'לא הזכיר משה בזה הסדר (פרשת תצוה) משא''כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה). והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה'. מצד אחד שמו של משה לא מוזכר בפרשה, אך מצד שני זו אחת הפרשות שמתייחסות למשה יותר מכל פרשה אחרת. כמעט כל הציווי על עשיית המשכן נאמר למשה בפרט 'ועשית' למרות שהעושים בפועל היו אחרים, וכמובן הציווי על ימי המילואים נאמר למשה כיוון שהוא זה שביצע אותו.

נראה שיש סיבה נוספת להעלמת שמו של משה מן הפרשה. הדמות המרכזית בפרשה היא אחיו של משה- אהרון, שמקבל עכשיו את תפקיד הכהן הגדול ואת שושלת הכהונה לדורות: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי". נראה שברגע זה נדרש משה 'לפנות את הבמה' לאהרון.

המעבר ממשה לאהרון בולט עוד יותר כאשר בוחנים את ההתייחסות למשה ולאהרון בפסוקים. באפוד: "וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד... וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם- וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם". בחושן: "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט- וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט", "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים - וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". במעיל: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד- וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת". בציץ: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר- וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים". במכנסיים: "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד - וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו".

מדוע לא יכול משה להתגלות בשמו כאשר אהרון מתמנה לכהן גדול? מכיוון שמינויו של אהרון לא מובן מאליו. באופן עקרוני גם תפקיד זה היה מיועד למשה: 'ר''ש בן יוחי אומר... "הלא אהרן אחיך הלוי" והלא כהן הוא הכי קאמר אני אמרתי אתה (משה) כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי'.

בפרשתנו מתברר יותר מכך- משה לא נפרד לגמרי מתפקיד הכהן הגדול. בכל שבעת ימי המילואים הציווי הוא שמשה יעבוד במשכן בכל העבודות ששייכות לכהנים. באותם שבעה ימים אהרון ובניו רק לובשים את בגדי הכהונה, סומכים ידיהם על הקורבנות ואוכלים אותם, ואילו משה שוחט זורק ומקריב את הקורבנות. ואכן הגמרא לומדת מכך שמשה נחשב כהן גדול: 'אמר רב משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה', וראייתו מן הפסוק: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", ולכל הפחות: 'חכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד'. אם כן מובן שפרשה זו שייכת כולה למשה, ובכל זאת משה מוכרח להסתיר את עצמו כדי לאפשר לאהרון לקבל את התפקיד שהיה אמור להיות תפקידו שלו וללבוש את הבגדים שהיו ראויים לו.

אם נחזור להסבר הראשון נראה שגם הוא יכול להתפרש בקשר לאהרון. חטא העגל מיוחס במידה רבה לאהרון כפי שאומר לו משה: "מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה", ושייכותו של אהרון לחטא כמעט מביאה למותו: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא". כיצד משה מתפלל על אהרון?

אחריותו של אהרון על החטא נוצרה מכיוון שמשה עלה אל הר סיני והשאיר אותו לעמוד לבדו מול העם. הרמב"ם מלמדנו שהחזרה בתשובה המעולה ביותר היא כאשר האדם חוזר לאותו מצב שהיה בו בזמן החטא ואינו נכשל שוב. משה רוצה להחזיר את אהרון לאותו מצב שבו הוא לבדו מול כל העם ובמקום להכשילם הוא ירומם אותם. לכן משה מבקש בקשה למפרע: "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר (כבר) כָּתָבְתָּ" וכוונתו לפרשת תצוה שנאמרה לפני מעשה העגל. כלומר שלכתחילה נכתבה הפרשה כששמו של משה מופיע בה, ורק עכשיו מבקש משה למפרע לסלק את שמו מן הפרשה הזו וכך נותר שוב אהרון לבדו מול העם.

כך מתברר שהאחריות של אהרון על העם היא למעלתם: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' ", "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד", ושגם כאשר אהרון מנהיג את העם לבדו הוא פועל לזכותם ולכפר על חטאיהם: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה' ". אם כן החלפתו של משה באהרון בתפקיד הכהן הגדול לא היתה טעות- אהרון מתגלה כחלק בלתי נפרד ממעמד הקדושה בישראל: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי" ומכוחו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.