתאים לכלל: "מעשה אבות סימן לבנים".
ביציאה האחרונה כמו בראשונה יש ליוסף מקום חשוב: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". ולמרות שחז"ל מדייקים שלא רק את יוסף העלו: "למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם", הפסוק מדגיש את יוסף שהוא העיקר.
מלבד חשיבותו של יוסף לעומת השבטים יש כאן רמז ליציאת מצרים נוספת- שניה במספר. יציאה זו מתוארת בספר דברי הימים: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ". כלומר שבני אפרים הגיעו לאזור גת עוד בחיי אפרים אביהם.
חז"ל משלימים את התמונה: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, לָמָּה, אֶלָּא שֶׁטָּעוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁלֹא שָׁלַם הַקֵּץ, וְנֶהֶרְגוּ מֵהֶם שְׁלשִׁים רִבּוֹא. וְלָמָּה נֶהֶרְגוּ, שֶׁחִשְּׁבוּ מִיּוֹם שֶׁנִּדְבַּר עִם אַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים וְטָעוּ שְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּנֵי אֶפְרָיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, לוּלֵי שֶׁטָּעוּ לֹא יָצָאוּ... וַהֲרָגוּם פְּלִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַּת. וְהָיוּ עַצְמוֹתֵיהֶם שְׁטוּחִין בַּדֶּרֶךְ חֳמָרִים חֳמָרִים, שֶׁכְּבָר הָיָה לָהֶם שְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ אֲחֵיהֶם מִמִּצְרָיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יִרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמוֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם שְׁטוּחִין בַּדֶּרֶךְ יַחְזְרוּ לְמִצְרָיִם". כלומר שה'מלחמה' שהיתה גורמת לישראל לשוב למצרים מתייחסת לתוצאות של המלחמה שהתחוללה שם 30 שנה קודם לכן.
אם כן יציאת מצרים השניה היתה יציאתו החלקית של שבט יוסף והיא הסתיימה במצב של 'עצמות יוסף'. משה מתחיל לתקן את אותו כשלון בהעלאת עצמות יוסף עמו, גם כן כ'מעשה אבות סימן לבנים', אך את עצמות הבנים טרם הגיע הזמן להעלות.
מי שמשלים את המשימה הוא יחזקאל: "הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת- רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ". בנבואה מופלאה זו מצטווה יחזקאל להחיות את אותם עצמות יבשות: "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה'. כֹּה אָמַר ה' אלוקים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' ". אמנם חלק מהדעות בגמרא מפרשות את הנבואה הזו כמשל, כפי שיחזקאל לומד ממנה על תחיית האומה כולה לעתיד לבוא. אך חלק מהדעות מבארות אותה כמציאות: "ר''א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". לשיטתו יש לומר שלאחר שקמו לתחיה המשיכו בדרך שאותה התחילו כ930 שנה קודם לכן, ונכנסו לארץ ב'דרך ארץ פלישתים' כפי שהיה ראוי מתחילה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
