סערת התנ"ך
מאמר זה נכתב על רקע סערת התנ"ך שהתחוללה בקיץ תשע"ב.
הסערה פרצה עם פרסום תכנית לימודים חדשה. בלי קשר לתכנית עצמה פורסמו אתרים שבהם הופנו מורים למאמרים שונים, ביניהם מחקרים מפוקפקים וכפרניים. באחד האתרים (לא של משרד החינוך עצמו) הייתה אף הפניה לנצרות ולציורים לא ראויים. מיד יצא הקצף על אתרא לא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר, כולל התכנית עצמה, אף על פי שהיא עצמה על טהרת הקודש (אם כי ניתן להתווכח עניינית על פרט זה או אחר שבה). הכול נכרך בחבילה אחת. "הגוי גם צדיק תהרוג?" גדולי תורה שהובאו בפניהם דוגמאות של מאמרים שהיו באתרים השונים הזדעזעו, בצדק(!), עד עומק נפשם. כך יצא הקצף על משרד החינוך, תכניותיו, מפקחיו ומדריכיו (מיותר לומר שמשרד החינוך הסיר מיד את המאמרים הפסולים מכל האתרים הקשורים אליו). לאותם תלמידי חכמים שביקרו את התכנית אין גישה ישירה לאינטרנט, והם חיים מפיהם של המוסרים שדאגו למסור לידיהם מידע חלקי ומעוות כדי להוסיף שמן למדורה.
כך נוצרו שני מחנות. חלק מהאסכולה המקורבת למחקר התנ"ך אמנם לא הזדהה עם המאמרים, אולם התייחס לכך בקלות ראש. נשמעו ביטויים כגון "לא אהבתי את מה שנאמר אולם הדברים נסבלים", "מי שלא לא רוצה שלא יקרא את המאמרים", או "הם מצאו מאמרים שלא נראו ראויים בעיניהם". התגלתה כאן תופעה שהזכרנוה לעיל, שרבים מאלו שנכנסו לעולם המחקר הסתגלו לנאמר בו וחוש האמונה הטהור שלהם הוקהה.
עקב כך נוצרה ריאקציה טבעית של אסכולה לעומתית שמסקנתה היא שיש לפסול על הסף את המחקר כולו על קרבו ועל כרעיו. לתפיסתה, אין מחקר וחוקרים כשרים; הכול פסול, בכל מכל כול. אסור ללמוד תנ"ך לא מפיהם ולא מפי כתבם. ואי לכך יש להסתייג לחלוטין מתכנית התנ"ך של משרד החינוך, והיו אף שצידדו בהתנתקות מהחמ"ד.
החל עימות אידיאולוגי על שיטת הלימוד בכלל. היו שהרחיקו לכת וטענו שמסיבות חינוכיות יש להימנע מכל ביקורת על אישי התנ"ך, גם אם היא יצאה מפי קדושי עליון. לדוגמה, הם הוציאו מתכנית הלימודים קטעי רמב"ן הנראים "בעייתיים" בעיניהם. לדעתם, יש לדלג על פרקי תנ"ך שבהם מושמעת ביקורת על אישים נעלים. הוויכוח אינו חדש; הוא קיים שנים רבות, ואין לו כל קשר לתכנית זו אחרת, אלא שנוצרה הזדמנות של התלקחות מחלוקת. כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש עם הקמה. וכמו במלחמה, כזה וכזה תאכל החרב, בין אם לנו ובין אם לצרינו.
האם יש ללמוד מהתנ"ך עצמו כיצד לנהוג?
מצד אחד אין ספק שהתנ"ך היה מתייחס בחומרה יתרה למסלפיו, כפי שלחמו נביאי האמת בנביאי השקר. עם זאת, התנ"ך אינו פוסל מכל וכול קבלת אמת גם מגורמי חוץ, כגון משה שקיבל עצה אדמיניסטרטיבית מיתרו ושלמה המלך שנעזר באמנים מצור ומצידון לבניית המקדש. התורה במצוות מינוי מלך התירה ללמוד טכסיסי מלכות מ"כל העמים אשר סביבותי" תוך הסתייגות מהראוותנות, הכוחניות והתאוותנות המאפיינת מלוכה נכרית. מגורמי חוץ ניתן ללמוד רק דברים טכניים, אולם לא מהות. לא נלמד משפט מצידון, כמו איזבל, ולא מזבחות מארם, כמו אחז, לא מי נהר תרבותיים מאשור ולא מי שיחור ממצרים. אולם מאידך נלמד מהתנ"ך להיזהר מדוברי שקר, גם כאשר המלחמה היא לשם שמים,[102] ונימנע מהכללות גורפות: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?".
ירמיהו אמנם דיבר גם על אפשרות של התנתקות חברתית במצב קיצוני חמור: "מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים",[103] אך בכל זאת בשעת מבחן מעשי הוא לא מימש את איומו ולא נטש את שארית הפלטה שפעלה נגדו, ואף האשימה אותו באשמת שווא; הוא ירד עמה מצרימה.[104] הייתה לו אחריות כלפי החברה שבה הוא חי.
אין מרשם בדוק כיצד לנהוג בכל מקרה ומקרה, אך מסתבר לומר שאם החברה כבר הידרדרה לדיוטה כה תחתונה עד שלא ניתן להשפיע עליה, והיה חשש שאדרבה, היא תשפיע עליו לרעה, היה נוטשה. אך כשהמצב הפוך, ויש סבירות שישפיע עליה לטובה, יש לפעול בתוכה.
מכאן המסקנה: על יראי ה' העוסקים בחקר התנ"ך מוטלת אחריות עצומה. הם צריכים לנקות את עצמם מכל רבב, "והייתם נקיים מה' ומישראל". חוסר זהירות מביא להטלת דופי בגישה כולה. אם הם מעוניינים לשכנע אחרים בצדקת דרכם, עליהם להוכיח שאמונתם בקדושת התנ"ך ובמסריו לא רק שלא נפגעה כהוא זה, אלא אדרבה, התעצמה יותר. עם זאת, על יראי ה' מהצד השני לגלות אחריות לא פחותה, להיות חלק מהמערכת. זו פתוחה להשפעות חיוביות מכל חלקי הציבור. יש פתיחות לביקורת במקום שצריך ובצורה הראויה כדי שהדברים יישמעו. ככל שירבו לומדי תורה ומלמדיה בדרך הראויה, כך תתעלה המערכת כולה. במצב כזה עלינו לגלות אחריות לנערי ישראל שילמדו תנ"ך מפי מורים ראויים ובדרך ראויה.
"כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו".[105]
[102] ראו ירמיהו פרק ט.
[103] ירמיהו ט, א.
[104] ירמיהו פרק מג.
[105] ישעיהו כט, כג.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
