"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". מלבד המאורע המרכזי של מתן תורה ב'מעמד הר סיני' פרשתנו היא גם פתיחה ל'שנת הר סיני'. עם ישראל חונה ליד הר סיני כמעט שנה שלמה - מא' סיון 2248 עד כ' אייר 2249 אז "נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי". יתרו פותח וחותם את התקופה הזו מ"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" עד "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם".
השנה הזו תופסת חלק גדול מאוד מן התורה: 2/3 מחומש שמות, כל חומש ויקרא וכרבע חומש במדבר. ניתן לומר שזהו ה'לב' של התורה כאשר כל מה שאירע לפני כן הוא הכנה לשנה הזו וכל מה שאירע לאחר מכן הוא התפרטות והוצאה לפועל של השנה הזו. למרות שתקופה זו מתחילה ונגמרת באמצע חומש ניתן לומר שהיא עומדת כיחידה בפני עצמה. מצד אחד כל מה שקדם להר סיני נכתב ע"י משה כיחידה אחת: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' "- מבראשית ועד מתן תורה", ומצד שני סיום התקופה נחשב על פי חז"ל כסיום חומש: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה - פרשה זו עשה לה הקב''ה סימניות מלמעלה ולמטה... מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו - דפרשה זו ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו".
אחד המאפיינים של החלק הזה בתורה הוא הכלל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. הסיפור ההיסטורי מבראשית ועד סיני ומסיני ועד מות משה נכתב כסדרו, למעט פסוקים בודדים שנכתבו כדי להשלים את העניין שבו עסוקים כגון: "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן", "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת" וכד'. לעומת זאת בתקופת סיני יש פרשיות שלמות שנכתבו שלא כסדרן:
- בפרשיית יתרו: "כבר נחלקו רבותינו (מכילתא כאן, זבחים קטז.) בפרשה הזאת, יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו כסדר הפרשיות, ויש מהן שאמרו שאחר מתן תורה בא", ומכל מקום על חלקה השני של הפרשייה אומר רש"י: "ויהי ממחרת - מוצאי יום הכפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר... ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שנייה...".
- בסיום פרשת משפטים: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' " - פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה".
- בחטא העגל: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" - אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה".
- הקמת המשכן נכתבה בשלוש פרשיות נפרדות:
בסוף פרשת פקודי: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן... וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן".
בפרשות צו-שמיני: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ... וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם... וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו..." - היה נראה לנו
(ראב"ע) כי ביום השמיני שמיני לניסן כי המשכן הוקם באחד לחדש רק המעתיקים (חז"ל) אמרו שהיה ראש חדש ניסן". אם כן לדברי חז"ל ימי המילואים התחילו בכ"ג אדר וקדמו לכתוב בפרשת פקודי כדברי רש"י: "קח את אהרן - פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה".
בפרשת נשא: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן... וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל...". הנשיאים הקריבו מא' עד י"ב ניסן ומכל מקום פרשה זו קדמה לתחילת ספר במדבר שהיא "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית".
- פרשת אחרי מות: "והקרוב שהיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם... ולכך אמר בכאן "אחרי מות" להודיע כי היה זה אחרי מותם מיד".
- פרשות בהר-בחוקותי: "בְּהַר סִינַי לֵאמֹר"- אין מוקדם ומאוחר בתורה וזו הפרשה קודם ויקרא וכל הפרשיות שהם אחריו כי הדבור בהר סיני" ואילו ספר ויקרא נאמר לאחר הקמת המשכן "מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".
- פרשת פסח שני: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר, וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה".
נראה שהסיבה לאי סדר שיוצר הכלל של 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' נובע מה'סדר העולמי החדש' שנוצר בעקבות מתן תורה. התורה מצד עצמה קדמה לעולם ו"היתה אלפיים שנה קודם שנברא העולם, שכתוב ואהיה שעשועים יום יום (ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה)", אך הופעתה בפועל היא באמצע העולם: "ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח". סדר הזמנים ההיסטורי הוא סדר הופעת הדברים בעולם, אך סדר כתיבת התורה נערך גם על פי הסדר המקורי שקדם לעולם.
הזכרתו של יתרו בתחילת ובסוף 'שנת הר סיני' היא כעין מה שנאמר בפרשיית 'ויהי בנסוע': "עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו" אלא מקומו קדם לעולם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
