על הקשבה ונכונות לתיקון – להפטרת פרשת וישב
החטא הרביעי- חוסר הקשבה למוכיחים
סיפור מכירת יוסף בספר בראשית הוא סיפור של חטא גדול שמסתיים בוידוי ותיקון. בכלל התיקון גם ההכרה והצרות המגיעות בהמשך הם תגובה אלוקית על החטא: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צררת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו וגם דמו הנה דרוש".
נראה שפרשיית" על שלשה פשעי ישראל" מלמדת אותנו, שהקב"ה מאריך אפו כל עוד יש סיכוי שיסורים ותוכחות יועילו. החטא הרביעי, זה שעליו "לא ישיבנו", הוא חטא ההתכחשות לחטא.
יתכן כך יש לקרוא את פסוקי הפתיחה של ההפטרה:
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל....
- עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם:
- הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶלְהַשֻנָּה:
- וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֽם:
לאחר תיאור של שלשת החטאים הראשונים מופיעים תיאור של חסדי ד' עמנו, כשבשיאם העמדת נביאים לישראל:
וודאי ליי לי אאמר פסראר וודאוס אאבר ארעריי א '.
תאור זה, הוא הרקע, לחטא הרביעי, זה שעליו אין ארך אפים לפניו:
וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ:
מיד לאחר חטא זה, מגיע העונש החמור:
הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר: " (עמוס פרק ב פסוק ו - יד,)
חתימת הספר מקבילה לתחילתו
חיזוק לדבר נראה מפרשיות הסיום של ספר עמוס, המקבילות במידה מרובה לפרשיות הפתיחה של הספר:
פעמייים מצליח עמוס לעצור את חרון אף ד'.
כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י ... נִחַ֥ם יְקֹוָ֖ק עַל־זֹ֑את לֹ֥א תִהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְקֹוָֽק:
כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ...נִחַ֥ם יְקֹוָ֖ק עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק:
בפעם השלישית מראה הקב"ה לעמוס אנך, ומתריע ש"לא יוסיף עוד עבור לו..."
ס כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל־חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ: וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִנְנִ֨י שָׂ֤ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ: ...." (עמוס פרק ז פסוק א - י,)
אחרי שלש הנבואות הללו מגיע החטא הרביעי, שעליו אין תיקון וארך אפיים:
וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה ...ּבֵֽית־אֵ֔ל לֹֽא־תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א " (עמוס פרק ז פסוק יב - יג,)
ועל הנביאים ציוותם לאמר לא תינבאו.
לאחר חטא זה אין ארך אפים. ומופיעה נבואת הקץ:
כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ: וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ: " (עמוס פרק ח פסוק א - ג, א-ג)
כיוון שאין הקשבה ואין תיקון יצוצו מעתה גם החטאים הבסיסיים שעליהם נידונו מלכתחילה:
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית ענוי־עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ... לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם " (עמוס פרק ח פסוק ו, ו)
חוסר ראיית יד ד' בעונש- חילול ד' שעונשו מיתה
פסוקים דומים מופיעים בישעיה. כשמגיע מלך אשור , כעונש על חטאי מלכות יהודה, סרבו תושביה להכיר בעונש כיד ד' ולחזור בתשובה. ובמקום זאת אכלו ושתו כצעד של יאוש
וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְקֹוִ֛ק צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק: וְהִנֵּ֣ה׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת: " (ישעיהו פרק כב פסוק יב - טו,)
על כך נחתם גזר דינם:
וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֹן֙ הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן ....
חז"ל כללו את את החטא הזה בכלל "חילול ד'" שאין עליו כפרה אלא מיתה.
אבל המחלל את השם ...אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. " (רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ד)
חוסר הכרה ביד ד' המגלגלת את מאורעות העונש והכפרה, הם חילול שם ד'. מי שלא מקבל את היסורים כקריאה משמיים לתיקון, לא משאיר לעצמו תקנה עד יום המיתה.
קבלת הדין , תשובה וסליחה
סיפורי השבטים הם סיפורי קבלת הדין , תשובה ותיקון. בראשית מופיעה היכולת לראות את גילגולי היסורים כיד ד' המובילה אותנו לתשובה ותיקון. יכולת זו מתרחבת בהמשך לראות גם את החטא עצמו כחלק ממהלך אלוקי המוביל לטובה. תשובה כזו ההיא המגלגלת את הזדנות לזכויות, את מעשה יהודה ותמר למוקד ליצירת אורו של משיח. ואת מכירת יוסף לחלק ממהלך אלוקי גדול. עמדה כזו היא המקור גם לסליחה הגדולה:
וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים ..." (בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ח)
ְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב: " (בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק כ)
אופק ההבטה מתרחב ע"י התשובה, היסוד הרצוני האידיאלי מתארך ומתפשט , מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית, עד סוף כל הדורות. ומתוך גדלו וארכו, רחבו, רומו ועמקו, של מבט חודר זה, מתגלה הטוב והחסד האלהי באמתתו, ...וכל מה שהיה נראה למצער, וכל מה שהיה מן הכעור בעבר, - מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות התשובה" (אורות התשובה ט,ב)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.