השופט הראשון בתקופת השופטים הוא עתניאל בן קנז משבט יהודה. השופט האחרון הוא שמשון משבט דן. לשני השבטים הללו יש קשר מיוחד, שהשתמר לאורך השנים. מעמדו הבסיסי של שבט יהודה הוא מעמד של שבט מוביל. יהודה נועד להנהגה, והוא עומד בראש המחנה הראשון של ישראל בפרשת במדבר. בהתאם לכך, בתחילת ספר שופטים ציווה הקב"ה שיהודה יעלה בתחילה להושיע את ישראל. דן לעומתו, הוא ראש לדגל המאסף של מחנה ישראל בפרשת במדבר. לאור זאת, היה מקום לצפות כי יהודה ודן יהוו שבטים הנבדלים ורחוקים זה מזה. אך ההיפך הוא הנכון: קשר מיוחד, שעליו נעמוד בשורות הבאות נוצר בין המוביל והמאסף. הטעם לכך הוא שבעם ישראל השבטים אינם בגדר מפלגות וכיתות שונות, אלא להיפך – גיוון ופירוט של הרוח הישראלית המאוחדת. על כן, יש חיבור יחודי דווקא בין השבט הראשון לשבט האחרון.

לקשר בין שני השבטים יש מקום מרכזי ביחס לשמשון משבט דן. שמשון נולד בצרעה, ורוח ה' החלה לפעם בו בין צרעה ובין אשתאול. הערים צרעה ואשתאול מיוחסות בספר יהושע הן ליהודה (יהושע טו, לג) והן לדן (שם יט מא).  מבואר כי שמשון נולד בתפר בין שני השבטים הללו. כוחו עולה וצומח מנקודת ההשקה ביניהם. המצודת דוד מפרש כי שמשון נולד בנחלת שבט יהודה. ניכר גם כי רוב פועלו מול פלשתים התחולל בנחלת יהודה, שהרי ערי פלשתים, וכן עזה ושורק הם מנחלת יהודה. במדרש בראשית רבה (צח) לומדים חז"ל מברכת יעקב לדן כי כל כוחו להעמיד שופט נבע מדבקותו בשבט יהודה: "'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל' - כמיוחד של שבטים [=כמו שבט יהודה המנהיג את השבטים]. אמר ר' יהושע בר נחמיה: אילולי שנדבק למיוחד שבשבטים אפילו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד".

הקשרים ההיסטוריים בין יהודה ודן

מתוך כך נצביע בקצרה על מקצת מהופעות הקשר בין שני השבטים. שני השבטים הללו נמשלו בברכת יעקב לאריה – "גור אריה יהודה..."; "דן גור אריה...". מתברר כי כמו שלשבט המוביל נדרשת גבורה מיוחדת, כן לשבט המאסף, העומד בספר הגבול הצפוני, נדרשת גבורה כאריה, ועליו להתמודד עם הגויים הסמוכים אליו.

בצלאל ואהליאב בוני המשכן הם מן השבטים יהודה ודן. גם במלאכת בנין בית המקדש חבר חירם משבט דן לשלמה המלך משבט יהודה. במדרש בראשית רבתי (ויחי) עמדו חז"ל על חיבורים אלו, והרחיבו כי גם בעתיד, יבוא הקשר בין השבטים לידי ביטוי במלך המשיח: "'ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם' (איוב) – מלמד שקטן וגדול שוים לפניו. אמר ר' חנינא: שוע [=עשיר ומכובד] זה יהודה שנאמר: 'כי יהודה גבר באחיו' (דה"א ה' ב'), 'דל' זה שבט דן, שלא היה ירוד בכל השבטים משבט דן שהיה מן הלחינות [=השפחות], וכתיב: 'לאחרונה יסעו לדגליהם' (במדבר ב' ל"א). ואף על פי כן השוה הקב"ה דן ליהודה במלאכת המשכן, שנאמר: 'ראה קראתי בשם בצלאל וגו'' (שמות ל"א ב'), 'ואני הנה נתתי את אהליאב וגו'' (שם ו'). ובמלאכת בית המקדש שלמה היה מיהודה וחירם מדן. וכן במשיח – אביו מיהודה ואמו מדן, שלכך נקרא יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן, שנאמר: 'דן ידין עמו כאחד' – זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד, מה הוא דן? בלא ראיה ושמיעה. כן משיח שנאמר: 'ולא למראה עיניו וגו' ולא למשמע אזניו וגו' (ישעיה י"א ג')'".

וממשיך המדרש ועומד על הדמיון בין השבטים שהופיע אצל שמשון: "דבר אחר: 'דן ידין עמו כאחד' –  כמיוחד שבשבטים שהוא שבט יהודה. מה דוד ושלמה שהיו מיהודה דנו את ישראל ביושר לב, כן שמשון שהיה מדן, שנאמר והוא שפט את ישראל עשרים שנה (שופטים ט"ז ל"א)'".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.