הקדמה
נאמר בהפטרה: "עמי, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אתו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ד'" (מיכה ו, ה), וזה הפסוק המרכזי שמקשר בין הפרשה לבין ההפטרה.
א. מדוע הוסיף הנביא ואמר גם: "מן השטים עד הגלגל"?
יש להתבונן בפסוק זה: מה היה חסר המקרא אילו היה כתוב רק: "עמי, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אתו בלעם בן בעור, למען דעת צדקות ד'"? מדוע הוסיף הנביא ואמר גם: "מן השטים עד הגלגל"?
ועוד, שברקע לפרשתנו לא כתוב כלל שבני ישראל ישבו בשטים, וודאי לא בגלגל שנמצא בעבר הירדן המערבי, אלא כתוב: "ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו" (כב, א).
גם בפרשת מסעי, שם פירטה התורה עוד יותר את מקום חניית בני ישראל, נאמר: "ויסעו מהרי העֲבָרים, ויחנו בערבֹת מואב על ירדן ירחו, ויחנו על הירדן מבית הישִמֹת עד אבל השִטים, בערבֹת מואב" (לג, מח-מט). ומדוע אמר מיכה הנביא: "מן השטים עד הגלגל"?
ב. תשובת המפרשים
כתב רש"י: "מן השטים - שחטאתם לי שם, דעו צדקותי, שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם, עד הבאתי אתכם לגלגל, וכבשתי לפניכם שם את הארץ".
כלומר: המלה "השטים" רומזת לחטאים של בני ישראל, שגרמו לחרון אף ד', כמו שכתוב בסוף הפרשה: "וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור, ויחר אף ד' בישראל" (כה, א-ג).
והמלה "הגלגל" רומזת לחסד של ד' עם בני ישראל, שאף על פי שחטאנו בשטים בחטאים חמורים, העביר ד' אותנו את הירדן בניסים גלויים של עמידת מי הירדן, והביא אותנו אל הגלגל, שנמצא בעבר הירדן המערבי (יהושע פרקים ג-ד), ושם היה מחנה ישראל במשך ארבע עשרה שנה, שבהן כבשו בני ישראל את כל ארץ ישראל (זבחים קיח ע"ב ועוד).
כעין זה כתב גם הראב"ע, ובהרחבה: "'מן השטים' - כי לא היה בין השטים שחטאו שם ישראל, ובין הגלגל, רק מעט דרך, ומעבר הירדן. והזכיר הגלגל, כי הוא תחילת ארץ ישראל. והנה הטעם: כאשר הייתם קרובים להיכנס אל הארץ, אז חטאתם חטאה גדולה, שהייתם כולכם בני מות, וחמלתי עליכם, ובאתם אל הארץ, ועזרתי אתכם. וכל זה עשיתי אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם, וזהו: 'למען דעת צדקות ד''".
כעין זה פירשו גם הרד"ק וה"מצודת דוד".
לפי זה עולה שבמלים "מן השטים עד הגלגל" מודגשים חסדי ד' עלינו, ומופיעה בהן גם תוכחה גדולה: אתם, בני ישראל, חטאתם בשטים חטאים גדולים, של עבודה זרה וגילוי עריות, ואני ד', חרה אפי בכם, ומתו במגפה עשרים וארבעה אלף, ואף על פי כן לא מנעתי את כניסתכם לגלגל, שבארץ כנען, ובניסים גדולים.
כמובן שבמלים אלו יש קישור נוסף ומשמעותי מאד בין הפרשה לבין ההפטרה: לא רק רצונם של בלק ובלעם לקלל את ישראל, והברכות שברך בלעם את ישראל, שבהם עוסקת כמעט כל הפרשה, אלא גם החטאים שחטאו בני ישראל בשטים, שכתובים בסוף הפרשה.
יש לציין שתוכחה זו של מיכה אינה מפורשת, אלא רק רמוזה. ומצאנו כעין זה במקומות רבים, ונביא כאן רק שתי דוגמאות:
- רש"י בתחילת ספר דברים
בתחילת ספר דברים נאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרת ודי זהב".
כתב שם רש"י: "אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל.
במדבר - לא במדבר היו, אלא בערבות מואב, ומהו במדבר? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר, שאמרו: 'מי יתן מותנו' (שמות טז, ג).
בערבה - בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים, בערבות מואב.
מול סוף - על מה שהמרו בים סוף, בבואם לים סוף, שאמרו: 'המבלי אין קברים במצרים' (שמות יד, יא), וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר: 'וימרו על ים בים סוף' (תהלים קו, ז), כדאיתא בערכין (טו ע"א)".
רש"י שם מוסיף ומסביר את שאר התוכחות, אבל לא נאריך להביא את כל הדברים.
העיקרון העולה מדבריו הוא שיש תוכחות מרומזות, ובכל הדוגמאות שהובאו כאן הרמז הוא בהזכרת המקום שבו היה החטא, וכך בדיוק עשה גם הנביא מיכה.
- הפרקי דרבי אליעזר על מצוות "זכור את עשה לך עמלק"
נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ד): "רבי פנחס אומר: אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר להן: זוכרים אתם שאמרתם במדבר: 'היש ד' בקרבנו אם אין' (שמות יז, ז), אלא אמר משה: אם אני אומר לישראל כך הרי אני מגלה פניהם [דהיינו: מלבין פניהם (רד"ל שם אות לד)], ומגלה פנים אין לו חלק לעולם הבא[1], אלא אני אומר להם מעשה עמלק, והם מבינים מה שכתוב לפניו.
משל למה הדבר דומה? לשר שהיה לו פרדס אחד, ובפתח הפרדס כלב, והשר יושב בעלייתו, צופה ומביט כל מה שבפרדס. נכנס אוהבו של שר לקחת מן הפרדס, ושיסה בו הכלב, וקרע בגדי אהובו. אמר השר: אם אומר לאוהבי: 'למה נכנסת לפרדס?' הרי אני מגלה את פניו, אלא הרי אני אומר לו: 'הראית אותו הכלב שוטה האיך קרע את בגדיך, ולא היה מבין שאתה אהובי?' ומיד הוא מבין מה שעשה.
כך אמר משה: הרי אני אומר לישראל מעשה עמלק, ומיד הם יודעים מה שכתוב למעלה. לפיכך אמר משה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים' (דברים כה, יז)".
סיכום
הנביא מיכה הוסיף את המלים: "מן השטים עד הגלגל" כדי להדגיש את חסדי ד' על עם ישראל, שהעביר אותנו את הירדן בנסים גלויים, והביאנו לגלגל, אף על פי שחטאנו בחטאים חמורים בשטים.
יהי רצון שנראה כל הזמן את חסדי ד' עלינו, ונרגיש את אהבת ד' אותנו.
[1] עיין שם ברד"ל באות לד, שהקשה שהרי משה רבנו הוכיח את ישראל פעמים רבות בפירוש!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
