יעקב ויתר על הברכות?

בפרשה מקבל יעקב מיצחק גם את ברכות עולם הזה, הברכות שיצחק חשב תחילה לתתם לעשיו. כשם שיעקב קבל את הברכות בדרך מאד מיוחדת ולא צפויה, כן מימושם בזרע יעקב הוא באופן מיוחד ומפתיע. יעקב מוותר על השליטה הרשמית והגלויה בעולם הזה. יעקב אינו רוצה "לעלות בסולם" עם כל המלכויות, כדי שלא יהיה גורל זרעו כזרעם. בעולם הזה מי שעולה באופן רשמי וגלוי הוא זמני, וסופו ליפול ולפנות מקום לאחרים, כי חוק העולם הזה הוא שהכל  "מתהווה משתלם ונעדר" כהגדרת הפילוסופים. אם כן, האם יעקב ויתר לגמרי על הברכות? או, מה היא, אם כן, הברכה המתאימה ליעקב בעולם הזה?

בהפטרה לומדים אנו שתי תשובות לשאלה הנ"ל:

א.      שלטון בכח מוסרי

ההפטרה פותחת בפלא של נצחיות ישראל. לאחר חורבן גמור ועשרות שנים של גלות שבים בני ישראל, בראשית ימי בית שני, ובונים את ארצם. אדום המנסה לחקות את ישראל ולשוב ולבנות את ארצו אינו מצליח כלל, וכל מאמצי הנסיון של אדום מבליטים את החידלון שלו. וממשיך הנביא ואומר "יגדל השם מעל לגבול ישראל". כלומר, תהליך הגדילה של תפיסת שם שמים בעולם, באנושות ובתהליכים ההיסטוריים, מתרחש כתוצאה משיבת ישראל לגבולו וכתוצאה מנצחיות קיומו של עם ישראל שהשם בחר בו. אם כן, ישראל אמנם אינם שולטים בעולם הזה כמעצמה רגילה. ישראל, לכל היותר, חיים במדינה קטנה וצנועה, יחסית לעמים שהקימו אימפריות גדולות. אולם מלכות השם, שולטת, כמובן, שליטה מלאה גם בעולם הזה וגם במעצמות החזקות. ושליטה זו של מלכות השם תלויה, אומר הנביא, בגבול ישראל. כי כל העילוי המוסרי, כל ההתפתחות התרבותית הרוחנית שההשגחה מציבה אותה כמטרה החשובה ביותר, מתרחשת בראש ובראשונה בישראל, ומשם, מעל  גבולם, היא מתפשטת לכל העולם. גורל כל העמים על פי חוק מלכות השם תלוי, איפוא, בעילוי המוסרי בעולם, והחלק העיקרי של עילוי זה הוא בישראל. במובן זה, גם היום מתקיים ברכת יצחק ליעקב "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים".

ב.      הכבוד המינימאלי בעבודת ה'

ממשיכה ההפטרה לתוכחת הנביא לעם ולכהנים על החסרון החמור בכבוד השם בעבודת המקדש. הכלל הוא "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" כל מעשה של עבודת השם שבחינת טיבו לא עומד בתקן המקובל כאשר באים לכבד ולקבל את פניו של מושל חשוב, פסול הוא אף לשמים. זאת אומרת, מעשה עבודת השם של ישראל חייבים לעמוד גם בסטנדרטים של עולם הזה, כי דרך ארץ קדמה לתורה, וגם, כמובן, בסטנדרטים התורניים המיוחדים לעם ישראל, כדי שעבודת השם זו תביא להשראת שכינה ולהתקדשות העובדים ושולחיהם בקדושה אמתית ונצחית. אם כן, למרות שמעלתו המיוחדת של יעקב היא רוחנית ושייכת לעולם הבא יותר מלעולם הזה, אין אנו יכולים להסתפק בכישרון הרוחני ולהזניח את חובת ההידור וההצטיינות במובן האנושי כמקובל בסדרי עולם הזה המיוסדים על פי הרגש האנושי הטהור. הזנחה כזו היא ביזוי העבודה, הרחקה מהשם ומרצונו, וסופו עונש ולא שכר טוב. יכולים אנו להסיק שברכות יעקב קובעת שעל ישראל להיות בני מלכים גם בעולם הזה. אמנם אין אנו שולטים כמלכים ושרים, אך נפש אצילית כבני מלכים יש לנו ועלינו לעבוד השם בטיפוח הרגשות אציליות אלו כבני מלכים.

לסיכום למדנו בהפטרה שני מובנים ליישום הברכות המתארות אותנו כגבירים ומלכים. מובן  אחד לשליטה התרבותית שלנו בעולם, ומובן שני להרגשה הנעלה המלווה אותנו בעבודת השם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.