סותר על מנת לבנות

הנבואה בימי עוזיה- קריאת המלבי"ם

נראים הדברים שנבואות ישעיה מסודרות לפי סדר אמירתן. כך עולה מכל הנבואות המתוארכות בספר ישעיה.[1] לפי זה מיוחסות נבואות הפתיחה לימיו של עוזיה המלך. וכך כתב המלבי"ם:

נבואה זאת נבא בימי עוזיהו

(מלבי"ם ישעיהו פרק א פסוק א)

 ימי עוזיה הצטיינו בעוצמה צבאית גדולה של ירושלים. ירושלים מוקפת מגדלים וכלי נשק.

וַיִּ֨בֶן עֻזִּיָּ֤הוּ מִגְדָּלִים֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־שַׁ֧עַר הַפִּנָּ֛ה וְעַל־שַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וְעַל־הַמִּקְצ֑וֹעַ וַֽיְחַזְּקֵֽם... וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק:

מצבה הגשמי של ירושלים אינו תואם את העמדה הפנימית שלה. בתוכה אין צדק ויושר.

אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים:

(ישעיהו פרק א פסוק כא - כב, כא-כב)

חזון התיקון מתחיל בפירוק עוצמת השקר והגאווה. העיר הגדולה והמבוצרת נראית בעיני רוחו של הנביא כסוכה בודדה:

וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה:

(ישעיהו פרק א פסוק ח - ט, ח-ט)

בפרקים הבאים יתואר ביתר פירוט הרס המגדלים והגאווה שמביאים בעקבותיהם.

כִּ֣י י֞וֹם לַיקֹוָ֧ק צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל... וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַּ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה:

(ישעיהו פרק ב פסוק יב - טז, יב-טז)

בתהליך זה יוברר גם שהסוכה הבודדה והעצובה היא רק שלב ראשון בתהליך התיקון. בסופו של דבר הסוכה תהיה הגנה אמיתית ופנימית לירושלים

וְסֻכָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר:

(ישעיהו פרק ד פסוק ה - ו, ה-ו)

כן מנבא גם הנביא עמוס על סוכתה של ירושלים

בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם:

(עמוס פרק ט פסוק יא, יא)

המשפט והמגדלים

שני תפקידים מרכזיים למלך – משפט ומלחמה.

ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.

(רמב"ם הלכות מלכים פרק ד הלכה י)

בשורשם של דברים מגמת  שני התפקידים זהה: "להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים"... במשפט פועל המלך כדי להגיע למטרה זו בתוך עם ישראל. ובמלחמה- רודף המלך צדק ואמת במערכת היחסים בין אומות. אומנם, פעמים שהעיסוק בבטחון, בבניית המגדלים ובהתעצמות הצבאית, מאבד את מקורו. המלך עסוק בבטחון בלבד ולא במשפט. אז מחזירה הנבואה את הדברים לשרשם אל עיקרם, המגדלים הופכים לסוכה בודדה וכח המשפט הפנימי הוא הפודה אותנו:

אכן, אחרי התרסקות המגדלים בימי עוזיה, יושב בנו יותם וממלא את תפקידה הפנימי של המלוכה:

וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־ הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ:

(מלכים ב פרק טו פסוק ה, ה)

השאיפות הבטחוניות גונזות בתוכן שאיפת צדק גדולה "למלאת העולם צדק". שאיפה זו מכוסה בסיגים ובבדילים. כאשר מסירים אותם, נגלית שאיפת הצדק בטהרתה:

וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ: וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה: צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה:

(ישעיהו פרק א פסוק כה - כז, כה-כז)

חזון תוכחה כללי המלווה חזונות גאולה

פתחנו בקריאת הפרק על רקע ימי עוזיהו. אומנם פסוקי הפתיחה של הפרק, שהם פסוקי הפתיחה של הספר כולו  משווים לו מעמד יותר כללי:

חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:

(ישעיהו פרק א פסוק א, א)

המלבי"ם, המייחס הנבואה לימי עוזיה, עומד על כך:

נבואה זאת נבא בימי עוזיהו ושנה אותה בימי כל מלך ומלך

(מלבי"ם ישעיהו פרק א פסוק א)

כל מלך ומלך מהמלכים בזמנם מתנבא ישעיה שומע מפיו את החזון הקשה הזה. מה מופלאים הדברים . ישעיה, "כולו נחמה" הנביא הבונה את החזון המשיחי של ימי חזקיהו. נביא שהוא אב לכל הנחמות כולם. דוקא נביא זה מלווה את נבואתו בחזון חוזר ונשנה של חורבן. סוכה בכרם מלונה במקשה. נראה שיש לימוד גדול מעובדה זו. כדי להיות פתוחים לחזון משיחי אמיתי, חייבים להשתחרר ממחסומי עוצמה מדומה. אי אפשר לזכות להגנתה של סוכת שלום כאשר עיניך ולבך לחומות ולמגדלים. לא עוזיה זכה לחזון המשיחי הגדול אלא דווקא נינו חזקיה, זה שמופיע לאחר רעידת האדמה המשברת כל, לאחר הגלות של מלכות ישראל ולאחר ההתפשטות האשורית לאזור. יש בכך לימוד על הגאולה – לא תבנה אלא בלב פתוח ועניו. יש בקריאה זו גם לימוד על משמעותו של החורבן . החורבן – הוא מכשיר לגאולה. סותר על מנת לבנות. סותר מגדל על מנת לבנות סוכה. וגם אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם בית ישראל מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה.

אין מוקדם ומאוחר

רש"י בשם המכילתא מבאר שהנבואה בתחילת הספר אינה במקומה, וזאת מתוך תפיסה שנבואת "בשנת מות המלך עוזיה" המופיעה בפרק ו היא הנבואה הראשונה אותה נבא ישעיה:

והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא, בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר

(רש"י ישעיהו פרק א פסוק א)

לשיטת המכילתא נראה שמקומו של הפרק בהמשך, בפרקי המשאות על אומות העולם. "משא בבל, משא מואב". מעין פתיחתו של ספר עמוס המונה את יהודה וישראל כחלק מרשימה אזורית של עמים הנענשים על חטאיהם. נראה שגם לשיטה זו – חזון הגאולה אותו מצמיח ישעיה במהלך הדורות מעוזיה עד חזקיה, מעורב בנבואת עונש ותיקון. אלא שפתחנו בתיאור הגרעין הפנימי שישרוד למרות החזון הקשה:

וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה: וְרִחַ֥ק יְקֹוָ֖ק אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ:

(ישעיהו פרק ו פסוק יא - יג,)

לאחר מכן הציגה הנבואה את מקומה של מלכות יהודה בתוך העמים הנענשים בהתפשטות האשורית הקרובה. לקריאה זו, יש מקום לראות את הדרדרותה של מלכות יהודה דרך משל האלה. בתחילה מיועדת האלה לשרוד בתוך השלכת האזורית:

כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ:

(ישעיהו פרק ו פסוק יג)

ואולם מלכות יהודה, בימי אחז, לא האמינה בלב שלם לדברי הנביא, לא עמדה יציבה כאלה וכאלון, אלא רעדה ברוח, כעצים נשירים:

וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ:

(ישעיהו פרק ז פסוק ב)

וסופה,  בפרק א, הפרק של הפטרתינו,  בהתייבשות מלאה:

כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ:

(ישעיהו פרק א פסוק ל)

שיבוץ הנבואה בתחילת הספר

לשיטת המכילתא, מקומו הפותח של החזון, ניתן לו כנראה בעת עריכת הספר בימי מנשה. הלקח גדול מאד. הבחירה האנושית יכולה לשנות את מיקומה ואת הקשרה של הנבואה. אם בהקשרה המקורי,  היא נבואת בירור ותיקון בתוך מלכות יהודה, לאחר בחירותיו הרעות של מנשה הופכת להיות חזון פותח ההופך לכותרת ראשית ומסכם את כלל תוצאות התהליך אותו מלווה ישעיה. אם בנתינתה המקורית מציגה הנבואה בירור המתרחש בתוך מלכות יהודה היושבת על אדמתה, בקריאה סופית אנו קוראים בו תיקון ארוך הרבה יותר. הסרת הסיגים והבדילים מתרחשת בגלות הארוכה. הדרך מתארכת אך נקודת הסיום אינה משתנה[2]:

צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה:

(ישעיהו פרק א פסוק כז)

[1] ראה פירוט הדברים במאמרו של הרב כרמל: https://www.yeshiva.org.il/midrash/3819

[2] הדברים מקבילים לעולה מפרקי הפתיחה של ספר הושע. ראה דברינו בפתיחת חומש במדבר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.