תשובת הרב יואב אוריאל
מעמד הר סיני נזכר כמה וכמה פעמים בתורה, בנביאים והכתובים:
א. מלבד בחומש שמות, מעמד הר סיני נזכר באריכות ובפירוט גם בחומש דברים בפרשת ואתחנן (דברים ד, ט-י): " רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".
ב. משה מזכיר את המעמד כאירוע מכונן גם בחתימת התורה בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, ב) "וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת אֵשׁ דָּת לָמוֹ".
ג. מעמד הר סיני מוזכר בשירת דבורה. דבורה מתבססת על הניסוח של ספר דברים (שהזכיר את הגעת השכינה משעיר) ומספרת על זעזועים שהופיעו בעולם הטבע במעמד הר סיני, תוך הזכרת סיני בפירוש (שופטים ה, ד-ה): "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
ד. בעקבות שירת דבורה, מופיעים אותם הזעזועים בניסוחים דומים גם בספר חבקוק ג, ג-ה: "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ: וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה: לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו".
ה. בתהלים ממשיכה המסורת של הזכרת מעמד הר סיני בלשונות אלו (תהלים סח, ח-ט): "אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה: אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
מזמור זה ממשיך ומזכיר את הר האלוקים ואת שכינת ה' שירדה עליו (שם, טז-יח): " הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ".
ו. בסקירה ההיסטורית המופיעה בהמשך ספר תהלים (פרק קו) מוזכר הר חורב בהקשר של הנפילה והתיקון שהתרחשו כהמשך למעמד הר סיני - חטא העגל וכפרת משה על העם (תהלים קו, יט): "יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה... וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית...".
ז. גם מזמור כט בתהלים העוסק בקול ה' המשדד את יסודות העולם עוסק כולו במעמד הר סיני (ראה פירושי רש"י, ראב"ע רד"ק ועוד מפרשים רבים שם).
ח. בספר ישעיהו נזכר רמז ברור וישיר למעמד הר סיני. בתוך הבעת הצער על צרות ישראל, מקונן הנביא שנראה מתוך הצרות כאילו ה' לא נתן תורה לישראל (ישעיהו סג, יט): "הָיִינוּ מֵעוֹלָם לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ".
ט. בספר יחזקאל מוזכר מתן התורה והמצוות לישראל במסגרת סקירתו ההיסטורית על חטאי בני ישראל ורחמי ה' (יחזקאל כ, י-יא): "וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר: וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".
י. יחזקאל הנביא מזכיר את הברית אשר כרת ה' עם ישראל לאחר יציאת מצרים. במסגרת המשל שלו על הילדה שנאספה על ידי האדון הנכבד הוא מספר על הברית שכרת איתה ומאז היתה לו: (יחזקאל טז, ח): "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי" (ראה רש"י, רד"ק ומצודת דוד שמפרשים את סוף הפסוק על מעמד הר סיני).
יא. כמובן גם בנאום ההודאה והתפילה לה' בספר נחמיה (ט, יג) נזכר המעמד: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים".
יב. חזרה מסויימת למעמד הר סיני מתרחשת בבריחת אליהו הנביא המגיע להר סיני מכח הליכה ארבעים יום וארבעים לילה - מלכים א יט, ח: "וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב". אליהו זוכה שם לגילוי שכינה מיוחד.
אם כן, ניתן לסכם כי יש התייחסות רבה למעמד הר סיני בתורה, בנביאים ובכתובים כיאה להיותו יסוד ושורש אמונתנו ותורתנו.
