ישועת ד' בזכות המעשים או למען שמו
שתי שירות זכינו לקרוא השבוע. בקריאה בתורה את שירת האזינו ובהפטרה את שירת דוד.
בקריאה פשוטה, המסרים העולים משתי השירות מנוגדים זה לזה.
בשירת האזינו מבטיחנו הקב"ה שיגאלנו למען שמו באהבה - אע"פ שאיננו ראויים. ובעיקר, כדי שלא יהיה חילול ד' בגויים.
"אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם – לולי כעס אויב אגור, פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה, ולא ד' פעל כל זאת".
בשירת דוד - מהלל דוד את ה' במסר הפוך לחלוטין – בצדקתו הושיעו ד', בבור לבבו ונקיון כפיו:
"יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱ-לֹהָי. כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה. וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו".
במבט ראשון נראה כי אלו שני סוגים של קשר עם הקב"ה - קשר של זכויות וניקיון כפיים, ובנוסף גם קשר של שותפות גורל, כביכול בין ישראל ובין אלוקיהם.
מובטח להם לישראל שיעשו תשובה
במסכת סנהדרין[1] נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע בנוגע לגאולה העתידית, רבי יהושע סבר שהגאולה תגיע מכח הקשר המוחלט שאינו תלוי במעשים. ר' אליעזר לעומתו סבר שלגאולה העתידית נגיע מתוך תשובה, מתוך קשר של זכות הבא לידי ביטוי במעשינו הטובים.
הרמב"ם בפסיקתו[2] – מביא את שתי הדעות – והיו לאחדים בידיו:
"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה, ומובטח להם לישראל שיעשו תשובה בסוף גלותם ומיד הן נגאלים".
על פי הרמב"ם, לא הבחירה הטובה של ישראל יוצרת את הקשר המוחלט בינם ובין הקב"ה, כמו שניתן היה להבין משיטת רבי אליעזר. אלא להיפך: הקשר המוחלט של ישראל עם הקב"ה מבטיח שהם יבחרו בסופו של דבר בדרך הטובה ויזכו להיגאל.
אמור מעתה: פרשת האזינו וקשר הגורל שחקקה בליבנו בין ישראל לבוראם, היא השורש והמקור לשירת דוד. מובטח להם לישראל שיגאלם הקב"ה, ויעמידם על בור לבבם ונקיון כפיהם.
שתי המגמות במלכות דוד
כמו ביחס לעם ישראל בכללו, גם מלכות דוד זוכה להבטחה אלוקית לשמירת בחירתה הטובה לדורות. כך כותב בעל 'ערוך השולחן העתיד' (הלכות מלכים עא, יג):
כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם'. ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר: 'אם ישמרו בניך בריתי'. אף על פי שלא זכה אלא לכשרים [-ההבטחה של דוד לא כוללת אלא את המלכים הצדיקים], לא תיכרת המלוכה מזרע דוד לעולם. הקב"ה הבטיחו בכך שנאמר: '...וחסדי לא אסיר מעימו'.
מבואר שגם במלכות דוד מצויות באופן פלאי שתי המגמות גם יחד: מצד אחד המשך מלכותו תלויה בבחירת המלכים – שיהיו צדיקים. ומצד שני הקב"ה הבטיחו שכך יהיה ומובטח שיהיו מספיק מלכים כשרים כך שהמלכות תימשך.
מלכות ד' - מתגלה בנפש דוד
במאמרו המיוחד לראש השנה[3] מבאר הרב צבי יהודה זצ"ל שאמירת מלכויות היתה ראויה להיאמר כבר מליל ראש השנה, ואנו מקיימים אותה בין היתר באמירת "לדוד מזמור". זהו מזמור בו מתאר דוד את דמותו של בר הלבב, אשר עומד בהר ד' ודובר בשם הקב"ה בגוף ראשון, כנפשו שלו: "אשר לא נשא לשוא נפשי".
מה מתאימים הדברים לכינוי בו מכונה הקב"ה הן בשירת האזינו והן בשירת דוד: צור[4]. הקב"ה צורנו ומקורנו, ולכן הקשר שלנו איתו מוחלט ואיתו מובטחת תשובתנו השלמה. הרב צבי יהודה מוסיף כי מזמור זה מפליא לתאר את דמותו של דוד בעצמו. כאשר דוד מדבר כאילו מבחוץ על הצדיק נקי הכפים ובר הלבב הוא לאמיתו של דבר מדבר על הצדקות השוכנת בו עצמו. ובתוך כך מופיעה מדרגה מיוחדת: בר הלבב. בשונה ממדרגת נקי כפיים המבטאת נקיון במעשים, מדרגת בר הלבב היא מדרגה שבה רצוננו הפנימי זהה לרצון ד'. מדרגה זאת של ניקיון פנימי באה לידי ביטוי בשירת דוד בתיאורו את עצמו ואת מדרגתו. אך דמותו של דוד אינה דמות פרטית. משיח ד' הוא תמיד גם 'רוח אפינו', כלומר שאיפותיו הפנימיות מבטאות אל נכון את נפש האומה כולה. כל ישראל במדרגה פנימית זו של בור לבב: "אך טוב לישראל – אלוקים לברי לבב". הזהות הפנימית בין ישראל לאלוקיו היא בור הלבב המבטא את ההמלכה המוחלטת של הקב"ה בעולמו. משום כך הסביר הרצי"ה כי מזמור זה ראוי להיחשב כאמירת מלכויות כבר בליל ראש השנה.
מעתה נוכל להבין כי שירת דוד המתארת את דביקותו של דוד בקב"ה היא משלימה את שירת האזינו ונובעת ממנה.
בור הלבב של דוד - מן הקשר המוחלט והנצחי החקוק בפרשת האזינו הוא נובע.
כך מולך הקב"ה על עמו, וכך מולך הקב"ה על עולמו.
מה מתוקים הדברים להיזכר ולהיפקד בשבת שאחרי יום הכפורים, לאחר שרצה ד' את עמו והלבין חטאותיהם.
ביטחון התשובה של יום הכיפורים מעמידנו בפני האמת הפנימית שלנו "מקוה ישראל". מתוך בטחון זה אנו ניגשים לחג הסוכות ושמחת עולם על ראשנו.
[1] דף צז
[2] הלכות תשובה פרק ז
[3] מאמר "הברו נושאי כלי ד'", לנתיבות ישראל א.
[4] "הצור תמים פעלו" בשירת האזינו; "מי צור כאלוקינו" בשירת דוד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
