ציווי ישראל ב'חוק ומשפט'
שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט (שמות טו, כה) - "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין" (רש"י שם).
התורה כותבת שכבר במקום שנקרא "מרה", שם חנו בני ישראל עוד לפני קבלת התורה, ה' נתן לבני ישראל חוקים ומשפטים. חז"ל ניסו להגדיר מהן המצוות שנתן ה' לישראל במרה, וכך מובא בברייתא במסכת סנהדרין (דף נו עמוד ב):
"עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם". לדברי חז"ל, בנוסף לשבע מצוות בני נח, צוו ישראל במרה על שלוש מצוות: דינין (העמדת מערכת משפט), שבת וכיבוד אב ואם. הברייתא מוכיחה מתוך הפסוקים את נתינת כל אחת משלש המצוות המוזכרות, ונפרט את הלימוד, היות והדבר יהיה חשוב לנו כדי להבין את הדברים לאחר מכן.
מצוות דינים נלמדת מכך שכתוב "חק ומשפט" ומשמע שהכוונה היא לציווי הקמת מערכת משפט המורכבת מבתי דין.
שבת וכיבוד אב ואם – בדברים פרק ה', כשכתובים הלוחות בפעם השנייה בתורה, ישנה תוספת של שתי מילים בשתי מצוות אלה (שבת וכיבוד אב ואם) שאינה מופיעה בשאר המצוות: "כאשר צוך". התורה כותבת שכבר בעבר, עוד לפני מתן תורה, צוו בני ישראל על שבת וכיבוד אב ואם. לדברי חז"ל, ההכרח לומר שבני ישראל צוו על שבת וכיבוד אב ואם עוד לפני מתן תורה, מוביל אותנו בהכרח למסקנה שמצוות אלה ניתנו עוד במרה, שהרי רק במרה ניתנו מצות לבני ישראל (חוץ ממצוות הקשורות ישירות ליציאת מצרים כמו מצוות הפסח, בכור וקידוש לבנה שניתנו כבר לפני כן). אולם, אם נעיין בדברים נראה שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.
פרה אדומה או כיבוד אב ואם:
כפי שראינו, חז"ל לומדים שבמרה צוו בני ישראל על שבת וכיבוד אב ואם מכך שכתוב במצוות אלה בפרשת ואתחנן "כאשר צוך". ואכן, בדברים פרק ה' פסוק יב' כותב רש"י "כאשר צוך – קודם מתן תורה, במרה". לאחר מספר פסוקים, הציווי התורה על כיבוד אב ואם, כותב רש"י: "כאשר צוך – אף על כיבוד אב ואם נצטוו במרה, שנאמר שם שם לו חוק ומשפט". מפירוש רש"י בספר דברים עולה המסקנה, שרש"י קיבל את דברי הברייתא המובאת במסכת סנהדרין שבני ישראל צוו על שבת וכיבוד אב ואם במרה. אולם, בדברי רש"י בשמות, כאשר בא לפרש מהו החוק ומשפט שצוו בני ישראל במרה, פירש רש"י שהכוונה היא לשבת ודינים, אך במקום להוסיף את מצוות כיבוד אב ואם כמצווה השלישית שבני ישראל צוו עליה במרה, רש"י כותב שהמצווה השלישית היא פרה אדומה, ואם כן, עולים מכאן מספר קשיים:
- סתירה בדברי רש"י עצמו על מה צוו בני ישראל במרה. האם בני ישראל צוו על כיבוד אב ואם כפירושו בספר דברים או שמא במרה צוו על פרה אדומה כפירושו בספר שמות.
- לפי הברייתא במסכת סנהדרין, ההכרח לומר שבני ישראל צוו על כיבוד אב ואם, נובע מכך שהתורה אמרה "כאשר צוך". לפי דברי רש"י בספר שמות שבני ישראל צוו במרה על פרה אדומה, הכין צוו בני ישראל על כיבוד אב ואם קודם מתן תורה?
- מהו ההכרח לומר בכלל שבני ישראל צוו על פרה אדומה לפני מתן תורה? הרי לא כתוב כלל שה' ציווה על פרה אדומה לפני מתן תורה (ההכרח לומר שבני ישראל צוו על כיבוד אב ואם לפני מתן תורה הוא בגלל שכתוב בעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן "כאשר צוך"). כמו כן, מדוע נבחרה דווקא מצוות פרה אדומה כדי להינתן לפני מתן תורה ולא מצווה אחרת?
ישנם שרצו לתרץ את דברי רש"י בטעות בגירסא: רש"י באמת סובר שבמרה ניתנה מצוות כיבוד אב ואם כדברי הגמרא במסכת סנהדרין, אך כאשר העתיקו את דברי רש"י טעו ובמקום לכתוב בראשי תיבות כ"א, כתבו פ"א, ומכאן הדרך לפתוח את ראשי התיבות ולהדפיס בדברי רש"י פרה אדומה במקום כיבוד אב ואם הייתה קצרה. הסבר זה קשה מפני כמה סיבות:
- רש"י עצמו כותב בשמות פרק כד' פסוק ג' שבמרה ניתנו לישראל שבע מצוות בני נח, שבת, כיבוד אב ואם ודינים, אך הוא מוסיף שבמרה ניתנה גם פרה אדומה, כך שמשמע שהוא עצמו סובר שבמרה ניתנה מצוות פרה אדומה.
- מפרשי רש"י הקדמונים כותבים בפירוש שרש"י ציטט את הגמרא במסכת סנהדרין שם היה כתוב שבמרה הצטוו על פרה אדומה, וקשה לומר שכבר בכתבי היד הקדמונים השתרבבה טעות זו.
היו שאמרו (ובהם ראשונים) שרש"י גרס בגמרא במסכת סנהדרין שבמרה ניתנה פרה אדומה. גם פירוש זה קשה שהרי רש"י עצמו בספר דברים מביא את דברי הגמרא בשבת ש"כאשר צוך" הכוונה היא לציווי במרה, ומשמע שגורס בגמרא בשבת כגירסא המונחת לפנינו.
בפרשני רש"י ישנם יישובים רבים לסתירה שנמצאת לכאורה בדבריו, אולם אנחנו נבחר בדרכו של המהר"ל בספרו "גור אריה" שלעניות דעתנו נותן פתרון לכל השאלות אותן העלנו. המהר"ל מסביר שבאמת במרה ניתנו אחת עשרה מצוות: שבע מצוות בני נח, שבת, פרה אדומה, כיבוד אב ואם ודינים. ממילא אין כאן סתירה בדברי רש"י, שהרי רש"י סובר שגם מצוות פרה אדומה וגם מצוות כיבוד אב ואם ניתנו שתיהן במרה, ובכך ענינו על השאלה הראשונה. גם השאלה השנייה מתורצת בדברי המהר"ל, שהרי לפי דבריו, גם רש"י בפירושו בספר שמות מסכים שבני ישראל צוו על כיבוד אב ואם עוד במרה. על השאלה השלישית ששאלנו, מהו ההכרח לומר שבני ישראל צוו על פרה אדומה עוד לפני מתן תורה, הסביר המהר"ל בכך שפירוש המילה "חוק" הוא מצווה שאין טעמה ידוע. מצוות כיבוד אב ואם היא מצווה שכלית, וגם לולא שהתורה ציוותה על כך, היה על האדם לכבד את הוריו. אולם, פרה אדומה שאין טעמה ידוע, מתאימה למילה "חוק" שהגדרתה היא מצווה שאין טעמה ידוע, ומכאן ההכרח לומר שכוונת התורה בדבריה "חוק ומשפט" היא גם לפרה אדומה ולא לכיבוד אב ואם. יתירה מכך, כאשר כתבה התורה את המילה "חוק" היא התכוונה לא רק למצוות פרה אדומה, אלא היא התכוונה ללמד ממצוות פרה אדומה למצוות שבת, ובכך למדנו שגם מצוות השבת היא "חוק", ולולי שהתורה ציוותה על מצוות השבת, לא היה על האדם לקיים את מצוות השבת.
גם לאחר דבריו של המהר"ל שתירצו את שלושת הקשיים שהעלנו, נותרו שני קשיים:
- מדוע רש"י לא כתב בפירושו בשמות את עניין נתינת מצוות כיבוד אב ואם במרה?[1]
- מדוע הגמרא בסנהדרין לא כתבה את עניין נתינת מצוות פרה אדומה במרה?
את הקושי הראשון מתרץ המהר"ל בהמשך דבריו מדייק מדברי רש"י שכתב "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם" את הדברים הבאים: לאחר שבני ישראל הלכו במדבר במשך שלושה ימים ללא תורה (כפי דרשת חז"ל) רצה ה' לתת לבני ישראל מצוות כדי שיעסקו בהם. המצוות שנבחרו לתת לישראל היו מצוות שיש בהם ריבוי, כאשר ישנם שלושה סוגים של ריבוי: א. ריבוי בעומק, כאשר פרה אדומה היא המייצגת סוג ריבוי זה, שהרי שלמה המלך אמר על מצוות פרה אדומה "עמוק עמוק מי ימצאנו". ב. ריבוי במספר ההלכות הנוגעות למצווה, כאשר מצוות השבת היא שמייצגת מצווה זו, שכן ישנם דינים רבים הנוגעים למצוות השבת. ג. דיני ממונות, שיש בלימודם חכמה רבה כדי לדעת את כל חילוקי הדינים. מצוות כיבוד אב ואם אינה עונה על אף אחת מההגדרות של ריבוי, ולכן רש"י לא כתב מצווה זו בפירושו בספר שמות, כשם שלא כתב גם את שבע מצוות בני נח שניתנו לישראל במרה משום ששבע מצוות אלה אינם נכנסים תחת אחת מההגדרות של ריבוי.
לקושי השני, מדוע הברייתא במסכת סנהדרין לא כללה את מצוות פרה אדומה היה לנו קשה יותר למצוא פתרון. אולם נראה לומר על פי פרשני רש"י (נחלת יעקב ומשכיל לדוד) שבאמת הברייתא במסכת סנהדרין אינה סוברת שבמרה ניתנה מצוות פרה אדומה, אלא שרש"י הוכרח לומר שגם מצוות פרה אדומה ניתנה במרה משום המילה "חוק" כפי שביארנו. אולם, רש"י מצא מדרש חז"ל הסובר שגם מצוות פרה אדומה ניתנה במרה, ולכן בפרשת משפטים הוא באמת כלל את כל אחד עשר המצוות שניתנו לישראל במרה: שבע מצוות בני נח, דינים, שבת, פרה אדומה ושבת.
בחומש תורה שלימה, במילואים לפרשת בשלח אות יא', כתב שכנראה צריך לומר שגירסת רש"י בברייתא במסכת סנהדרין הייתה שבמרה ניתנו גם כיבוד אב ואם וגם פרה אדומה. לעניות דעתנו, דבריו תמוהים במקצת, שהרי הברייתא אומרת במפורש שניתנו עשר מצוות במרה, ואם כן לא ייתכן לומר שגם כיבוד אב ואם וגם פרה אדומה ניתנו. כמו כן לא ייתכן לומר שלרש"י הייתה גירסא שונה במספר המצוות שנינתו במרה (וכך לא היינו מוכרחים לומר שניתנו רק עשר מצוות וניתן לכלול גם את כיבוד אב ואם וגם את פרה אדומה), שהרי ברייתא זו מופיעה מספר פעמים נוספות בש"ס, ובכל המקומות כתוב שישראל צוו במרה עשר מצוות.[2]
בביאורנו "ושננתם" התלבטנו רבות מה לכתוב בפירוש הפסוק. בתחילה חשבנו להסתפק ללא פירוט המצוות שניתנו במרה ולהסתפק בביאור כללי שה' נתן לישראל במרה חוקים ומשפטים. לאחר מכן, חשבנו שכן נכון לפרט את המצוות שניתנו במרה, היות ולאחר פירוט זה מובן יותר מהו ה"חוק" שנתן ה' לישראל, והעדפנו את הפירוש המקומי של רש"י על פני הכנסת שיקולים רחבים יותר הכוללים גם את ספר דברים. חשבנו שלתלמידים הדברים יהיו ברורים יותר אם נביא רק את דברי רש"י על אתר., ולכן בחוברת "ושננתם" שיצאה כבר, מפורט שה' נתן לישראל במרה את מצוות השבת, פרה אדומה ודינים. לאחר התלבטויות רבות החלטנו שנכון יותר ללמד גם בספר שמות את מה שעתידים התלמידים ללמוד בספר דברים, ולכן בספר כתבנו כך:
שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט במרה, ה' נתן לישראל חוקים ומשפטים, כדי שיתחילו לעסוק בתורה. ה' נתן לישראל שלש מצוות במרה: שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ומצווה למנות בתי דין.
שתי הערות לסיום:
- מקוצר היריעה, התמקדנו במצוות פרה אדומה וכיבוד אב ואם, ולא הוספנו לדון במצוות דינים. אולם, הרוצה להעמיק גם בכוונת חז"ל ורש"י לגבי הגדר המדויק של מצוות דינים שניתנה במרה ולגבי ההסבר כיצד מתיישב הדבר אם יתרו הגיע לבני ישראל במדבר לאחר מתן תורה, מוזמן לעיין בספר הלכות מדינה של בעל שו"ת ציץ אליעזר, בחלק א', שם האריך בדברים.
- הרב יעקב קמינצקי זצ"ל שהיה ראש ישיבת תורה ודעת כתב שמצוות פרה אדומה לא הייתה יכולה להתקיים עד השנה השנייה שבני ישראל היו במדבר, ורק לאחר הקמת המשכן. בכל זאת, ציווה ה' את בני ישראל על פרה אדומה עוד לפני שהיה שייך לקיים מצווה זו, כדי ללמדנו כלל גדול, שאין מטרת הציווים בתורה רק כדי שנוכל לקיימן, אלא גם בלימוד תורה שאינו "הלכה למעשה", יש ערך גדול.
[1] יש להעיר ששאלה זו אינה מתעוררת לפי כת"י קדמון של רש"י שהובא בחומש שי למורא ב"כתר תורה" שם כתב שיש כת"י מלפני כשש מאות שנה (שנת ה"א קנ"ט) שמובא שם שרש"י כתב גם בפירושו לפרשת בשלח שבמרה ניתנו גם כיבוד אב ואם וגם פרה אדומה.
[2] כמו"כ נלענ"ד שהרב כשר זצ"ל כתב מילואים אלה ללא שהיו לנגד עיניו מכילתא דרשב"י.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
