"אוי לנו שנשתכחה התורה מאתנו
מאד דאוה לבי על זה
ובודאי היה מצווה גדולה לשנות
לעשות ציונים במקומות הראויים באמת
ודבר זה ראוי ונחוץ להשמיע בקהל ישראל"
(הגאון אדר"ת זצ"ל)
פתיחה
שלוש חלוקות של ספרי התנ"ך
בספרי התנך נעשה שמוש בשלש חלוקות מרכזיות:
- פרשיות פתוחות וסתומות . פרשית אלו נזכרות כבר במסכת סופרים ומקומן משמעותי מאד מבחינה הלכתית. ע"פ חלק מהדעות הן נתנו יחד עם הספרים עצמם לדעות אחרות, מקורן מעזרא הסופר.
- סדרים- הם חלוקה קדומה הנועדה, כנראה לחלק את קריאת הנביא למשך השנה. בדרך כלל חלוקתם אינה בעלת משמעות פרשנית אלא נועדו בעיקר לפתוח בדבר טוב.
- פרקים , שחלוקתם מיוחסת להגמון נוצרי לפני כ800 שנה.
הפניה למקורות בעניין החלוקה לפרקים
על חלוקת הפרקים הנוצרית בתנ"ך והשתרבבותה לספרי הדפוס שלנו נכתבו מספר מאמרים חשובים, ניתן למצוא אותם באתר "שובו לביצרון".[1]
כמו כן, בערך חלוקת הפרקים בתנ"ך בויקפדיה מובא תמצות חשוב ודוגמאות למשמעויות של חלוקת הפרקים.[2]
וראה גם המאמר המצורף של מנחם בן ישר, ובהפניות המבואות בו
האם ניתן להחליף את החלוקה לפרקים
שמואל וינגרטן סקר במאמרו[3] נסיונות במאה הקודמת להחזיר עטרה ליושנה ולהשתמש בחלוקות אחרות במקום חלוקת הפרשיות.
הן תנ"ך קורן והן תנ"ך הרב ברויאר בהוצאת מוסד הרב קוק נתנו מקום ל"סדרים" בהוצאתם. בתנך קורן מופיעים הסדרים לפי מספור בצד החצוני של העמוד. בתנך הרב ברויאר מצוינת כל פרשיה באות ס.
זכור לטוב , הרב בצלאל אריאל שליט"א שמקדיש מאמצים רבים להחזיר עטרה ליושנה ו"לשוב לבצרון" לחלוקה על פי סדרים.
לטעמי, ספק אם אתגר זה מעשי הן בגלל התפשטותה הגדולה של החלוקה לפרקים והפסוקים שעל פיהם. והן בגלל הבעייתיות בשימוש בחלוקה לסדרים. כאמור, החלוקה לסדרים אינה מבוססת על מגמה פרשנית וקשה לבסס על פיה חלוקה הגיונית של נושאים.
הגיון רב יותר היה למספר את הפרשיות ולסדר לפיהם את הפסוקים , אך גם זה נראה לא מעשי כיום, מהסיבה הראשונה שהזכרנו.
לאור זאת, נראה לענ"ד נכון בשלב הזה להמשיך להשתמש בפרקים הקיימים ולהקפיד לכל הפחות לשים לב להבדלים בין הפרקים ובין הפרשיות והסדרים. בקו זה הלכו הוצאות "קורן" ו"מוסד הרב קוק". וכך הציע גם מנחם בן ישר במאמרו.
רשימת ההבדלים בין הפרקים לפרשיות
כדי להקל על הלומד לשים את ליבו להבדלים בין הפרקים לפרשיות ולמשמעותם, מובאת ברשימה המצורפת רשימה של המקומות בהם הפרקים אינם מתאימים לחלוקת הפרשיות . במקומות רבים הובאה הצעה למשמעות ראשונית של ההבדלים.
סיווגנו לחמישה סוגים של הבדלים מרכזיים וסימנו אותם בסימנים מתאימים.
כמובן , זוהי הצעה ראשונית בלבד ותפקידה בעקר לעורר את לב המעיין.
יש לשים לב, ההקבלה היא בין הפרקים לפרשיות. אין התיחסות לסדרים, שכאמור אינם מתיימרים להוות חלוקה פרשנית.
מקרא
(:)תפיסה נוצרית שמחלקת בין הטוב לרע (הטוב מחליף את הרע) בניגוד לתפיסה היהודית לפיה הטוב מתקן את הרע)
(") הפשט כמו הפרקים הפרשיות מוסיפות עומק, מעין סוג של דרש
(!) חלוקה נוצרית מובהקת
(=) טעות של בעל הפרקים בהבנת הפשט.
(*) הפרקים מחלקים רצף שהפרשיות משאירות כיחידה אחת.
ציוני הפרקים מתייחסים לתחילת הפרק.
רשימת הפרקים
תורה
בראשית:
ב!
הפרקים מפרידים בין יום השביעי לששת ימי המעשה
ראה וינגרטן ומנחם בן ישר, שראו בחלוקה זו ביטוי לתפיסה נוצרית המבקשת לעקור את יום השבת. במקביל לביטולה בפועל והעברת יום המנוחה ליום ראשון.
ג':
בחלוקת הפרשיות סיפור הנחש הוא חלק מסיפור אדם וחווה ותולדות השמים בהבראם
חלוקת הפרקים מפרידה – כביכול עניין עצמאי, קיום עצמאי שלא כחלק מהבריאה.
ראה וינגרטן שציין למדרש רבא : א"ר יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש" וטען שלנוצרים הראשונים היה עניין גדול עם דמותו של הנחש הקדמוני.
ו':
סיפור בני האלוהים ובנות האדם – בפרשיות חלק מימי נח. בפרקים – נפרד.
שוב הפרדה בין הבריאה ה"מתוקנת" לחטא.
ז'
הפרקים מפרידים בין בניית התיבה ובין הכניסה לתיבה.
ח' [:?]
הפרקים מפרידים בין המבול ובין יציאת נח מהתיבה.
יתכן שנובע מתפיסה המהותית המפרידה בין החטא לתיקון ומציגה דחיה של עולם מקולקל ובניית עולם חדש במקומו.
ט' :
הפרקים מפרידים בין הברכה לנח ובין סיפור המבול, לפי הפרשיות הברכה היא חלק מסיפור המבול ותיקונו. המשמעות כנ"ל.
י''ג
הפרקים מפרידים בין ירידת אברהם למצרים לסיפור רועי לוט. "ויעל אברהם ממצרים"- פסוק פתיחה כרקע לרועי לוט.
הפרשיות מאחדות לסיפור אחד
י''ט [:?]
הפרקים מפרידים בין תפילת אברהם על סדום ובין חורבן העיר.
לפרשיות – עניין אחד.
יתכן ששייך מהותית להפרדה בין העולם המקולקל החרב ובין פרשיותיו של אברהם אבינו
כ''ח!
לפי הפרקים ציווי יצחק ליעקב לצאת לחרן פותח את פרשת ויצא.
לפי הפרשיות הוא עדיין המשך של סיפור הברכות.
לפי הפרשיות המוקד שהכל סובב סביבו הוא העברת הברכות מעשיו ליעקב וגם ההליכה לחרן מתקשרת לזה. לנוצרים יש עניין לטשטש את המוקד הזה.
ראה מאמרו של מנחם בן ישר, שהרחיב במשמעות העניין בדרך מעט שונה.
כ''ט, ל', לא *
פרשיית ויצא היא פרשה אחת הכוללת את כל מאורעות יעקב בחוץ לארץ
הפרקים מחלקים אותה לשלשה חלקים במקומות סבירים
ל''ב
וישכם לבן בבוקר, ויעקב הלך לדרכו – לפי הפרקים מתחיל את העניין הבא "וישלח" [לדעתי הפרקים פחות סבירים ]
לפי הפרשיות מסיים את עניין המפגש עם לבן.
יתכן ששייך למרכזיות החלוקה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ בפרשיות.
או להתמקדות הסיפור ביעקב ולא בלבן.
ל''ג!
הפרדה בין המאבק עם המלאך וגיד הנשה לפגישה עם עשו. הפרשיות מאחדות.
יתכן ששייך לתפיסה נוצרית חיובית על עשיו, ולכן מפרידים אותו מהמלאך הרע.
לד"
בחלוקת הפרשיות מהווה פרשת "ויבוא יעקב שלם"- פרשה נפרדת בין ההגעה לארץ ובין מעשה דינה.
הפרק מתחיל במעשה דינה.
יתכן שחלוקת הפרשיות מלמדת את הקשר בין ההתקבעות בארץ על ידי קניית שדה ובין מעשה שכם.[4]
מ''ב- מד*
פרשת מקץ בפרשיות היא פרשה אחת . בפרקים מחולקת לארבעה חלקים:
מא – יוסף ופרעה. מב – הירידה הראשונה למצרים מג – הירידה השניה למצרים מד- סיפור הגביע
חלוקה סבירה, [למעט התפר בין מא למב שיש לדון בו].
על פניו נראה לא מצאתי כאן הבט עקרוני, וזה ביטוי הנטיה של בעל הפרקים לחלק לקטעי משנה.
מ''ה" (!)
הפרשיה מתחילה ב"ויגש אליו יהודה" הפרק מתחיל ב"ולא יכול יוסף להתאפק".
נראה שחלוקת הפרשיות מלמדת אותנו שרגע התיקון מתחיל ותלוי בבחירה של יהודה לערוב לבנימין.
במסגרת הדגש של הפרשיות על השורש הפנימי של הארועים.
יתכן עוד, שחלוקת הפרקים קשורה לפרשנות נוצרית של סיפור יוסף ואחיו, פרשנות המעמידה במרכז את יוסף, ולא את תשובתם של אחיו [5]
מ''ו"
הפרק מתחיל ב"ויסע ישראל וכל אשר לו מצרימה".
הפרשיה מתחילה שמונה פסוקים מאוחר יותר "ואלה שמות".
נראה שהפרשיות מלמדות אותנו על שני הבטים בירידת יעקב . הבט של ירידה כהצלת הדור ההוא מרעב.
ומאידך, הבט כללי – של משמעות הירידה לדורות.
מ''ז=
הפרק מפסיק באמצע סיפור הירידה למצרים, בין הדרכת יוסף לאחיו לגבי השיחה עם פרעה ובין השיחה עצמה. חלוקה תמוהה.
מז.
הן הפרק והן הפרשיה – מחברים את השבעת יוסף לפרשיה הקודמת.
חז"ל מציינים שהיה נכון להפריד ביניהם אלא ש"נסתתמו עיניהן וליבם מן השיעבוד". יתכן לפרש שציון השבעת יעקב ליוסף שיקברהו בארץ ישראל, מבטא את הפן השלילי בארץ מצרים, ואת הראיה לדורות, שמבחינתה הירידה למצרים היא שלילה.
נ' "
בפרקים הפרדה בין פטירת יעקב לתגובת יוסף והלוויה.
הפרשיות מחברות. יתכן שבמסגרת הנטייה העקרונית להציג את מעשי הצדיקים כמנוע ההתרחשויות.
שמות
ד'!
ויען משה ויאמר – הפרקים מפרידים בין דברי ד' לדברי משה. הפרשיות מאחדות ביניהם.
נראה שיש עניין נוצרי לפתוח את הפרק באמירה של משה המבטאת חוסר אמון בעם ישראל.
ה!
הפרקים מפרידים בין אמון העם ובין ביאת משה ואהרון אל פרעה והפרשיות מחברות ביניהם.
הפרשיה מציגה ששליחות משה ואהרון היא מכח האמון של עם ישראל. דבר שיתכן שיש לנוצרים עניין לטשטש.
ח' =
הפרק מפריד בין האזהרה לפרעה על הצפרדע ובין הביצוע. הפרשיה מחברת ביניהם.
לא מצאתי משמעות עקרונית, אך החלוקה באמצע המכה נראית תמוהה .
ט''ז"
הפרשיות מפסיקות בין מרה לאילים.
הפרקים בין אילים ובין מדבר סיני (התלונות על המן)
בפשטות חלוקת הפרקים יותר פשוטה . מפריד בין הניסים לתלונות.
צ"ע במשמעות חלוקת הפרשיות.
ל''ב"
חלוקת הפרקים סבירה – סיום נתינת התורה בפרק לא ופרק לב מתחיל בחטא העגל
הפרשיות מצרפות את הפסוק "ויתן אל משה ככלותו " לפרשיה הראשונה של חטא העגל.
יתכן שמלמדנו על מעלתן של ישראל- גם גנותן בתוך פרשיה שמדברת בשבחן.
ל''ו=
הפרק מתחיל ב"ועשה בצלאל ואהליאב" זוהי טעות בפשט.
הפסוק הזה הוא חלק מדברי ד' למשה וודאי שצריך להיות שייך אליהם.
בעל הפרקים טעה לחשוב שמדובר בתחילת העשיה.
ראה הרחבה גדולה בנושא במאמרו של בן ישר.
ל''ט =
"ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקודש"
לחלוקת הפרקים- פתיחה לפרשיית בגדי הכהונה
לחוקת הפרשיות סיכום של מניין החשבון בפקודי.
[מתאים לגישה הכללית של הפרקים שנמנעת מפסוקי סיכום]
צ"ע במשמעות הדברים.
ויקרא
י' :
פרק באמצע פרשיה. הפרדה בין השמחה והרינה ובין חטא נדב ואביהו.
יתכן ששייך לגישה הכללית המחלקת בין החוטאים הנדחים ובין האחריים.
כ''ו=
איסור אבן משכית ומורא מקדש וכו' לפי חלוקת הפרשיות שייכים לפרשיה הקודמת העוסקת בדיני עבד.
לפי הפרקים שייך לפרשת "אם בחוקותי"- מוזר ולא סביר.
במדבר'
י''ד!
הפרק מפריד בין דברי המרגלים לבכי העדה
הפרשיה מחברת ביניהם
יתכן שפתיחת הפרק בבכי העדה ובחוסר האמון שלהם מתאים לתפיסה נוצרית[6]
כ''ג =
הפרדה באמצע פרשיה בין הנסיונות השונים של בלעם. נקודת ההתחלה היא בלעם ולא ההכנות שעושה בלק
נראה כטעות שהרי העניין מתחיל באמת בהכנות של בלק "ויהי בבוקר".
צ"ע אם יש לזה משמעות עקרונית.
כ''ד
כנ"ל
כ''ו:
בפרשיות, פסקה באמצע פסוק. חבור בין המגפה ובין המניין שאחריה
תפיסה יהודית של תיקון מתוך משבר. בניגוד לחלוקת הפרקים המפרידה ביניהם.
ל'=
ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ד' את משה- פרשיות קאי על המועדים שהיו קודם
חלוקת הפרקים מוטעית ומייחסת לפרשת נדרים שאחר כך.
דברים
ב' ! (?)
"ונסב את הר שעיר ימים רבים"- בחלוקת הפרשיות מוצג כסיום חטא המרגלים.
בפרקים – תחילתו של הסיפור על בני עשיו
נראה שהפרשיות מתאימות יותר לפשט.
אולי יש כאן נטיה נוצרית בנוגע למרכזיותו של עשו בתורה.
ג' "
פרק באמצע פרשיה- מפריד בין סיחון לעוג.
לפי חלוקת הפרשיות המוקד הוא ההנחיות שניתנות לעם ישראל – ההפרדה בתוך מעשה סיחון בין השלב שבו עם ישראל קןרא לו לשלום ובין מלחמת סיחון ועוג. לפי הפרקים- יש הפרדה טכנית בין מלחמת סיחון ובין מלחמת עוג עוג.
ו' !
"וזאת המצוה" – לחלוקת הפרקים מתייחס להמשך – פרשת שמע
לחלוקת הפרשיות – עולה על הקודם – עשרת הדברות.
מתאים לחלוקת הפרקים הנמנעת מפסוקי סיכום.
בנוסף, יתכן שיש כאן ביטוי לתפיסה נוצרית.
הנוצרים נמנעים מההדגשה של "ושמרתם לעשות כאשר ציווה ד' אלוקיכם אתכם לא תסורו ימין ושמאל".
פסוקים שלא מתאימים לשיטתם המבקשת רפורמה בתורה. מתוך כך מעבירים את ההדגשה לפרשיה הבאה
י''א
פסקא באמצע פרק- הפרק מפריד בין טובות ד' עמנו לציווי לאהבה את ד'
הפרשיה מחברת. (נראה יותר פשוט)
י''ב
הפרק מפריד בין עניין הר גריזים והר עיבל ובין המקום אשר יבחר ד'.
הפרשיה מחברת ביניהם [כאן מקום לטעות השומרונים].
הנוצרים בודאי הכירו את טעות השומרונים ולכן חילקו באופן אחר. לעומת חלוקת הפרשיות שקדמה לטעות השומרונים. אולי יש כאן הפרדה בין היהדות הישנה, של הר גריזים והרב עיבל ובין החדשה ?]
י''ג!
"כל הדבר ...לא תוסיפו ולא תגרעו" -לחלוקת הפרשיות קאי על איסור לדרוש לד' כמו אלוהי הגויים.
לחלוקת הפרקים מתחבר לנביא – נראה ממש כמו טעות פשוטה
בן ישר, מציין שיש כאן כוונה נוצרית מובהקת, המפרידה בין "לא תוסיפו ולא תגרעו" ובין איסור התועבות.
כלומר, לקריאת הפרשיות, יש איסור לשנות במאום את דרך עבודת ד. לקריאת הפרקים: האיסור ללמוד מהגויים הוא רק לגבי תועבות עמי כנען, אך לא איסור כללי לא לשנות.
נביאים ראשונים
יהושע
ד"
פסקה באמצע פסוק. החלוקה הפשוטה היא כמו הפרקים.
בעל הפרשיות הצמיד את סוף פרק ג, "התעוררותא דלתתא" לתחילת פרק ה, דברי ד' אל יהושע.
ו"
חלוקת הפרקים פשוטה יותר – "וירחו סוגרת ומסוגרת"- פתיחה לפרק על יריחו.
בעל הפרשיות חיבר לפרק ה שעוסק במלאך – אולי כדי לחבר בין הפרקים, וללמדנו שהנס הגדול בכיבוש יריחו הוא תוצאה של העבודה הפנימית של יהושע.
שייך גם לגישה העקרונית של הפרשיות לפסוקי סיכום והפרקים לפסוקי פתיחה.
ז:
חלוקת הפרקים פשוטה יותר, הפסוק "ויהי ד' את יהושע " הוא סיכום של הנס של יריחו ולאחר מכן מתחילה פרשת עכן.
בעל הפרשיות חיבר, למעלתם של ישראל, חטא עכן הוא חלק מהתמונה הכוללת שבתוכה יהושע.[7]
יד"
בכתר אר"צ יש פרשיה, בקורן אין.
לפי כתר אר"צ יש הפרדה ענינית בין נחלות משה לנחלות יהושע, וכך חלוקת הפרקים. החיבור בין הפרשיות בקורן מדגיש את ההמשכיות בין משה ליהושע
שופטים
ז"
בכתר אר"צ פרשיות נפרדות. . הקריאה הפשוטה נראית כמו חלוקת הפרקים - כאן מתחיל הסיפור של יום המחרת. בקורן הפסוק "וישכם ירובעל" מוצג כסוף הפרשיה הקודמת כנראה כדי להדגיש את העובדה שהשכמתו של גדעון היא תוצאה של החיזוק שקיבל משמיעת החלום בלילה.
אולי במסגרת התפיסה הכללית של הפרשיות השמה דגש על מעשה הצדיקים כמנוע ההתרחשיות.
ח
לפי חלוקת הפרשיות יש חיבור בין הלחימה של גדעון כלפי חוץ ובין ההתנהלות המפויסת שלו עם בני אפרים. חלוקת הפרקים מפרידה ביניהם
יח:
לפי כתר אר"צ הפסוק "... ובימים ההם שבט הדני מבקש נחלה" הוא פרשיה נפרדת הנמצאת בין פסל מיכה ובין כיבוש לשם.
בעל הפרקים התחיל בפסוק את הפרק העוסק בכיבוש לשם
הפרשיות בתנ"ך קורן מסיימות בפסוק את פסל מיכה. יתכן שכוונת בעל הפרשיות לייצר חיבור בין פסל מיכה ובין כיבוש לשם ובכך להדגיש שעיקר הנושא בכיבוש לשם הוא פסל מיכה.
שמואל א
ז:
חלוקת הפרקים פשוטה יותר. מסתיים העונש של אנשי בית שמש ומתחיל התיקון – הארון בקריית יערים ובני ישראל נוהים אחרי ד'.
לפי בעל הפרשיות – התיקון של הארון בקרית יערים קשור וממשיך את העונש לאנשי בית שמש.
נראה שיש כאן ביטוי להבדל בין תפיסת עולם נוצרית המפרידה בין העונש – הדחיה ובין השלב הבא. ובין תפיסת עולם יהודית המצמיחה את העונש כתיקון לחטא.
יח:
בעל הפרקים, מפריד בין השיח של דוד עם שאול ובין אהבת יהונתן לדוד.
מתאים לתפיסתו הנוצרית, המפרידה בין ה"רעים" וה"נדחים" ובין המתוקנים.
בעל הפרשיות מצמיד בין יחסי דוד לשאול ליחסיו ליהונתן – שניהם קשורים לבית שאול וחותרים לתיקונו.
כג"
בכתר אר"צ פרשית "הנה פלשתים חונים בקעילה" היא פרשיה נפרדת.
בעל הפרקים פתח בה את פרק כג.
בפרשיות של קורן – היא מסיימת את פרשת אביתר הכהן. נראה שבא להציג שעיקר הדגש בפרשיית קעילה היא השאלה בד'.
כו"
כאן הבדל מהותי בין הפרקים לפרשיות.
בחלוקת הפרשיות הפסוק : "ושאול נתן את מיכל ביתו לפלטי בן ליש אשר מגלים, מסיים את עניין נשות דוד: לפי זה נתינת מיכל לפלטי בן לייש היא המשך של העובדה שדוד נושא נשים אחרות. אולי תגובה של שאול לקיחתו של דוד נשים אחרות.
לחלוקת בעל הפרקים- כאן מתחיל עניין אחר, אולי נתינת מיכל לפלטי הייתה קדומה יותר.
החלוקה בין שמואל א לשמואל ב:
החלוקה הנוצרית מסיימת את ספר שמואל א במותו ו"דחייתו" של שאול ואחר כך פותח שמואל ב במעשה דוד.
בחלוקה היהודית מעשי דוד הם תיקון והמשך ישיר למות שאול. דוד מתקן את שאול.
שמואל ב
ג:
ותהי המלחמה... בית
בעל הפרקים פותח את פרק ג בתאור המלחמה הארוכה בין בית שאול לבית ודוד- ומתוך כך נולדים הילדים של דוד. חלק חשוב מהתקיימותו ופתוחו של בית דוד נובע מדחייתו של בית שאול.
לפי חלוקת הפרשיות- הפסוק הזה הוא מקומי יותר, סיום של המלחמה. ולא פתיחה של תאורו של בית דוד.
יא?
הפסוק הראשון בפרק...וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם": היא פרשיה נפרדת המקשרת בין אופן מלחמת בני עמון למעשה בת שבע (עי מלבי"ם).
הפרקים פותחים את מעשה בת שבע
חלוקה לפרשיה נפרדת מדגישה יותר את העניין, אם כי הוא עולה גם מחלוקת הפרקים.
יח"
לפי כתר אר"צ וחלוקת הפרקים – סיועם של ברזילי וחבריו מסתיים ואז מתחיל סיפור המלחמה.
חלוקת הפרשיות בקורן מחברת את הדברים – ונראה שבאה להדגיש שהיכולת של דוד לצאת למלחמה נובעת מהסיוע שקיבל מברזילי וחבריו.
כ:
לפי כתר אר"צ
חלוקת הפרשיות בקורן – מחברת בין תגובתו של דוד למפיבושת ובין התוצאה של מרד שבע בין בכרי.
מתאים לדעה בחז"ל הדורשת לגנאי את תגובתו זו של דוד ומחברת בינה ובין חלוקת הממלכה "בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו השדה יצאה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו המלכות".
מלכים א
ד:
חלוקת הפרקים והפרשיות בכתר אר"צ – הפסוק ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל הוא פתיחה של פרק ה – תאור הנציבים והשלטון הפנימי על כל ישראל
לחלוקת הפרשיות בתנך קורן – הפסוק הוא סיום הפרק הקודם. נראה שבא להדגיש שממלכתו על ישראל נובעת מן המשפט . [וכמו שמודגש בחלום שלמה]
ה:
לחלוקת הפרקים – הפסוק "ושלמה היה מושל בכל הממלכות" הוא פתיחה של פרק ה.
לחלוקת הפרשיות הוא חותם את הפרשיה הקודמת של המלוכה על כל ישראל. נראה שבא להגדיש שמלכותו על אומות העולם נובעת מתוך מלכותו על ישראל.
[לפרשיות קורן יש כאן שרשור משפט – מלכות על ישראל – מלכות על אומות העולם]
יט:
לפי חלוקת הפרקים – מעמד הכרמל מסתיים בריצת אליהו לפני המרכבה של אחאב ואחר כך מתחיל עניין חדש של בריחת אליהו מאיזבל ובסופה המעמד בסיני. על פניו זוהי החלוקה הפשוטה, מסתיים נסיון התיקון ומתחיל שלב היאוש והבריחה.
לפי כתר אר"צ פרשיית מעמד הכרמל ממשיכה עד ליאושו של אליהו בהר סיני "קנוא קנאתי".
לפי קורן – הפרשיה מתחילה בפסוק "ויד ד' הייתה אל אליהו וישנס מתניו ..."
נראה שחיבור ריצת אליה לפני המרכבה למעמד של אליהו בסיני מבטא את העובדה שגם טענותיו של אליהו בהר סיני הם המשך מהלך התיקון שהיה מעמד הכרמל והריצה לפני מרכבתו של אחאב ביד ד'
כב!
החלוקה בין מלכים א למלכים ב חסרת שחר וחותכת את ימי אחזיה באמצע.
מעבר לזה, מסיים בדבר רע ומתחיל בדבר רע – ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב.
עכ"פ לדידן בית אחאב מסתיים בפרק ח- בתיקון מסויים של יהורם בזכות מופתי אלישע, ובהחזרת השדה לאישה שאלישע החייה את בנה.
מלכים ב
יט
הפרק באמצע פרשיה ארוכה – שמסתיימת בתפילת חזקיה.
הפרק מפריד בין ספרי רבשקה לתגובת חזקיה.
יתכן, שמתאים לגישת הפרשיות, המעמידה במוקד את מעשיהם של הצדיקים .
כג:
פרק באמצע פרשיה. מפריד בין נבואת התוכחה של חולדה לתיקון של יאשיה.
כד"
פרק באמצע פרשיה. מסיים פרק בעשיית הרע של יהויקים- ומתיל פרק חדש בעלית נבוכדנצאר בימיו.
הפרשיה מחברת בין הדברים.
נראה שהפרק מדגיש את המשמעות הכללית של עלית נבוכדנצאר והפרשיה את האחריות של יהויקים לעניין.
נביאים אחרונים
ישעיה
ד
לפי חלוקת הפרשיות החזקת שבע נשים באיש אחד היא סיום נבואת הפורענות. ומשם מתחילה הנחמה "ביום ההוא יהיה צמח ד'". זוהי הפרשנות הפשוטה של הפסוקים.
חלוקת הפרקים "והחזיקו שבע נשים באיש אחד.." שייך כבר לנחמה.
{לתחושתי, שייך למסורות נוצריות בפרוש הפסוק. יש לחפש@}
ט:
הפרדה בין גורל מלכות ישראל "והאחרון הכביד" ובין "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול". דחיה והתחלה של משהו אחר.
בחלוקת הפרשיות - פרשה אחת. תפיסה יהודית של תיקון היוצא מתוך המשבר.
יב
ואמרת ביום ההוא אודך ד' כי אנפת בי בחלוקת הפרקים פרק חדש. בחלוקת הפרשיות פרשיה אחת.
[איני מזהה משמעות עקרונית]
יד: (?)
"כי קרוב לבוא עיתה וימיה לא ימשכו" לחלוקת הפרקים – סיום גורל בבל ואחר כך פתיחה של פרק חדש העוסק בישראל.
לפי הפרשיות – פרשיה אחת. הממשיכה "כי ירחם ד' את יעקב" גאולתם של ישראל שייכת למפלת בבל.
מתאים לתפיסה העקרונית של הפרשיות שישראל והצדיקים במרכז השתלשלות האירואים.
יתכן ששיך לתפיסה נוצרית ש"יעקב" לא שייך לזיהוי לאומי המזוהה דווקא עם האומה שנפלה ביד בבל.
טז "
שלחי כר מושל ארץ מסלע מדבר אל בת ציון – לפי חלוקת הפרקים עניין חדש.
לפי חלוקת הפרשיות – פרשיה אחת - המשך מפלת מואב.
בדומה לפרק יד, הפרשיות מעמידות את ישראל במרכז גם בפרשיות שעיקרן אומות העולם
מו "
לפי הפרשיות –"בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל ממשיך ל"כרע בל קרס נבו".
לפי הפרקים הפרדה בין הנחמה לישראל ל"כרע בל קרס נבו" המתחיל פרק חדש.
נג!?
לפרשיות תנך קורן – הנה ישכיל עבדי פרשיה אחת
לפרשיות כתר אר"צ ולחלוקת הפרקים – "מי האמין לשמועתינו וזרוע ד' על מי נגלתה" עניין חדש
נראה שבקריאה פשטית באמת הכל עניין אחד כחלוקת קורן. כיוון שגם ההמשך מדבר על איש שהיה נבזה וחדל אישים
בן ישר, טוען למגמה נוצרית מובהקת כאן, כיוון שהפסוק "מי האמין לשמועתנו" יוחס למושיעם.
בעיני הדבר לא ברור כי הם מיחסים את כל הפרשיה למושיעם, מה גם שהחלוקה מתאימה לכתר אר"צ.
על כל פנים, פרשיה זו מרכזית ביותר בתפיסה הנוצרית ויש לבדוק בשבע עיניים את משמעות חלוקת הפרקים.
נז:
בחלוקת הפרקים- מסיימים לתאר את מעשה הרשעים ומתחיל עניין חדש "הצדיק אבד..."\
בחלוקת הפרשיות גורל הצדיק מתקשר למעשה הרשעים.
סב
התחלת פרק חדש באמצע עניין "למען ציון לא אחשה". לא ברור למה
סד!
סיום פרק במילים "היינו מעולם לא משלת בנו לא נקרא שמך עליהם"- לסיים במסקנה של נטישת ישראל ח"ו.
[נראה שלצורך זה חילקו גם במקום שאינו בעל משמעות הגיונית לחלוקה]
ירמיה
ג!
פרק באמצע פרשיה.
"לאמור הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והלכה לאיש אחר"
ראה וינגרטן שטען שזו חלוקה ממגמה נוכרית להציג מגמה של גרושין בין ישראל לקב"ה.
ח
פרק באמצע עניין "כי לחורבה תהיה הארץ" .
יצויין שגם הפרשיה מסתיימת בעניין רע "ונבחר מוות מחייים לכל השארית"...
ט
פרשיה מתחילה מי יתן ראשי מים- הבכיה מתיחסת לפסוקים הבאים
פרק מתחיל בפסוק הבא "מי יתנני במדבר" כנראה הבכיה מתייחסת לפרק הקודם.
יצויין שכאן מקרה חריג. בדרך כלל דוווקא הפרשיות נןטות לפסוקי סיום והרקים לפסוקי פתיחה[8]
כ"
פרק מסתיים "כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי"
פרשיה מתחברת לפשחור בן אמר הכהן ומסתיימת ב"לא פשחור קרא ד' שמך כי מגור מסביב"
חלוקת הפרק נשמעת פשוטה יותר. אולי הפרשיה מעדיפה לסיים ברעת יחיד ולא ברעת ציבור.
לח"
פרק מסתיים "ויישב ירמיהו בחצר המטרה". על פניו נראה חלוקה פשוטה יותר. מסתיים עניין ירמיה ומתחיל עניין פשחור בן אמר הכהן
הפרשיה מחברת בין ישיבת ירמיהו בחצר המטרה לעניין של שמיעת פשחור בן אימר הכהן.
לט"
והיה כאשר נלכדה ירושלים פסקה באמצע פסוק. נראה שבא לחבר בין גורלו של ירמיה ולהציג שלכידת ירושלים היא תוצאה של ישיבת ירמיה בחצר המטרה.
יחזקאל
ט:
פרק ח מסתיים ב"לא תחוס עיני ולא אחמול .. ולא אשמע אותם."
הפרשיה מסתיימת בקריאה אל האיש לבוש הבדים להציל את הנאנחים והנאנקים.
יא
חלוקת הפרקים מפרידה בין מראה המרכבה להגעה למקדש ולחוטאים שבו
יתכן שכוונת הפרשיה להדגיש שהמרכבה והמקדש אחד הם.
יד"
הפרק מסתיים עם סיום נבואת הנשים המצודדות. זו החלוקה הפשטית.
הפרשיות מחברות את העניין הזה עם ויבואו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. אולי לציין שדרישת ד' הייתה בעלת מניע ואופי דומה לדרישת הנשים הקוסמות.
ומתאים לתוכן הפרשיה בפרשת שופטים – הגויים אל מעוננים וקוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ד' א' נביא מקרבך מאחיך כמוני.
מא*
הפרק מפסיק בין האולם להיכל בעוד הפרשיה מחברת ביניהם.
מב*
הפרק מפסיק בין ההיכל לחצר החיצונה בעוד הפרשיה מחברת ביניהם
מג*
הפרק מפסיק בין החצר לשער הפונה קדים בעוד הפרשיה מחברת ביניהם
תרי עשר
הושע
ו!
הפרק מסתיים בנבואה רעה "עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני." הפרשיה מסתיימת בנבואה טוב "גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי".
יא1
פרק י מסתיים בנבואה רעה "בשחר נדמה נדמה מלך ישראל" הפרשיה מסתיימת בטוב "והושבתים על בתיהם נאם ד'".
יג!
פרק יב מסתיים "הכעיס אפרים רתת ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו ד'"- גנאי לכל אפרים.
הפרשיה מסתיימת רק בגנאי למלך "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי".
יד:!
כותרת פרק הסיום לפי הפרקים "תאשם שומרון כי מרתה באלוהיה" ולפי הפרשיות "שובה ישראל עד ד' אלוקיך
ודאי שיש כאן מגמה נוצרית, לסכם את ספר הושע בפרק שכותרתו נטישה של עם ישראל ולא כחלוקת הפרשיות המסכמת בקריאה לתשובה[9].
יואל
ד?
פרק באמצע פרשיה "כי בהר ציון תהיה פליטה ובשרידים אשר ד' קורא"
הפרשיה מסתיימת "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון".
עמוס
לא מצאתי
עובדיה
לא מצאתי
יונה
ב
פרק א מסתיים בתשובת הגויים ויזבחו זבח לד' ויידרו נדרים. הפרשיה מסתיימת בתשובת יונה
ד
פרק ג מסתיים בתשובת נניוה. הפרשיה מסתיימת בתשובת יונה.
יתכן שבשני הפרקים יש כאן ביטוי לתפיסת הפרשיות המעמידה במרכז את דמויות הצדיקים וישראל במוקד, ולא את תשובת אומות העולם.
מיכה
לא מצאתי
נחום
לא מצאתי
חבקוק
לא מצאתי
צפניה
לא מצאתי
חגי
ב"
החלוקה הפשוטה מתאימה לפרקים. חלוקת הפרשיות מצמידה את תיארוך עשיית המלאכה בבית ד' לתאריך הנבואה של הושענא רבה אולי כדי ללמד שהנבואה החשובה בכא תשרי היא תוצאה של התעוררות העם בכד אלול ."התעוררותא דלעילא" נובעת מכח "התעוררותא דלתתא"]
זכריה
י"
הפרק מתחיל :
שַׁאֲל֨וּ מֵיְקֹוָ֤ק מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְקֹוָ֖ק עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה:כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה:
לפי הפרשיה פסוקים אלו שייכים לפרשיה הקודמת והפרשיה מתחילה "על הרועים חרה אפי"...
נראה שחלוקת הפרקים יותר פשוטה, ופרק י כולו עוסק בנביאי השקר.
צ"ע במשמעות חלוקת הפרשיות.
יב:
פסוק הפתיחה מופרד לפרשיה נפרדת.
יג:
פרק יב מסתיים בהספד. ומופרד מהכרתת הנביאים בהמשך הפרשיה. הפרשיה כוללת את הענינים יחד.
צ"ע מדוע.
מלאכי
ב"
פרק א מסתיים: בתוכחה לעם "וארור נוכל ויש בעדרו זכר" וכו' ואז מתחיל פרק ב: "ועתה אליכם המצווה הזו הכהנים". זאת נראית החלוקה הפשוטה – בין תוכחה לעם לתוכחה לכהנים.
בפרשיות תנ"ך קורן – הכל פרשה אחת הכוללת גם תוכחה לכהנים וגם תוכחה לנושאי הנשים הנוכריות. ומסתיימת "יכרת ד' לאיש העושה זאת (נושא נשים נוכריות) ואחר כך פרשיה נוספת על נושאי הנשים הנוכריות.
מחברת בין חטא העם –חטא הכוהנים – חטא הנשים הנוכריות.
בכתר אר"צ: פרשיית התוכה לכהנים מתחילה בפסוק "וארור נוכל ויש בעדרו זכר"- ואחר כך שתי פרשיות על הנשים הנוכריות.
מדגישה את החיבור בין חטא העם לחטא הכהנים
ג:
פרק ב מסתיים ב "הוגעתם ד' בדבריכם" המופרד מפרק ג "הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני"
סיום דבר רע והתחלה אחרת של דבר טוב.
הפרשיות מחברות.
כתובים
עזרא ונחמיה
חלוקת הספר"
החלוקה הנוצרית במקום הגיוני "דברי נחמיה" – מפרידה בין עזרא לנחמיה.
לפי חז"ל[10] אין חלוקה בין הספרים כדי לצרף ספר נחמיה לעזרא מתוך שהחזיק טובה לעצמו לא יקרא ספרו על שמו.
ח"
ויגע החודש השביעי וכל ישראל בעריהם – לחלוקת הפרקים מסיים את פרק ז של היחוס. זו הקריאה הפשוטה יותר.
לחלוקת הפרשיות – מתחיל את הפרק הבא. מלמדנו שההתעוררות בחודש השביעי מגיעה מכח יחוס ישראל והתיישבותם בעריהם
יא"
הפרקים מחלקים בצורה פשוטה בין האמנה לפירוט האנשים היושבים בירושלים בפרק יא
חלוקת הפרשיות מצמידה את ישיבת האנשים בירושלים לכריתת האמנה. ובכך יוצרת רצף: חיפוש אנשים לשבת בירושלים – מגילת יוחסין – התעוררות תשובת תשרי וחשוון – ישיבת האנשים בירושלים.
דניאל
ד=
נבוכדנצאר מלכא לכל עמימיא – לחלוקת הפרקים איגרת סיכום קצרה ולא מפורטת של סיפור כבשן האש
לחלוקת הפרשיות – פתיחה לאגרת מפורטת של סיפור הפיכת נבוכדנצאר לחיה
העובדה שפרק ה כתוב בגוף ראשון של נבוכדנצאר מראה שפרק זה הוא המשך האיגרת של נבוכדנצאר, כמו שעולה מחלוקת הפרשיות.
יב:
בחלוקת הפרקים יש הפרדה בין הצרה שלפני הגאולה "ואין עוזר לו" ובין הגאולה.
בחלוקת הפרשיות הצרה והגאולה מתאחדות.
דברי הימים א
טו "
חלוקת הפרקים מפרידה בפשטות בין הנצחון על האויבים ובין העלאת הארון
הפרשיות מחברות, בהתאם לרוח הכתוב בחומש דברים המקשרת בין הגעה אל ה"מנוחה ונחלה" ובין התרכזות במקום אשר יבחר ד'.
כב:
"ויאמר דוד זה בית האלוקים" – לפי הפרשיות סיכום ומסקנה של פרק המגפה. ישועה צומחת ממשבר
הפרקים – תחילת הפרק הבא (הפרדה בין עונש לתיקון, באופן כללי לא מחשיבים פסוקי "ויאמר" כפסוקי סיכום.)
חלוקה בין דברי הימים א לב – חלוקה בין דוד לשלמה קיימת גם בפרשיות.
ב"
פרק ב מפריד בין השפע והעוצמה של שלמה לבניין בית המקדש
הפרשיות מחברות ביניהם.
ג"
הפרקים מפרידים בין העבדות (מספר העובדים) ובין בניין בית ד' הפרשיות מחברות.
יב"
הפרשיה מחברת בין השפע והעוצמה של ירבעם ובין נפילתו הרוחנית.
הפרקים מתחילים פרק חדש בנפילה.
כא"
הפרקים מתחילים בפרק כא את ימי יהורם בן יהושפט.
הפרשיה מאחדת בין המלכת יהורם לשותפות עם אחזיה – שני מעשים של בחירה בבית אחאב.
כו"
הפרקים מתחלים את ימי עוזיה .
הפרשיות משייכות את המלכת עוזיה לסוף ימי אביו אמציה
כח
חלוקת הפרקים ופרשיות כתר אר"צ – תחילת ימי אחז
בתנך קורן אין הפרדה בין יותם לאחז – לא ברור מדוע.
ספר איוב
ב
כתר אר"צ והפרקים מפרידים בין המכות הראשונות ובין השחין.
בקורן אין הפסקה ביניהם.
לא מצאתי משמעות עקרונית. קורן נראה פשוט יותר.
ג"
"אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו"
לחלוקת הפרקים – פסוק זה מתחיל את נאום הקללה של איוב
לחלוקת הפרשיות הוא פסוק הסיום של סיפור המעשה.
חלוקת הפרקים נראית פשוטה יותר. בעל הפרשיות מלמדנו על היותו של נאום איוב תוצאה של ניווט אלוקי. [11]
מתאים לגישה העקרונית של חלוקת הפרקים, המעדיפה פסוקי פתיחה על פסוקי סיכום.
ה*
הפסקת הפרקים באמצע נאום אליפז. נראת סבירה הפרשיות כללו בפרשיה אחת.
ז*
הפסקת הפרקים באמצע נאום איוב. כנ"ל.
י*
הפסקת הפרקים באמצע נאום איוב
יג*
כנ"ל
יד *
כנ"ל
יז *
כנ"ל
כח*
כנ"ל
ל*
כנ"ל
לג*
הפסקה באמצע נאום אליהוא. מיקום סביר.
לז*
כנ"ל
לט*
הפסקה באמצע מענה ד' [מיקום סתמי, באמצע תיאורי החיות]
בתנך קורן אין הפסקה בכלל בפרשיות, תוך נאום ד'.
יתכן שבכתר אר"צ יש הפסקה לפני "התתן לסוס גבורה" – שממנו מתחילים פסוקים עם פניה יותר ישירה.
מ*
תחילת פרק מ – הפרשיות בפרשיה נפרדת לכל מענה גם אם קצר.
הפרקים מחברים את המענות הקצרים הראשונים להמשך הפרק.
מא*
הפסקה באמצע מענה ד'.
רות*
פרשיה אחת שהפרקים מחלקים אותה בצורה סבירה.
קוהלת*
בחלוקת הפרשיות מחולק הספר לשלושה חלקים:
דברי קהלת
אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים
שבתי וראו תחת השמש.
יש מקום ללמוד מה המשמעות של כל שלב.
הפרקים מחלקים לפירוט רחב יותר, על פניו סביר.
אסתר
ה
הפרק מפריד בין הצום ובין פעולת אסתר הפרשיות מחברות ביניהן.
ז"
הפרק מתחיל בשאלת אחשורוש מה שאלתך ותינתן לך
הפרשיות בשאלה השניה מי הוא זה ואיזה הוא.
על פניו החלוקה של הפרקים סבירה וצ"ע מה באו הפרשיות ללמדנו
ט
הפרק מפריד בין גדולת מרדכי ובין ישועת יג באדר
הפרשיות מחברות
יתכן שבאופן כללי הפרשיות מדגישות יותר את מקומו של מרדכי בנס.
בהתאם לדרכם הכללית לשים במוקד את מעשי הצדיקים
משלי
ו
בקורן אין הפרדה.
בכתר אר"צ מתאים לפרקים. החלוקה נראית במקומה, מתחילה עניין חדש "בני אם ערבת לרעך"
ח
בקורן אין הפרדה.
בכתר אר"צ מתאים לפרקים. החלוקה נראית במקומה, מתחילה עניין חדש.
ט
בכתר אר"צ אין הפרדה.
בקורן מתאים לפרקים. מפרידים בין הצד של מוסר החוכמה ובין משל "בנתה ביתה טבחה טבחה"...
יא,יב,יד,טו, טז, יז, יח*
פירוט חלוקה פנימית בתוך משלי שלמה הקצרים
יט"
הפסקת הפרקים "טוב רש הולך בתומו".
הפרשיות "לא נאוה לכסיל תענוג".
צ"ע במשמעות ההבדל.
כ, כא*
פרוט חלוקה בתוך משלי שלמה.
כב"
הפרקים "נבחר שם מעושר רב".
הפרשיות: "סוס מוכן ליום מלחמה ולד' התשועה".
צ"ע במשמעות הדברים
כג*
כתר אר"צ מתאים לפרשיות
בקורן אין חלוקה
כד"
חלוקת הפרקים "אל תקנא באנשי רעה"- נראית סבירה פתיחה של פרק העוסק בהנחיות כיצד להתיחס לצדיקים ולרשעים
הפרשיות מצמידות לפרק הקודם צ"ע במשמעות הדברים.
כו*
הפרשיות "אם רעב שונאך האכילהו לחם".
הפרקים "כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד."
צ"ע במשמעות
כז
פרשיות "דברי נרגן כמתלהמים"
פרקים "אל תתהלל ביום מחר"
לא ברורה לי המשמעות.
כח*
חלוקת הפרקים סבירה – מעבר מפניה ישירה לאמירות כלליות.
הפרשיות לא חלקו
כט*
הפרקים מחלקים ב"איש תוכחות מקשה עורף"
הפרשיות לא חילקו.
לא ברורה לי המשמעות
[1] http://www.ourtora.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=195420&kw
[2] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%AA%D7%A0%22%D7%9A
[3] ראה קישור למאמר בהערה 1
[4] ראה מנחם בן ישר שעמד על כך שהסדרים מתחילים בקניית השדה והציע משמעות עקרונית כנ"ל. יש לציין שלגבי הסדרים יתכן ששייך לנטיתם העקרונית לפתוח בדבר טוב.
[5] ראה גוטליב ווניג, "רופרט מדויץ והפרשנות היהודית על סיפור יוסף".
[6] וכמו לעיל בשמות ד.
[7] וכמו בחטא העגל הפותח בפסוק "ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו"
[8] ראה גם בן ישר
[9] על הערה חשובה זו עמד גם הרב יהודה אייזנברג בשיחותיו לספר הושע ששודרו במסגרת "פרקי היום בתנ"ך". ראה בהרחבה http://www.daat.ac.il/daat/tanach/trayasar/hoshea14.htm
[10] סנהדרין צג ע"ב.
[11] מתאים למקומות נוספים בהם הפרשיות מלמדות על קשר בין התעוררות אלוקית למעשה אנושי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
