"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", המשכן-מקדש הוא "בית ה' " שמשרה בו את שכינתו יותר מכל מקום אחר. ודאי הקב"ה 'אין לו דמות הגוף ואינו גוף' אך במשכן שהוא מציאות פיזית-מוחשית מופיעה דמות במקום המדויק של השראת השכינה, והיא כנראה הדמות העליונה ביותר שיכולה 'לייצג' את הופעת השכינה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת".

מהם הכרובים? המילה 'כרוב' מתפרשת בכמה אופנים. במראה המרכבה השני שרואה יחזקאל (בפרק י') מופיעים כרובים בעלי כנפיים: "וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ". כרובים אלו יתפרשו בוודאי כמלאכים מסוג מסוים. אמנם באותו מראה ישנם גם אופנים- שהם מלאכים מסוג אחר- בעלי ארבעה פנים שאחד מהם 'פני כרוב'. חז"ל משווים בין מראה זה למראה הראשון שם נזכר שור במקום כרוב, ומתרצים: 'יחזקאל בקש רחמים ואמר אין קטגור נעשה סנגור כי פני השור יזכיר מעשה העגל שחטאו בו ישראל ונהפך פני השור לפני כרוב'. לפירוש זה המילה 'כרוב' משמעותה 'כ-רביא' כלומר 'כמו (פנים של) תינוק'. למרות זאת פירשו את ה'כרוב' גם כ'שור' שהרי בארמית 'כרבא' פירושה חרישה שהיא תפקידו העיקרי של השור. מלבד זאת המילה כרוב מתפרשת בלשון חכמים גם כירק כמו בלשוננו.

אם כן הכרוב כולל בתוכו את כל מדרגות החיים מן הצומח ועד למלאכים העליונים. בנקודת המפגש בין מדרגות החיים השונות מופיע מדרגת החיים העליונה ביותר- השכינה. ולהפך- במקום בו מופיעה השכינה יש יכולת לאחד את כל מדרגות החיים השונות.

ואכן הכרובים מתגלים כנקודת חיבור של מדרגות שונות. הגמרא מבארת שמקום השכינה הוא בין הכרובים כיוון ש'מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים'. כיוון שגובהו של הארון עצמו יחד עם הכפורת הוא עשרה טפחים בדיוק הרי שמקום השכינה נמצא מעליו- בין הכרובים שעל הכפורת. עשרה טפחים הם מקומו של האדם כפי שמוכיחה שם הגמרא מן הפסוק "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". האדם יכול להתעלות בכוחו עד גבול מסוים "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים- למטה מעשרה". בנקודה שבה נגמר כוחו של האדם להתעלות מופיעה השכינה וממשיכה להעלות אותו עד אין סוף.

בנקודת החיבור הזו מופיע המעבר בין העולם הגבולי לעולם הבלתי גבולי: 'דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון וכרובים אינו מן המדה... כרובים בנס הן עומדין'. הכרובים הם מעשה ידי אדם ונוצרים כיצירה פיזית-חומרית ובכל זאת כאשר הם נכנסים למקומם בקודש הקודשים המקום שלהם עולה מעבר ליכולת ההכלה של המקום המוגבל.

נקודת המעבר הזו בין העולם המוגבל לעולם הבלתי מוגבל היא פתחו של גן עדן, ושם נזכרים הכרובים לראשונה בתורה: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". הציווי להעמיד כרובים בקודש הקודשים מלמד ששם נמצא אותו פתח. גן העדן הוא העולם הרוחני העליון שבו היה האדם לפני החטא. כל תהליכי ההתעלות בעולם הזה מטרתם לחזור אל אותה מציאות העליונה, ולכן הם מכוונים אל פתחו של גן עדן: 'יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים', דרכו נוכל לשוב אל גן העדן עצמו.

הכרובים מלמדים אותנו את כיוון ההתעלות. אופן אחד הוא התעלות של אישיות פרטית מיוחדת. חז"ל מספרים על 'תשעה שנכנסו לגן עדן בחייהם' וביניהם אליהו וחירם מלך צור. אליהו מופיע בהמשך הדורות כמלאך כלומר שעלייתו לגן עדן העלתה אותו למדרגת מלאך המעבר הזה נעשה דרך הכרובים שהם כאמור חיבור של אדם ומלאך. על חירם נאמר ביחזקאל: "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ" כלומר שחירם הפך להיות כרוב-מלאך.

האופן השני הוא התעלות האומה כולה בנקודת השיא של השנה. מלבד אותם תשעה יש אדם אחד שנכנס למקום הכרובים בכל שנה ביום הכיפורים- הכהן הגדול. על הרגע של כניסה זו נאמר: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" ודרשו על כך שגם הכה"ג עצמו אינו 'אדם' אלא מלאך כאשר הוא נכנס לקודש הקודשים. בכניסתו זו מתכפרים כל ישראל ונעשים טהורים כמלאכים.

לעומת שתי האפשרויות הראשונות שתלויות במעמד מיוחד האופן השלישי שווה לכל נפש ולכל זמן. מקום השכינה המדויק הוא "מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" כלומר מדובר על מצב שהכרובים נפרדים- כפי שנוצרו בתחילה "מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת". אך חז"ל מבארים שהכרובים לא היו כמו פסל דומם אלא כיצורים חיים: 'כיצד הן עומדין... פניהם איש אל אחיו... הא כתיב ופניהם לבית לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום'. במקום אחר מתבאר שלא רק שהפנו את פניהם זה לזה אלא היו מתחברים יחד כזיווג איש ואשה- "כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת". במצב זה מקום השכינה הוא החיבור שבין הכרובים. ניצוץ ממציאות עליונה זו של זיווג הכרובים, שמשמעותו זיווג הקב"ה וישראל, יכול להופיע בכל זיווג של איש ואשה מישראל כאשר 'זכו שכינה ביניהם', ואז מתקיימת בהם הברכה 'כשמחך יצירך בגן עדן מקדם'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.