ההנהגה האלוקית פועלת בגלגולים ארציים ופוליטיים

בפרשת לך לך למדנו על מלחמת ארבעת המלכים. אירוע שהמשתתפים בו פועלים ממניעים ארציים ופוליטיים לכאורה – טיפול בחמשת המלכים המורדים:

שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ: וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם: (בראשית יד, ד-ו)

בחומש דברים למדנו שאירוע זה הוא תחילתו של תהליך אלוקי שנועד לפנות את סביבותיה של ארץ ישראל לעמים הקרובים למשפחתו ולדרכו של אברהם אבינו:

... כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽים: רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים... כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה: אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים: (דברים פרק ב)

למדנו שהההנהגה האלוקית מגלגלת את העולם אל מגמתו, גם דרך מלחמות של אימפריות אשר אינן מודעות לתפקידן, אלא סבורות שהן פועלות ממגמות ארציות.

בקריאה ראשונה של ההפטרה, נראה שישעיה מתייחס לתופעה דומה המתרחשת שנים רבות מאוחר יותר – אשור (או פרס לפי חלק מהמפרשים) משתלטת על האיזור כולו כחלק ממגמה אלוקית, בלי שהיא עצמה מודעת לכך. ישעיה מלמדנו שהתפשטות זו היא חלק ממגמה אלוקית:

מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ: יִרְדְּפֵ֖ם יַעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא: מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא: (ישעיהו מא, ב-ה)

העפר של אברהם אבינו ונחום איש גמזו

חז"ל ובעקבותיהם המפרשים – ייחסו את הפסוקים הללו לאברהם אבינו:

"אברהם כשהיה זורק עפר היה הופך לחרבות. קש - היה הופך לחיצים שנאמר:

'יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו' "

(תענית כא)

נראה שבלשונם המיוחדת של חז"ל יש להעמידנו על מקומו של אברהם אבינו בגלגול ההסטוריה האלוקי. העפר – החומר הסתמי הממלא את חללו של עולם – הופך במודעותו של אברהם אבינו לחרבות וחיצים המשרתים את ההנהגה האלוקית.  מודעותו של אברהם אבינו  באה לידי ביטוי בברית בין הבתרים המופיעה מיד לאחר מלחמות המלכים ומעניקה משמעות לאירועים הסתמיים, ה"עפר", המתרחשים בעולם.

הסוגיא בתענית המשיכה את העקרון הזה אל דמותו של נחום איש גמזו. נחום, היודע לזהות כל אירוע שקורה לו כיד ד' המנהלת את המציאות ואומר: גם זו לטובה. זוכה לתיבת עפר אשר נהפכת לחיצים.

אחריות האדם בתוך המציאות האלוקית

 לכאורה היה מקום לחשוב שדמות אשר מכירה בניהול ד' את כל הענינים לטובה – תמעט בלקיחת אחריות על מעשיה – שהרי הכל לטובה. דווקא נחום איש גמזו התבלט בלקיחת אחריות קיצונית על מעשיו ולו גם הדקים ביותר. וכך מספר לתלמידיו:

"פעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין..." (שם)

הביטחון בגלגול כל המציאות לטובה ע"י הקב"ה אינו סותר את אחריותו המוחלטת של האדם למעשיו.

נחום איש גמזו מלא בתודעת אחריות האדם הפועל עם א-ל. מכוחה פועל עמו בדיוק נטיית חסד עמוקה וחודרת עם העני. מכוחה פועל עמו בהחתמת המציאות בחותם של גלגול אלוקי. גם זו לטובה.

"וכשנדע עוד יותר את הערך האיכותי של האדם ואת הצביון שהוא נותן למציאות ע"י הטבעתו מיד נביט בבהירות על היחש המזהיר של התשובה הקוסמית הגדולה... שעליה מתגלגללים כל תכסיסי החיים" (אורות התשובה יא ד).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.