המכה העשירית, החותמת את עשרת המכות היא מכת בכורות. מדוע דווקא היא האחרונה? ההסבר הפשוט הוא בגלל חומרתה- מכת בכורות פוגעת באופן ישיר בבני האדם ומסתבר שבה נהרגו הכי הרבה מצרים.

אמנם, הסדר של עשרת המכות אינו רק לפי חומרת הפגיעה הפיזית שלהן, אלא לפי המטרה שלשמה הן מכוונות. עשרת המכות הן תהליך אחד שבו פרעה, מצרים, העולם כולו וגם ישראל עצמם עוברים "סדרת חינוך" אלוקית, ולומדים על מציאות ה', השגחת ה' ומלכות ה'. מכת בכורות אם כן, אמורה ללמד את המסקנה הסופית של התהליך.

השלבים ב"סדרת החינוך" של עשרת המכות מבוארים בפסוקים: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹוהֵינוּ", "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". אך מהו הלימוד של מכת בכורות? בהתראה על המכה נאמר: "לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל". אך קשה לומר שזהו כל מה שנלמד ממכת בכורות, שהרי כבר במכת ערוב (לפחות) הייתה הפליה בין ישראל למצרים.

אלא שמכת בכורות, למרות שהיא האחרונה, מוזכרת ומוסברת עוד לפני שמשה מגיע למצרים: "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ". לעומת תשעת המכות הראשונות שמלמדות בעיקר על ה', המכה האחרונה מלמדת בעיקר על ישראל. מכת בכורות אמורה להוכיח שהבכור האמיתי הוא עם ישראל.

מדוע צריך להוכיח שישראל הוא הבכור? מכיוון שהבכור הטבעי הוא עשו. אמנם יעקב קנה ממנו את הבכורה, אך הקניה עדיין צריכה אישור אלוקי. ניתן לטעון שהבכורה שהיא מציאות טבעית אינה ניתנת לשינוי ולהחלפה. ואכן על דברי ה' כאן "בני בכורי ישראל" אומר רש"י: "כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו". כלומר שחידושו של יעקב מתברר כנכון- ניתן לבחור את הבכור.

מסקנה זו היא השיא של "סדרת החינוך" של עשרת המכות. השיטה האלילית, שראש הנחש שלה מבוסס במצרים, משועבדת להכרח הטבעי שסובב במעגלים. עשרת המכות מכוונות לשבור את המעגל הטבעי ולבנות במקומו סדר עולמי חדש- סדר של ניסים שבו ה' מנהיג את המציאות באופן גלוי. המהר"ל מאריך לבאר שהניסים אינם חוסר סדר אלא סדר אחר עליון יותר.

כל עוד הטבע שולט בעולם היו מצרים, ובראשם פרעה, שליטי העולם, כיוון שהם יותר מכל מייצגים ומתאימים לסדר הטבעי ההכרחי. כאשר נוצר עולם חדש ניסי יכולים ישראל לשלוט בעולם. זהו המאבק על הבכורה. פרעה עצמו הוא בכור ובכורתו נותנת לו את הזכות הטבעית לשלוט. לעומתו אומר הקב"ה 'בני בכורי ישראל'. שבירת הטבע שוברת גם את מעמדו של פרעה ועל כך נאמר: "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' ". הבכורות עצמם הם אלילי מצרים ובהריגתם ממילא מתבטלת גם אלילותם.

מיד אחר כך מתברר מעמד הבכורה המחודש. מצד אחד: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא", ומצד שני: "וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". בשלב זה עוד לא נדחו הבכורות מקדושתם והם אלו שאמורים לשמש ככהנים לה', ובכל זאת כבר עכשיו נאמר שקדושתם אינה מוכרחת ויכולה להיפדות ולהבטל. כלומר שהסדר הטבעי  ממשיך להתקיים אך כבר אינו הכרחי והבחירה גוברת עליו. זהו גם מעמדו של עם ישראל ביחס לעמים. אנו העם הנבחר להיות בכור. דווקא בחירה זו שהיא אלוקית ולא טבעית אינה יכולה להיבטל.

שלושה חודשים לאחר מכן עומדים הבכורות של ישראל במבחן ונכשלים: "שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם". עבודת העגל מחזירה את הבכורות אל המעגל הטבעי ההכרחי, אך העבודה במקדש מתאימה רק לבכורות מבחירה ולא מהכרח.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.