תשובת הרב איתן שנדורפי

ראשית אציין שלא כתוב במפורש בפרשת משפטים "בית המקדש" ביחס למצות עליה
לרגל, אלא כתוב: "שלש
רגלים תחג לי בשנה... שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ד'"
(שמות כג, יד-יז).
ואולי כוונתך למצות בכורים בפסוק י"ט שם: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד'
אלקיך". לפיכך אתיחס גם למצות עליה לרגל וגם למצות הבכורים.

דעת הרמב"ן במצות עליה לרגל

לגבי השאלה האם נהגה מצות עליה לרגל לפני שנבנה בית המקדש נחלקו הראשונים.

הרמב"ן בסוף פרשת ראה (דברים טז, יא) כתב: "והזכיר כאן 'במקום אשר יבחר
ד' לשכן שמו שם' - וכן אמר (פסוק טז): 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך
וגו' במקום אשר יבחר'. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא
נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא 'במקום ההוא אשר יבחר ד'', כטעם שיאמר
(פסוק ה): 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך'.

או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ד' מקום לשכנו שם".

אם כן הרמב"ן התלבט האם נהגה מצות עליה לרגל במשכנים, או רק בית המקדש.

דעת הרמב"ן במצות ביכורים

עוד יש לציין שהרמב"ן בתחילת פרשת כי תבוא (דברים כו, ב) הסתפק בזה גם
לגבי הבאת בכורים: "והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך - כפי פשוטו, יזהיר
שלא תקריב בכורים באחד משעריך משנבחר הבית, כי כמו שהזהיר בשחוטי חוץ
בקרבנות כן יזהיר בבכורים, אבל חובת הבכורים לאחר שכבשו וחלקו מיד, כדברי
רש"י (בפסוק א). ובספרי (תבוא ב): 'והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך
לשכן שמו שם - זה שילה ובית עולמים'. ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני
הזמנים האלו, אבל גם בנוב וגבעון יקריבו הבכורים, אבל בבמת יחיד אינן
קריבין, ד'מזבח' כתיב. ואולי ממה שכתוב (שמות כג, יט) 'ראשית בכורי אדמתך
תביא בית ד' אלקיך', לא קרבו באהל ובמשכן, אלא בשילה, שהיה שם בית אבנים,
ובבית העולמים".

כלומר: לגבי בכורים כתב הרמב"ן בסוף דבריו שהם נהגו בשילה, אבל לא בשאר המשכנים.

דעת הרמב"ם

לעומת זאת הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א וה"ב) כתב: "מצות עשה לעשות
בית לד' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה,
שנאמר: 'ועשו לי מקדש'. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי
שעה, שנאמר: 'כי לא באתם עד עתה' וגו'.
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו,  ומשם
באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם
תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב ובנו שם מקדש,
וכשמת שמואל חרב, ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית העולמים,
וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה".
משמע שמצות עליה לרגל נהגה בכל המשכנים בארץ ישראל.
וכן כתב ה"קרן אורה" בפירושו למסכת זבחים (דף קטז ע"ב): "ומלשון הרמב"ם
ז"ל בריש הלכות בית הבחירה (פ"א ה"א-ב') משמע דמצות עשה היא לעשות מקדש
לשמו יתברך ולחוג לפניו שלש פעמים בשנה, ובגלגל העמידו המשכן, ובשילה עשו
בית של אבנים, ובנוב וגבעון גם כן בנו בית, עיין שם, משמע דבכל העתים
הללו קיימו המצוה לבנות מקדש לקרבנות ציבור, ולהיותו מקודש להראות ולחוג
לפניו שלש פעמים בשנה...".
כלומר: לפי הרמב"ם מצות עליה לרגל נהגה במשכנים.
ועין עוד בהרחבה באחרונים שצויינו בספר המפתח ברמב"ם פרנקל בתחילת הלכות
בית הבחירה.

איתן שנדורפי