תשובת הרב אס"ף בנדל

השאלה אכן קשה, כיצד אפשר לבוא בתלונה על הנהגת ה' שכולה טוב, יושר וצדק? הראב"ע אף מתאר כי "היה בספרד חכם גדול וחסיד, וזה המזמור היה עליו קשה ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות" (אבן עזרא תהילים פט ב).

מאידך, בתורה, בנביאים ובכתובים, מוצאים אנו כי קדושי עליון, כגון אברהם אבינו ומשה רבינו מטיחים דברים כלפי מעלה, ותמהים על הנהגת השי"ת "ואמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה... ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה... ואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה" (ברכות לב.), והגמרא מתארת שבחלק מהמקרים אף הודה להם הקב"ה. כיצד ניתן להבין זאת?

נקודת המוצא לשאלה זו היא כדברי הרד"ק (תהלים פט לט): "כי המזמורים ברוח הקודש נאמרו, ולא יתכן להיות בהם דבר שאינו נכון... הנה משה רבינו אמר (שמות לב, יג), זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך, אמר איך תעשה זה שהרי נשבעת, וישעיהו הנביא אמר (ישעיה סג, יז), למה תתענו ה' מדרכיך, ואליהו אמר (מ"א יח, לז) ואתה הסבת את לבם אחרנית, ונאמר כי כולם דיברו שלא כהוגן?" מדובר בענקי רוח, בנבואות ובמזמורים קדושים, לא מסתבר ולא מתיישב על הלב לומר שדברים אלו נאמרו מתוך חולשה או קטנות, ולכן עלינו לחפש ולהבין את כוונתם בצורה גדולה, פשוטה ונכונה.

לגבי פרק פ"ט בתהלים, כתב האברבנאל (מלכים א י"ד) "שלא היה כוונת המשורר לעשות תרעומת ותלונה מהאל יתברך, כי אם לחלות פניו שימהר יחישה מעשהו ויביא משיח צדקו" והרד"ק כתב כי תמיהות אלו נאמרו על דרך הדמיון "היאך יהיה זה שידמה שנפסקה המלכות, כי כמה שנים הם ישראל בגלות עד כמעט נואשו מן הגאולה. ואמר המשורר דרך תמיה, איך יהיה, ובמה היתה החטאת הגדולה הזאת והקצף הגדול הזה", דהיינו, מתוך הוודאות בצדקת הנהגת ד', איך ייתכן כי לעיננו מופיעה הנהגה הנראית ונדמית כבלתי צודקת, כגון גלות כה ארוכה וקשה או הפסקת מלכות בית דוד? ומהו החטא המצדיק הנהגה זו?

הרב קוק, בעין אי"ה (ברכות א' עמ' 139-140) מבאר כי קדושי עליון אלו, בשכלם, מלאים הם הכרה פנימית בצדקת דרכי ה', דעת אלהים בהם היא במדרגה מרוממת, והם מכירים את יושר ההנהגה האלהית המבוססת על שכר ועונש, צדק ומשפט. עם כל זה, תביעת הטוב והשלמות בלבבם היא כה גדולה, ובייחוד הם כוספים לטובת הכלל, טובתם של ישראל, ומתוך שאיפה עליונה זו, חשים הם לפעמים, ברגשי קודש, כי יכולה להיות הנהגה יותר טובה ויותר עליונה מההנהגה הנוכחית, ושאיפה עליונה זו מתעלה למקום אותו השכל אינו משיג. כך נוצר מצב בו הם מכירים בשכלם את צדקת ההנהגה האלהית, מצד חשבון השכר והעונש, אך רגשותיהם הקדושים סוערים ונסערים מצד שאיפתם העליונה שלא באה על סיפוקה. הם מכירים בטבעם עד כמה חשובה וגדולה היא טובתם של ישראל, מצד עצמה ולמען המציאות כולה, והם מלאים בשאיפה כה גדולה לטובתם של ישראל, עד שאין הסבר שכלי שיכול להשקיט את רגשותיהם בראותם את צרת הכלל, מעין סתירה בין השכל לרגש או לרצון המתעלים עליו. לכן נקראת זו "הטחת דברים כלפי מעלה", כי טבעם הפנימי נזרק אל על, ומתעלה למקום אליו השכל אינו מגיע.

במצבים אלו התירו לעצמם קדושים אלו, להרגיש רגשות אלו ואף לבטאם, אע"פ שאינם על פי "טהרת השכל", אך אלו רגשות עליונים יותר של שאיפה לשלמות עליונה, וכשרגשות אלו יוצאים אל הפועל הם מרוממים את האדם ואת המציאות כולה, ולא להיפך. ואף שלכאורה יש כאן פגיעה בכבוד שמים, אך בהשתלמות הבריות, ובהתרוממותם של גדולים אלו ושל האוחזים בדרכם, מתגדל כבוד שמים הרבה יותר. וייתכן, שזהו עומק כוונת הרד"ק, שאמר שדברים אלו נאמרו על דרך הדמיון.