מבלעם אל הקרבנות

בהפטרת פרשת בלק נוהגים ישראל לקרוא מנבואות מיכה (פרקים ה-ו). בנבואה זו מזכיר הנביא לישראל את טובת ה' איתם בענין בלק ובלעם, למען יזכרו את צדקת ה' איתם – "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" (ה, ה). על פי הראב"ע (ומפרשים נוספים) כוונת הפסוק היא להזכיר כי כאשר בלק ביקש מבלעם לקלל את ישראל, בלעם נענה לו דווקא בברכות, מתוך הכרח מן הקב"ה.

מיד לאחר פסוק זה עובר מיכה הנביא לסוגיה שהיא לכאורה שונה לחלוטין – היחס בין עבודת ה' בקרבנות, ובין עבודת ה' שבלב. תחילה דוחה הנביא עבודת ה' המתמקדת במעשי המצוות בלבד: "בַּמָּה אֲקַדֵּם [=אתרצה לפני] ה' [כיצד] אִכַּף [=אהיה נכנע] לֵאלֹהֵי מָרוֹם – הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים [או] בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי [תמורת] פִּשְׁעִי [או] פְּרִי בִטְנִי [תמורת] חַטַּאת נַפְשִׁי?" ואז מודיע הנביא מהו העיקר של העבודה בעיני הקב"ה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

מה הקשר בין הדרכה זו ובין פרשת בלעם ובלק?

הניסיון 'לגנוב' את עבודת ה'

במדרש פסיקתא רבתי (הוספה א פיסקא א. ערכנו שינויים לשונים קלים להקלת ההבנה) מתבאר קשר זה, באמצעות ויכוח של ר' יוסי בן חלפתא עם אחד הגויים, ובו הביא ר' יוסי ראיה מפסוקים אלה: "מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוסי בן חלפתא: מדוע אין מקבלין מן הגויים קרבנות, האם לא נאמר (מלאכי א, יא): 'ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים'?

אמר לו ר' יוסי: הכיצד אתה קורא מה שאתה רוצה ומה שאין אתה רוצה אין אתה קורא?! שבשעה שביקשו בלעם ובלק להקריב קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא, לא קיבל מהם, שנאמר: 'הירצה ה' באלפי אלים וגו'' (מיכה ו, ז). ועוד נאמר: 'ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם' (דברים כג, ו), וחוץ מזו: האם לא נאמר: 'זבח רשעים תועבה' (משלי כא, כז)?...".

ר' יוסי מלמדנו (וכן במדרשים נוספים) כי מאיסת ה' בקרבנות שאין מאחוריהם קרבת ה' אמתית קשורה באופן ישיר לחטאו של בלעם. בלעם נקט במהלך כללי של ניסיון 'לגנוב' מעם ישראל את דרכי הקדושה שלהם. ראשית הוא ניסה להילחם בישראל באמצעות כוח הנבואה שהיא באמת הכוח שלהם (רש"י במדבר כב, ד). שנית, הוא הקריב קרבנות רבים לקב"ה, ובכך חיקה את עבודת ה' של ישראל, כנגד מספר הקרבנות שהקריבו שלושת האבות של עם ישראל (רש"י במדבר כג, ד).

בכך העמיד בלעם שיטה שלמה המתיימרת לטעון כי ההתקרבות לקדושת ה' איננה חייבת לבוא מתוך הקשר של חיי טהרה וקדושה, שכן חיים שכאלה מצויים בקרב ישראל בלבד. על כן סבר הוא  כי ראוי הוא לנבואה ולהקרבה, ובכוחו אף לנצחם ולמצוא פגמים בקדושתם הם. כנגד זאת קובע הקב"ה בנבואת מיכה כי העיקרון האמיתי הוא הפוך: הקרבנות רצויים בעיני הקב"ה רק בהיותם באים על בסיס טהרת המעשים הכללית– "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.