תשובת הרב יוסף שילר

בכל שאלה שנוגעת להנהגת ה' (תיאולוגית בלעז) צריך קודם כל לזכור- חכמתו האינסופית של הקב"ה לעולם היא רחבה ועמוקה מדעתנו, ולא נוכל להשיגה בשלמות. ומאידך אנו מצווים ללמוד אמונה ולנסות להבין בשכלנו מעט מדרכיו טובות עד כמה שנוכל.

כיוון שזו שאלה באמונה ראוי להפנותה לרבנים גדולים שעוסקים בלימוד אמונה. ובנתיים אענה כאן לפי הבנתי המועטת.

ראשית יש להבדיל בין הנהגת ה' לבין משפט התורה שניתן לנו. בספר דברים (כד טז) מפורש: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו". מאידך בעשרת הדברות (שמות כ ד) נאמר: "פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי". המפרשים ביארו שהפסוק בדברים הוא ציווי לנו, כלומר שלאדם אסור להעניש את הבן בגלל חטאו של אביו, והפסוק בשמות מבאר את הנהגת ה' שמעניש גם את הבנים.

לגבי הנהגת ה' מבארים המפרשים על הפסוק בשמות שהתשובה נמצאת במלה 'לשונאי', כלומר שהבנים נענשים בחטא האב רק כאשר גם הם שונאי ה' וחוטאים כמותו. לפי זה מבאר הספורנו שם את עונשם של בית ירבעם, בית עמרי ובית יהוא, שכיוון שהבנים חטאו כאביהם נענשו על חטאו גם כן. תשובה זו נכונה גם לגבי בעשא ועוד. הספורנו מוסיף לבאר את הסיבה להנהגה זו, שכאשר החטא נמשך גם בדור הבא הוא הופך לתכונה קבועה באותה משפחה עד שאין תקוה שיחזרו בתשובה, ולכן יש הכרח להכריתם.

רש"י בדברים מבאר מקרה אחר שבו ה' מעניש את הבנים בחטא האב. בגמרא (שבת לב:) נאמר 'בעוון נדרים בנים מתים כשהם קטנים', ובהמשך נאמרו חטאים נוספים שגורמים לכך. רש"י מדייק שמדובר בבנים קטנים שלא נחשבים עדיין 'איש' ועליהם לא נאמר 'איש בחטאו יומתו'. כלומר שמדובר על ילדים קטנים שעדיין אינם בני עונשין בדיני התורה גם אם חטאו בעצמם. הרב קוק בעין איה מבאר שכאשר האב חוטא בחטאים אלו נוצר קלקול יסודי שאינו ניתן לתיקון בנפשם של בניו, ובהכרח יגדלו להיות אנשים רעים שלא יביאו לעולם בחייהם תועלת אלא נזק בלבד.

לגבי קללת דוד את בני יואב יש לומר שאין בזה ניגוד לציווי 'איש בחטאו יומתו' כיוון שדוד אינו מעניש בעצמו את בני יואב אלא מקללם, וקיום הקללה נעשה ע"י הקב"ה. הרד"ק (שמואל ב ג כט) מבאר שממעשיו של יואב התברר לדוד שגם בניו יהיו רשעים ויחטאו כמוהו. כלומר שגם במקרה זה לא היתה אפשרות לתקן את הנזק שגרם החטא באופן אחר. יש לומר שידיעה זו של דוד היתה ברוח הקודש, כמו שנאמר על משה שהרג את המצרי כאשר ראה ברוח הקודש שכל צאצאיו יהיו רשעים, וכן על אלישע שקילל את הנערים מבית אל. כלומר שהאיסור להעניש את הבנים על חטא אביהם הוא מכיוון שאיננו יכולים להעריך נכון את ההשפעה של חטא האב על הבנים, אך בעלי מדרגת רוח הקודש יכולים לעשות זאת.

לסיכום אפשר לומר באופן כללי שההנהגה של הענשת הבנים בגלל חטאי האבות נעשית כאשר השפעת החטא גדולה כ"כ עד שאינה ניתנת לתיקון גם בבנים, ובמצב כזה טוב יותר לבנים שימותו בלי שחטאו בעצמם בפועל.