כאש מצרף וכבבורית מכבסים
נביא תוכחה הוא מלאכי. הוא נשלח להוכיח את ישראל בעת בניין בית שני ולהעמידם על היחס הנכון אל תהליך גאולתם, אל הכהונה המתחדשת ואל המקדש הנבנה, וגם אל היחס הנכון לנשותיהם ולמעמד האומה בעת בנין הבית. בפרק האחרון מלמד מלאכי את ישראל שכדי לזכות להיות באמת נגאלים בעת גאולה- נדרשת הכנה גדולה ומעמיקה. נקיון כפים ובר לבב. לפני כל שלב בגאולה ובכניסה לארץ מגיע מלאך ובו תביעה גדולה כלפינו הנגאלים, להיות ראויים ומתאימים לתהליך הגאולה. וכך מתארת התורה בפרשת משפטים: "הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי: הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ: כִּ֣י אִם־שָׁמוֹעַ֤ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ" (שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק כ - כב)
המלאך נושא בתוכו את ההנהגה האלוקית המתאימה למעשינו. את הדרישה להיות ראויים להגאל. כי אם שמוע תשמע בקלו.... מלאך זה מופיע שנית בימי יהושע, וגם שם תביעה בפיו ליהושע בן נון, תביעה להכרת ערכה של ארץ ישראל אותה עומדים ישראל לכבוש בהנהגתו: "וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֘ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ: וַיֹּ֣אמֶר׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְקֹוָ֖ק עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ: וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְקֹוָ֜ק אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן" (יהושע פרק ה פסוק יג - טו)
בתחילת ספר שופטים, מוכיח המלאך את ישראל על חוסר דיוקם בחלק המוטל עליהם בכיבוש הארץ, ומודיעם שבמעמדם זה, לא ימשיך לסייע בכיבוש הארץ. בדיוק כמו שהתנתה התורה בפרשת משפטים: "וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְקֹוָ֛ק מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם: וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־ זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם: וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ" (שופטים פרק ב פסוק א - ד)
מלאכי, העומד בפני הביאה השניה לארץ ישראל מדגיש איפה את תפקידו של המלאך בכניסה לארץ כמדייק בנו ואותנו, האם ראויים להגאל: "הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְקֹוָ֥ק צְבָאֽוֹת: וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּֽי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים: וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיקֹוָ֔ק מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה" (מלאכי פרק ג פסוק א - ד, א-ד)
מעמד הגאולה הוא מעמד מברר, בו ניצרף באש מצרפת ונתכבס כבורית. רק הראויים יוכלו לכלכל מעמד נורא זה. בסוף הפרק מתחדד המעמד יותר. לא מעמד של דין ולאחריו הגאולה, אלא הגאולה בעצמה, היא המבררת.
אורה וחומה של שמש הגאולה - מרומם ומשמח את מי שראוי לה. אך שורף ומכלה את מי שלא ראוי לה: "כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף: וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק" (מלאכי פרק ג פסוק יט - כא)
וכך תיאר את הדברים ריש לקיש: "אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו'; ולא עוד, אלא שמתעדנין בה, שנאמר: ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק; והרשעים נידונין בה, שנא': הנה היום בא בוער כתנור וגו'" (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ח עמוד ב)
ההכנה לחג המצות
מה מתאימים הדברים לקריאה כהכנה לחג הפסח. הרגע המכונן של גאולת מצרים היה רגע של פסיחה, של בירור. צדיקים נגאלים בו ורשעים נידונים בו: "וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף" (שמות פרשת בא פרק יב פסוק כג - כד)
לא זו בלבד, אל ציווי זה קדם ציווי על ביעור חמץ ומוכנות עליונה למעמד: "וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ ...: כָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת" (שמות פרשת בא פרק יב פסוק יז - כא)
גם לדורות, משמש חג הפסח כמוקד לגאולה וחיבור לצד מאוימות גדולה מאד על מי שלא מתאימים עצמם למעמד: "כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ... וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ" (במדבר פרשת בהעלותך פרק ט פסוק יג - יד)
צדיקים מתעדנים בו ורשעים נדונין בו.
מובטח להם לישראל שיעשו תשובה
לצד המחויבות הגדולה לנקיות ותיקון לקראת גאולה. נקיות שאין בה ויתור ופשרות. מסיים הנביא בהבטחת תשובה גדולה. בשעה שיבוא הקב"ה לגאול את ישראל, לא יגאל אותם אלא נקיים ושבים בתשובה שלמה. והיה אם חלילה לא יעמדו בגובה המתאים, הם יוכו גם יוכו, עד לחרם ממש. אבל מובטח להם לישראל שיעשו תשובה. ישלח הקב"ה נביא לפניו להשיב ליבם לעבודתו: "הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְקֹוָ֔ק הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא: וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם" (מלאכי פרק ג פסוק כג - כד)
הלא כך היה גם בגאולה הראשונה. ישראל מצד מדרגתם – לא היו ראויים להגאל, וסירבו לקריאות נביאי התשובה ששלח להם הקב"ה: "וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (יחזקאל פרק כ פסוק ח - יא, ח-יא)
למען שמו הוציאנו הקב"ה ממצרים. אבל לא הוציאנו ממצרים בלתי מתאימים לגאולה. בהערה אלוקית, נתעוררנו לתשובה, לדם פסח ולדם מילה. ואומר לך בדמייך חיי: "וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְקֹוָ֜ק אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ" (שמות פרשת שמות פרק ד פסוק לא)
"וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ (שמות פרשת בא פרק יב פסוק נ - נא)
לב בנים על אבותם
בירור זה , אינו בירור חיצוני לנו, אלא הוא חשיפה של התוכן האמיתי של מקורינו. השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כמו שהעירונו חז"ל בדרשתם הנפלאה:
"וזכרתי את בריתי יעקוב". בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו" (מדרש חסרות ויתרות הובא ברש"י ויקרא כו, מב)
תפקידו של אליהו גנוז כבר בכוחו של יעקב. תשובתם של הבנים, שייכת לשייכותם לשרשיהם. כששב הבן אל אבותיו, הוא שב לעצמו וממילא מתעוררת בו כוחה של תשובה, כוחה של גאולה. לא לחינם שני מעמדי התשובה הגדולים בבית שני מתרחשים לאחר בירור יחוסם של השבים. בירור המוליד רוח של תשובה גדולה. מה גדולים הדברים להלמד ולהזכר לפני חג של בנים ואבות. והגדת לבנך. כי ישאלך בנך. לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בשיאו של מעמד זה – נפתחת הדלת לאליה הנביא.
"אליהו יושב ..תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל
על כן ראוי...שיעשה גם הוא כמעשיו של אליהו ויעסוק בזכויותיהם של ישראל
ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה את קדושת ישראל ויקרת מעלתו
וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ה' וסגולת נחלתו
שאין קץ ותכלית להופעת אור קודשו של כל יחיד ויחיד שבהם
שגם הריקים שבישראל כל העולם משותת עליהם"
(עולת ראי"ה, סדר מוצאי שבת)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.