כשעם ישראל לא מקבל מים במסה ומריבה, הם אומרים למשה "לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא". וקשה מאוד, איך הם חשבו שהם ימותו בצמא? הרי הם ראו רק לפני רגע איך כשהם היו רעבים ה' נתן להם לחם מן השמים, וזה ממשיך בכל יום. לחם מהשמים זה נס הרבה יותר גדול מאשר לתת להם מים מהשמים, שזו דרך הטבע. אז ברור שה' יתן להם גם מים והם לא ימותו בצמא.
ובאמת קשה: אם כבר ה' נותן להם לחם מהשמים, למה לא הביא יחד איתו גם גשם, ולא היה צריך שיהיו צמאים ולא היה צריך נס להוציא מים מהסלע.
נראה שזה באמת מה שעם ישראל לא הבין. עם ישראל רואה שאפילו מה שבני אדם אמורים להוציא בעצמם מהאדמה בעולם הזה: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", הקב"ה נותן להם מהשמים. אז אם כך נראה שה' נמצא בקרבם ממש, והם אלוקיים. ואז בוודאי שאת מה שה' נותן לכל העולם "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּֽיִם", הוא יתן גם להם. ואם ה' לא בקרבם והם לא אלוקיים, אז איך הם מקבלים לחם מהשמים? אלא שזה בזכות משה שהוא כן איש אלוקים וה' בקרבו. אז אם כך שיתן להם הוא מים בזכותו. וכך או כך "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן", צריכים לקבל מים מיד. ולכן אמרו "תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה", או הקב"ה או אתה. ועונה להם משה "מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי", זה וודאי לא אני. ומצד שני "מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'", הוא לא עובד לפי הכללים שלכם. וגם אם ה' בקרבכם הוא יבחר מתי לתת מים.
אומר הקב"ה שעם ישראל יהיה עם אלוקי שה' בקרבו, אבל הוא עדיין לא שם. ועד אז יש תהליך של קבלת התורה.
עם ישראל עובד הפוך משאר העמים שעל פני האדמה. את העניינים הגשמיים הקב"ה מסדר לו, כדי שיוכל לשבת ולעסוק בתורה. אבל העניינים הרוחניים הם התפקיד שלו. ולכן הלחם, הצד החומרי, שאצל כל העמים יוצא מהאדמה לאחר תהליך ממושך, מגיע לעם ישראל מוכן מהשמים. אבל המים, הצד האלוקי, שמגיעים לכל העמים מוכנים מהשמים, יוצאים אצל עם ישראל מהסלע לאחר תהליך.
ה' נותן לעם ישראל לחם מהשמים כבר מראש, כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה כשתנתן להם. אבל עם ישראל עצמו עוד צריך לקבל תורה וללמוד אותה כדי שהמים יצאו מתוכו. כרגע עם ישראל הוא כמו סלע קשה, והוא צריך עוד קצת ייסורים כדי להפתח לקבל את התורה.
ולכן שולח ה' את משה אל "הַצּוּר בְּחֹרֵב", שם תנתן התורה. ואומר לו "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם", משה יקבל את התורה בשביל כל העם, והם ילמדו אותה אחריו. "וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", שילמדו הזקנים את העם את התורה. "וְהִכִּיתָ בַצּוּר", כי העם צריך עוד ייסורים והכאה כדי שיקבלו את התורה. "וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם", שהיסוד האלוקי יצא מתוך הסלע הקשה, והקב"ה יתגלה בעולם מתוך עם ישראל שהם "עַם קְשֵׁה עֹרֶף". ו"יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ" אבל רק לאחר העבודה הנדרשת.
[הרחבה ועיון נוסף: אברבנאל שמות פרק יז פסוק א 'ורבוי מלת תנו', 'ואפשר לפרשם באופן אחר', אלשיך שמות פרק יז פסוק ה 'אמנם הנה דרכו', ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון 'וזה הענין', מלבי"ם שמות פרק ט"ז פסוק ד].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
