נחמה מתוך השורש הפנימי
קריאת ספר ישעיה על רקע ימי חזקיה
הגמרא במסכת סנהדרין מעלה אפשרות לקרוא את כל נבואות ישעיה כמתייחסות לחזקיה המלך.
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א)
הגמרא דוחה אפשרות זו בגלל שחזון המשיח נזכר גם בנביא בית שני.
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הוה - בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע ...
(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
נראה שיש ערך גדול ליכולת לפרש את הכתובים על חזקיה. גם אם בסופו של דבר אנו יונקים מהם את חזון הגאולה העתידה, כיון שהבנת התהליכים אליהם התייחס הספר בפעם הראשונה – יכולה להיות מודל מכונן ללימוד לקראת תבניות הגאולה שיבואו לעתיד.
ימי חזקיהו – החזון והמשבר
חזון גדול ייעדה הנבואה לימי חזקיה. עמידתו מתוך בטחון בד' הייתה מיועדת לעשות מהפכה של ממש בתפיסה העולמית. אשור, האמפריה החדשה שנצחה גם את מצרים, נופלת מול שערי ירושלים, ובכך יראה העולם כולו את יד ד' המובילה את המהלך כולו. חומות ירושלים אמורות להיות חומות של אמונה ועוז:
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל: פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים:
(ישעיהו פרק כו פסוק א - ב)
בגלל רצף של כשלונות עוד מימי אחז, לא הייתה יהודה בשלה לקבלת הנס בשלמותו. לא הצליחה להגיע לשלב הנס כמו בימי יהושפט, בהם עם שלם אמר שירה מול איום האויב. לצד הבטחון בד' ששפע מחזקיה, העם עצמו חיפש דרכים אחרות להשען אליהם. ובכך מתפרקת חומת האמונה שביצרה את ירושלים:
לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֹ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ: ...כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְקֹוִ֜ק קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּֽהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם: וַתֹּ֨אמְר֥וּ לֹא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹדְפֵיכֶֽם:
(ישעיהו פרק ל פסוק יג - יז)
בסופו של דבר התקיים הנס בצורה חלקית בלבד. כל ערי יהודה הבצורות נתפסו על ידי מלך אשור והוגלו. ירושלים ראתה נס גדול. אך בסופו של דבר נשארה בודדה. ממש כמו שחזה ישעיה בחזונו הקשה בתחילת הספר:
וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה:
(ישעיהו פרק א פסוק ח)
זאת ועוד, השבר הגדול שהותיר מלך אשור אחריו, נשאר השבר המרכז, עיקרה של הגלות. גם ירמיה הנביא, בבואו לתאר את תהליך הגלות מתאר את מלך אשור כאריה שאכל את ישראל לגמרי:
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:
(ירמיהו פרק נ פסוק יז - יח)
מלך בבל, רק "עיצם" את השה - גירם את העצמות היבשות שהותיר אחרין מלך אשור.
במצב ענינים כזה קל לבעוט בנבואות הנחמה ובנביאים. ואכן מסורת ביד חז"ל שמנשה הרג את ישעיה בטענה שהוא נביא שקר. תוצאות המשבר האמוני של מנשה חקוקות לדורות בספר מלכים.
ירושלים מבשרת לערי יהודה
בהפטרתינו קורא ישעיה לירושלים לומר לערי יהודה "הנה אלוקיכם":
עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַּ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
(ישעיהו פרק מ פסוק ט – י)
אכן, תהליך של שבר וגלות גדולה עברנו. אבל ערכו של הנס הגדול שקרה בשערי ירושלים אינו רק בהצלת העיר אלא בחקיקת חותם אלוקי על התהליך כולו. ירושלים עומדת על הר גבוה ומבשרת לכל הערים החרבות שאלוקיהן הוא המגלה אותם. הוא המוחץ והוא המרפא. ההכרה הזו, היא עומק הנחמה אליה קורא אותנו הנביא. אשור הגדולה, זו הנראית כמובילת התהליך, היא בסף הכל חציר וציץ השדה. חשיפת המוביל האמיתי של התהליך מביאה לנחמה. לאמונה בנצחיותו והשלמתו לתיקון:
ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה: יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְקֹוָ֖ק נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם: יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם:
(ישעיהו פרק מ פסוק ו - ט)
כפלים בכל חטאותיה
הנביא פותח בנחמה לירושלים שלקחה כפלים בכל חטאותיה
נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם: דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֹנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְקֹוָ֔ק כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ:
(ישעיהו פרק מ פסוק א - ב)
ניתן להבין שעונשה של ירושלים היה כפול מחטאיה. אבל ניתן לקרוא את הפסוק כאומר: לקחה ציון כפלים מן העמים האחרים , כככל חטאותיה, כמו חטאיה שהיו כפולים מהאחרים[1].
וכך כתבו חז"ל:
חטאו בכפלים חטא חטאה ירושלים, ולקו בכפלים כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי.
(ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תמה)
לאחר אלפי שנים, מנסח הרב זצ"ל את המדרש הזה בנסוח כולל ועמוק
גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו.
(אורות, אורות התחיה ה)
ההכרה שהמיוחדות של עם ישראל באה לידי ביטוי באופן החריג והגדול שבו מתנהלים קורות חייו מופיעה במקומות נוספים בתנ"ך. וכך אומר דניאל בתפילתו.
ויָּ֜קֶם אֶת־דבריו דְּבָר֣וֹ׀ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עָלֵ֗ינוּ וְעַ֤ל שֹֽׁפְטֵ֙ינוּ֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁפָט֔וּנוּ לְהָבִ֥יא עָלֵ֖ינוּ רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נֶעֶשְׂתָ֗ה תַּ֚חַת כָּל־הַשָּׁמַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר נֶעֶשְׂתָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם:
(דניאל פרק ט פסוק יב - יג,)
חורבנותינו היו תמיד חלק ממהלכים כלליים של חורבן, כך בבית הראשון, כך בשני, וכך גם במלחמת העולם השניה הנוראה. עשרות מליונים נהרגו במלחמה זו. אך לא נעשתה תחת כל השמים רעה כאשר נעשתה באושויץ ומיידנק. ההכרה שיד ד' היא המובילה אותנו, יש בה נחמה עצומה גם אם איננו מבינים אותה.
"ראיתי את יד ה' בבירור בשואה, רק לא הבנתי את משמעותה. זה היה כל כך ברור, כל כך לא נורמלי, כל כך לא טבעי, כל כך לא הגיוני. לא הייתי באושוויץ, אבל ראיתי יהודים שמובלים לשם. ראיתי גדודים שלמים של גרמנים, שאינם נוסעים לחזית הרוסית, כי הקרונות היו תפוסים ביהודים, בניגוד לכל אינטרס צבאי. האם ניתן להבין זאת? בכל ראיתי את יד ה'".
(הרב עמיטל, אספרה שמך לאחי)
וידעת עם לבבך
בפרשת עקב, אותה נקרא בשבת הבאה, נצטוונו להכיר שמקור היסורים כולם הוא הקב"ה:
וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ:
(דברים פרשת עקב פרק ח פסוק ה)
וידעת עם לבבך: יכול אתה להבין ממנה, כי כל העינויין הללו לטובתך הן. כי כאשר ייסר איש את בנו: שמכהו ומצערו על - הספר, ומתכוין לטובתו שאעפ"י שמיצר הוא עכשיו, שמח הוא לאחר - זמן, כך הקדוש ברוך הוא מה שמצערו להיות שמח לאחר - זמן, ולהיטיבו באחריתו, ויכפול לך שכרך.
(בכור שור שם)
הסמ"ג מונה מצווה זו כמצוות עשה ממש:
מצות עשה לצדק הדין על כל המאורע שנאמר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א - להיך מיסרך,
(ספר מצוות גדול עשין סימן יז)
מעתה, מצות הנחמה והכרת יד ה' המוליכה אותנו בייסורנו, מצוות עשה של ממש היא. מה מופלא העיתוי בו ישראל קוראים את הפטרות הנחמה במקביל לפרשה בה מצטווים על ידיעת הלב זו. מתוך כך, כשם שפגשנו את אלוקינו בדמות האב המייסר כך נפגוש אותו בדמות האם המנחמת:
כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ:
(ישעיהו פרק סו פסוק יג, יג)
[1] פרושים דומים סובל הפסוק "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי" עיי"ש במפרשים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.