הלכות והליכות
התנ"ך לא בא ללמדנו רק הלכות, אלא גם הליכות. לכך נועד החלק הסיפורי בתנ"ך. "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים".[55] גם כאן התנ"ך בא להדריכנו בהנהגת חיינו האישיים והציבוריים, אך כיוון שלא מדובר בהלכות אלא בהליכות, כללי הפרשנות רחבים יותר.
כאמור, אין חובה לפרש את התנ"ך רק על פי דרשותיהם של חז"ל. הם עצמם לא התכוונו בדרשותיהם לומר שזהו פירושו היחיד של המקרא. שבעים פנים לתורה, והדרש הוא רק אחד מהם. הם השתמשו בפסוקים כדי למסור באמצעותם מסרים רעיוניים, מוסריים וערכיים. אלו עצמם משקפים את רוח התנ"ך בכללה, ולא בהכרח את הפסוק המסוים שעליו בנו את דרשותיהם.[56] היד חופשית יותר לפרש את התנ"ך על פי שיקול דעתו של הלומד, אולם בתנאי אחד: עליו להיות צמוד לרוח התנ"ך ולממשיכי דרכו הנאמנים – חז"ל. וזה העיקר.[57] אישי התנ"ך החיוביים צריכים לשמש בעבורנו דוגמאות חינוכיות שעלינו להשתדל ללכת באורחותיהם.[58] לעומת זאת, עלינו להימנע מללכת בדרכם של האישים שהתנ"ך מציגם באור שלילי.
גם כאן נדרשת מהלומד זהירות ואחריות חינוכית לבל יפרש ככל העולה על רוחו. סוף סוף התנ"ך הוא ספר קודש המורה דרך לחיים ולכן, פירוש, גם אם הוא נראה לכאורה סביר מבחינה לוגית, אם אינו עולה בקנה אחד עם מסריו החינוכיים של התנ"ך הוא פסול.
למשל, יש אומרים שירמיהו בא ללמדנו שאין צורך בבית המקדש ובירושלים של מטה, אלא יש להסתפק בירושלים של מעלה בלבד. נכון שירמיהו התנגד לתפיסה המקדשת מקום בכל תנאי, גם כשהוא גורם להשחתה מוסרית,[59] אך ירמיהו לא ויתר מעולם על קדושת המקום הנצחית. הוא אמר רק שלא נסתמך על המקדש בלבד ונרשה לעצמנו לעשות כל מה שלבנו חפץ. המקדש בא לקדש אותנו והוא תובע ממנו רמה רוחנית ומוסרית גבוהה. לכן אדרבה, כדי שנהיה ראויים למקדש עלינו להעלות את רמתנו הרוחנית והמוסרית.[60]ציפייה לבניית המקדש מחייבת התעלות רוחנית. אולם גם להפך, ויתור על הציפייה למקדש של מטה כמוקד להתעלות רוחנית של העולם כולו, אף הוא לא נכון[61] (הנצרות היא שפירשה את "הברית החדשה" בירמיהו,[62] ועקב כך את מצוות התורה, בצורה ספיריטואלית מסולפת).
או המסר העולה מדברי הנביאים על הבעיות החברתיות. אין ספק שהמסר החינוכי העולה מדבריהם הוא שאין להסתפק בתיקון המעשים הדתיים בלבד. יש לתקן לא פחות, אם לא יותר, גם את המידות ואת המעשים החברתיים. אך האומר שהנביאים מחו רק על הנושא החברתי, בעוד שהנושא הדתי לא היה מעניינם, או שהיה שולי, כביכול, מסלף את דבריהם. אין נביא שלא הטיף נגד עבודה זרה, גילוי עריות, חילול שבת וכדומה.
[55] רש"י, בראשית כד, מב ד"ה ואבוא.
[56] ראו מורה הנבוכים ג, מג: "אמנם ארבעה מינים שבלולב כבר זכרו ז"ל בו קצת סבה על צד הדרשות שדרכם ידוע למי שהבין דרכיהם, וזה שהם אצלם כדמות מליצת השיר, לא שהדבר ההוא הוא ענין הפסוק ההוא [...] אמרו רז"ל תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרי אוזניך אלא אזניך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו [...] היא מליצת שיר נאה מאד, הזהיר בה על מדה טובה, והוא כי כמו שאסור לומר דבר מגונה, כן אסור לשמעו, וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר". כלומר הרעיון נכון, אך אינו בהכרח פשוטו של מקרא.
[57] אין הכרח למשל לומר שאליעזר היה העבד ושהייתה לו בת, אלא לומר שאברהם, שאמנם העריך את אליעזר אישית (בראשית טו, ב), התנגד לאישה מקומית גם אם היא בתו של אדם הגון כאליעזר בגלל מידות מוסריות שלא ניתן לבנות עליהן את בית ישראל. מכאן מסר חינוכי: מידות חשובות יותר מדעות (רעיון זה שמעתי מפי מו"ר הרב צבי יהודה).
[58] ראו לדוגמה מורה נבוכים ג, נא.
- [59] ראו ירמיהו פרק ז.
[60] ראו למשל תהלים כד, ג–ד: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה".
[61] ראו ישעיהו פרק ב. גם ירמיהו מנבא על בניית המקדש מחדש: "ובאו ורננו במרום ציון" (לא, יא), "ורויתי נפש הכהנים דשן" (שם, יג), "הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר לה' [...] קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד עולם" (שם, לז).
[62] ראו ירמיהו ל, א.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
