שלושת עקרונות היסוד בלימוד תנ"ך

בדיון הנוקב ביחס ללימודי התנ"ך, יש לזכור ולהזכיר את שלושת עקרונות היסוד, שלוש נקודות המוצא שמהן מתחיל הכל ביחס לתוכן, ללשון ולמשמעות, אלינו.
א. ביחס לתוכן. "נבואה שנצרכה לדורות נכתבה" - סיפורי התנ"ך אינם מאורעות הסטוריים שהעיקר שבהם הוא המאורע הטכני כשלעצמו והשלכותיו, אלא כל סיפורי התנ"ך הם 'לבושים' לערכים ואידיאלים אלוקיים מוחלטים העומדים בבסיס הנפש והנשמה של היחיד והציבור, לאורך כל הדורות. 'לבושים' שעלינו לקלפם ולזהות את התוכן והמהות האלוקית הבלתי משתנה החבויים בפנימיות הסיפורים, ובהופעתם הרלוונטית בדורנו. אשר על כן אל לנו להתפלא, לדוגמא, שהתורה התעלמה מ-38 שנות מדבר וסיפרה רק על חלק מהמאורעות שקרו בשנה הראשונה ובשנת הארבעים, כי במאורעות האלה גנוזים כל המשמעויות, התכנים, המהויות, שיופיעו ב'מציאות המדברית' לאורך כל ההסטוריה. ממש כמו מספר הסיפורים המצומצם שהתורה מספרת על אבותינו, שבהם גנוזה התמצית האלוקית של תכונותיהם, והופעותיהן המעשיות במציאות עד ימינו שלנו, אצלנו, בלבושים שונים.
ב. ביחס ללשון. היות שסיפורי התנ"ך בכלל והתורה בפרט הם מהויות ותכנים אלוקיים, איננו יכולים להבינם בלשון הכתוב כפשוטו כפי 'מילוננו' היום, אלא עלינו להבינם על פי 'המילון' האלקי המדויק לדורות המופיע בתורה שבע"פ על פי הדרכתם של חז"ל. לדוגמא הפסוק הראשון שבתורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". אוי לנו אם נחשוב למשל שפירושה של המילה 'בראשית' הוא - בהתחלה, או פירוש המילה 'שמים' הוא התכלת שם למעלה וה'ארץ' - האדמה פה למטה, אלא עלינו לגשת למילון המדויק של חז"ל שאמרו כדוגמא ראשית - ישראל, תורה .. ביכורים וכו'. שמים - אש ומים, משפיע וכו'. וכך ורק כך יש סיכוי שנתחיל באמת להבין פסוקי התורה ומשמעויותיה.
ג. ביחס למשמעות אלינו. סיפורי התנ"ך אינם אוסף מידע ואינפורמציה יבשה שעלינו להכניס לתאי מוחנו בין כלל ידיעותינו, אלא הם רשמים רוחניים קדושים האמורים להיחקק בתוכנו פנימה, שמצד אחד מבטאים את מהותנו ומצד שני מתגלים בחיינו ההסטוריים הממשיים. ואוי לנו אם נתייחס לסיפורי התורה כהרצאות המעבירות מידע העומד מחוץ לנפש, ונשאר חסר משמעות אמתית לחיינו המעשיים ממש. וכך כתב הרב קוק ביחס לכך (עין איה שבת ב עמ' 43): "הרשימות הקדושות שכל המאורעות שע"פ החכמה האלהית העליונה צריכות הן להיכתב בתורה, איך הן ראויות לעשות עלינו, שקול הכל בפלס וקו משפט אלהי. וכאשר אותו המובן של הסיפור, היסוד הפנימי שבו שהוא צריך לרשום בנפש, אם יתואר כפי פשוטו, לא נוכל מרחוק לפעמים להבין את עיקר ערכו, אז נשקול בשקל הקודש ע"פ אל דעות באיזה לבוש יתלבש הסיפור, באופן שכאשר יגיע אלינו, יהי ערכו ממש אותו הערך הראוי שיעשה רישומו עלינו. ובזה המהלך תתאחד תורה שבע"פ עם תורה שבכתב, שאם במהלך הזמנים ימצא שאותו הרושם שהמעטפה של העניין פועל עלינו כבר יצא מגדרו מצדנו, והדבר פועל עלינו שלא כפי המובן הראוי - על כן תגלה אז לנו האורה של תורה שבע"פ ע"פ רישומי הדרשות להוביל את רעיונינו אל עצם (עצמיות ומהות) המאורע כמו שהוא...".

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.