מן הפרט אל הכלל ובחזרה

משבר זהות

תחילתם של ימי יפתח במשבר גדול, ישראל עוזבים את ד' וניתנים ביד בני עמון. לזעקתם אל ד' הם מקבלים תשובה שלילית:

וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת־הַבְּעָלִֽים: וַ֥יֹּאמֶר יְקֹוָ֖ק .. וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם: לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם:

בני ישראל ממשיכים בתפילה ובתשובה:

וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְקֹוָק֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְקֹוָ֑ק וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (שופטים פרק י פסוק י - יז, י-יז)

נשים לב, גם לאחר חזרתם בתשובה, בני ישראל לא מקבלים מענה ישיר מן הקב"ה. הנביא הוא המתאר שקצרה נפש ד' בעמל ישראל. תהליך התיקון צומח ממקום אחר דרך התחשבנות פנימית במשפחת יפתח. הקישור בין התהליך הפנימי של זקני גלעד מול יפתח ובין מהלך התשובה שקדם – הוא מעשה ידי שמואל הנביא, מחבר ספר שופטים. הוא המלמדנו לראות את המענה האלוקי המופיע בתהליך פוליטי פנימי כביכול.

אמרו לאחיכם עמי

נראה, שהחזרתו של יפתח המגורש לנחלת אבותיו, אינה דבר מנותק מתהליך התשובה שהוזכר קודם. יש קשר בין התנכרות משפחתית מכחישת זהות ובין התנכרות לאומית שכזו. תהליך החזרתו של יפתח, ההכרה המחודשת בקשר משפחתי שהוכחש, היא השלב התחתון והשורשי בציר שראשו מגיע השמימה, הכרת ישראל מחדש בזהותם. הלא כך נצטווינו בהפטרה הפותחת את ספר במדבר, בנבואה שהמשל המשפחתי והנמשל הלאומי מתערבבים בו לכל אורכו

אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה: (הושע פרק ב פסוק ג - ד, ג-ד)

האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה... יופיע על ידי התגלות אמונת אמון, אשר בישראל מאז היא אצורה, "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ד' (אורות, ישראל ותחייתו כו)

פרשת חוקת מציינת את תחייתו של דור המדבר לאחר תהליך תיקון של הולכה במדבר. הליך זה מקביל לתיקון עליו קראנו  בפרק הראשון בהושע, ומהווה השלמה מופלאה להפטרה בה פתחנו את תחילת הספר.

ישראל מוכנים לחזור לזהותם תוך מוכנות לשלם מחיר על חזרה זו:

וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְקֹוָק֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

חזרת ישראל לשורשם הלאומי וחיבורם למקורם הראשוני היא הישועה בעצמה. היא הנותנת להם כח לעמוד מול תביעותיהם החצופות של השכנים:

וְעַתָּ֞ה יְקֹוָ֣ק׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: (שופטים פרק יא פסוק כג - כה, כג-כה)

וידר ישראל נדר

בפרשתינו אנו נפגשים לראשונה עם מלחמה שהיא ביוזמת ישראל ולא בציווי אלוקי למשה. במלחמה זו מופיע הכח של התעוררותא דלתתא:

וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־עָרֵיהֶֽם: וַיִּשְׁמַ֨ע יְקֹוָ֜ק בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וַיַּחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־עָרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם חָרְמָֽה: (במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק ב - ד, ב-ד)

בנגוד ליריחו המוחרמת בציווי אלוקי , מוחרמות ערי הכנעני הראשונות מתוך יוזמה ישראלית. נדר. זיכוך מוטיבצית הלחימה מסיגי הרצון לשלל, עתידה להיות משימה כבדה בשנים שיבואו.

לעומת הנדר בפרשה שהוא נדר כללי, מתייחס נדרו של יפתח לשורש המוטיבציה שלו ללחימה, המוטיבציה הפרטית לחזור לביתו ולנחלתו:

וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: (שופטים פרק יא פסוק ל - לא)

המנוע הפרטי הזה מתחדד בתחילת הפרשיה, בדרישתו של יפתח להיות לראש לכל יושבי גלעד:

וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְקֹוָ֛ק אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ: (שופטים פרק יא פסוק ט, ט)

התרת נדרים – חזרה אל הכלליות

אדם מישראל מצווה להיות נאמן לדיבורו. "לא יחל דברו". האפשרות היחידה של אדם לשנות מדיבורו היא להתבטל לפני מדרגה כללית יותר. "הוא אינו מחל אבל אחרים מחלים לו". מתבטלת הבת לאביה, האישה לבעלה, איש ישראל לראשי המטות. גילגול אלוקי למצב של נדר בלתי אפשרי מהווה בעצם איתות אל הנודר שהוא צריך להתבטל למדרגה כללית יותר. יפתח מסתבך בנדר בלתי אפשרי כלפי ביתו. התבטלותו כלפי מוקדי הנהגה אחרים, יכולה להציל את חייה:

השיבו שלא כהוגן - נזדמנה לו בתו. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם. (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א)

פנחס היה שם, והיה יכול להתיר נדרו, אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו, (רש"י מסכת תענית דף ד עמוד א)

נראה ששאלת התרת הנדר אינה רק שאלת הכבוד גרידא, מי ילך אצל מי, אלא עצם התרת הנדרים, פרושה קבלת רובד הנהגה שיכול לבטל את היוצא מפיך. מעשה כזה אינו מתאים ליפתח שעמד כל כך על הנהגה בלעדית שלו. יתכן גם, שבמצב של הנהגה שאינה בלעדית של יפתח, זקני גלעד האחרים היו יכולים להתיר את נדרו, כמו שפדו העם את יהונתן מנדרו של שאול. יפתח קיבל הזדמנות לרומם את המדרגה הפשוטה ממנה יצא אל המלחמה, מדרגה שהייתה בה בריאות לאומית, אך גם מוטיבציה פרטית. התרת נדרים הייתה יכולה לרומם אותו אל שותפות בהנהגת הכלל.

זאת ועוד, יש אפשרות להקדיש ילד , בצורה מלאת חיים וקדושה. אך לשם כך יש צורך במשכן, שיקלוט וינווט את שאיפת הקודש הזו. זהו יסוד עניין פדיון הבכורות בלווים. וכן מצינו בחנה המקדישה בנה לד' ואחר כך מביאה אותו למשכן לצמיחה תחת כנפיו של  עלי. מקומו החסר של המשכן בתקופה ההיא, מביא את הקדשת בת יפתח למקום אובדני וכואב תחת הציור החגיגי של עליה לרגל מלאת חיים במשכן:

וַיֹּאמְר֡וּ הִנֵּה֩ חַג־יְקֹוָ֨ק בְּשִׁל֜וֹ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֗ימָה (שופטים פרק כא פסוק יט, יט)

וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֔ימָה (שמואל א פרק א פסוק ג, ג)

מגיע ציור כאוב של אובדן והעדר:

מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת־יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה: (שופטים פרק יא פסוק מ, מ)

מן הבריאות והנאמנות המשפחתית אנו עולים אל הבריאות הלאומית ומשם עתידים בע"ה לעלות על חיים המסורים אל הקודש בהיכל ד'. זו היא שיכותנו הראשונית הקדומה. זהו חוק החיים הראשוני והטבעי שלנו, כמו שמצווה התורה בפרשת קדושת הבכורות הקדושים ממקורם, מן הרחם:

ושָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה: (שמות פרשת בא פרק יג פסוק י, י)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.