הגדלת החזון בעת משבר
חזון הגאולה של ימי מנשה
חז"ל לימדונו שישעיה נתנבא גם בימי מנשה, שהרגו. בגלל רשעותו, לא זכה מנשה ששמו ימנה במפורש בין המלכים שישעיה מנבא בימיהם. רוחם של הפרקים האחרונים בישעיה מתאים לתקופתו הקשה של מנשה. [1]בפרקים אלו מוצגת אפשרות גאולה גם לדור שאינו ראוי לה. למען שמו באהבה.
"נִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי אָמַ֙רְתִּי֙ הִנֵּ֣נִי הִנֵּ֔נִי אֶל־גּ֖וֹי לֹֽא־קֹרָ֥א בִשְׁמִֽי" (ישעיהו פרק סה פסוק א - ב)
גאולה זו, לא תפטור את החוטאים מעונשם. כחלק מן הגאולה- יענשו בעונש רע ומר. עונש שיהיה חלק מתיקון העולם שבגאולה
"לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י׀ יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ: הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ: וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר" (ישעיהו פרק סה פסוק יא - טו)
גם בהפטרתינו, מוצג העונש לרשעים, כחלק מן המסר האלוקי שינכח בעולם בזמן הגאולה:
"וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר" (ישעיהו פרק סו פסוק כד)
בניגוד לגאולה המצופה בתחילתו של ספר ישעיה – גאולה הבאה בתהליך סדור של בניית הדור במשך שנים כהכנה אליה ומשולה לתהליך של הריון ולידה. הגאולה המתוארת בסוף הספר, מתוארת בתהליך פתאומי ומהיר. תהליך שאינו תלוי בהכנה מצידנו דווקא:
"בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר: מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ" (ישעיהו פרק סו פסוק ז - ח)
גם עם הדור הקשה ביותר, מתמודד ישעיה על ידי הצבת חזון גאולה המתאים לאופי הדור. ישעיה, נביא המתנבא בבית המדרש, מתמודד עם אתגרי הדור לא רק דרך תוכחה, אלא דרך הצבת חזון הגאולה חזון מרומם ומיירא. גם בתחילת דרכו, בהתמודדותו בימי עוזיה, לא הסתפק ישעיה בדברי תוכחה אלא גם הציב חזון גאולה המתאים לדור השקוע בעוצמת המגדלים וכלי הנשק:
"וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְקֹוָק֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם: וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְקֹוָ֗ק אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְקֹוָ֖ק מִירוּשָׁלִָֽם: וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה" (ישעיהו פרק ב פסוק ב - ה)
אין דור שאין חזון גאולה העומד לפתחו, אלא שבכל דור יותאם החזון לאופיו המיוחד. אין תוכחה גדולה מהעמדת הדור מול חזון גאולתו.
השמיים כסאי
בזמן הדרדרות המקדש כמוקד השראת השכינה, חוזרת הנבואה ומלמדת את ההתייחסות לעולם כולו כבית ד'. כך בתחילת דרכו של ישעיה, כאשר רואה את כסא ד' רם ונשא- והבית רועד:
"בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל: ..וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן" (ישעיהו פרק ו פסוק א - ה)
פתח בהיכל וסיים בבית אשר אמות הסיפים שלו רועדות. בקריאה שניה מבין הקורא, שהעולם כולו הוא בית ד'. ורעידת אמות הסיפים של הבית – היא היא רעידת האדמה המטלטלת את העולם כולו.
"והוא היה יום הרעש שנאמר בו ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה" (רש"י ישעיהו פרק ו פסוק ד)
בחיתום הספר, נסגר המעגל. ד' אינו יושב עוד על כסא בתוך ההיכל, כאשר ארון הברית הדום לרגליו. אלא העולם כולו – הוא בית ד'. השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
וגם מהם אקח לכהנים וללויים?
לקראת ההפסקה הצפויה בעבודת הקורבנות שבמקדש מכוון אותנו ישעיה למבט אל חזון קורבנות עתידי. אומות העולם מקריבים מנחה לד' – ומהי המנחה? היהודים העולם מן הגולה .
"וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם׀ מִנְחָ֣ה׀ לַֽיקֹוָ֡ק בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְקֹוָ֑ק כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְקֹוָֽק: וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְקֹוָֽק: כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְקֹוָ֑ק כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם" (ישעיהו פרק סו פסוק כ - כג)
מה משמעותה של ההבטחה "וגם מהם אקח לכהנים וללווים אמר ד'?
שותפות אומות העולם בתהליך הגאולה – מרוממת אותם ככוהנים
נפילה עמוקה וכואבת היא הסתלקות השכינה מבית המקדש. אך פעמים, שדווקא נפילה זו, מאפשרת לפגוש את השראת השכינה שבעולם כולו, גם בנפילות וגם בסיבוכים. אומות העולם הרחוקות שלא זכו להכיר את ישראל עד כה, ישמשו ככהנים המביאים את ישראל כמנחה לד'. חשוב להדגיש, הדרך היחידה של הגויים המוצגת כאן לקרבת אלוקים היא שותפות במהלך האלוקי של גאולת ישראל. אין כאן החלפה חלילה של ישראל באומות העולם, או פריצת הגבול בין ישראל לעמים, אלא להפך, העמים מוצאים את מקומם תוך שותפות בהשבת ישראל לארצם.[2]
וכך מעיד הפסוק הממשיך את ההבטחה:
"כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְקֹוָ֑ק כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם" (ישעיהו פרק סו פסוק כב)
האלשיך הקדוש מחדד עניין זה בפירושו לתהילים על הפסוק "שאו מנחה ובואו לחצרותיו:
"אמר עשו לפי עצתי ואקרבכם לחצרות ה' כישראל, והוא ענין שהנביא דיבר והביאו את אחיכם מנחה לה' בסוסים וכו' וגם מהם אקח לכהנים ללויים וכו' (ישעיה סו), והפירוש שיראה עיקר הוא, שגם מהמביאים יקח לכהנים ללוים ... לא יבצר מלהיות להם מבוא בחצרות ה' כעזרת ישראל לפחות ככל אישי ישראל. וזה יאמר, עוד אזכה אתכם משפחות עמים, באשר אני מיעץ אתכם ששאו מנחה עליכם או בסוסים בפרדים וכו', ועל ידי כן ובאו לחצרותיו" (אלשיך תהלים פרק צו)
רש"י – ישראל שנטמעו בגויים
רש"י פרש שהמדובר בכהנים ולווים שנטמעו בגויים:
"גם מהם אקח לכהנים ללוים - מן העמים המביאים אותם ומן המובאים אקח כהנים ולוים ולפני גלוים הכהנים והלוים שבהם ואברור אותן מתוכן ויהיו משמשין לפני אמר ה' והיכן אמר הנסתרות -לה' אלהינו (דברים כט) כך מפורש באגדת תהלים"
כמה גדולה סגולתם של ישראל, אפילו אלו שנטמעו בגויים. לא ידח ממנו נדח, לא רק שלא יאבדו את שם ישראל, אלא גם את סגולתם המיוחדת ככהנים ולווים לא יאבדו. הדברים מהדהדים את הבטחת התורה בפרשת ניצבים:
"אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ" (דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק ד)
"לא ידענו מהו קיחה זו, ובא ישעיה הנביא ופירש [ס"ו כ"א] וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה', פי' אף על גב דבמקומות שאין שם עיקר ישוב ישראל, ואפילו המעט הנמצא שם המה פחותי ערך ומעוטי תורה... גם מהם אקח לכהנים היינו שיהיה מכ"מ בהם אנשי חיל הראוים לשרת בבהמ"ק" (העמק דבר דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק ד - ה)
החתם סופר מוסיף ומבאר שדווקא הגויים בהם נטמעו ישראל , הם ידעו להעמיד אותם על מעלתם וגדולתם:
"פי' הן אלו שנתלכלכו בחטאים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והם בושו והכלמו לעלות לירושלים, ואמנם הגוים בכל מקומות יעוררו אותם לעלות ויביאום למנחה לה' כאשר אדם לוקח חטים מן העלי' שהי' שם בכרי כשאר כל החטים ומקדיש אותם למנחה ואז מניח אותם בכלי כסף וזהב טהור ומביאם בית ה' שעד עתה היו מונחים בעלי' ועכשיו מכבדים אותם בכלי זהב ואז לוקחין הכהנים ומקריבין לריח ניחוח, כן יבואו אותם המתערבים עד עתה עם הגוים ועכשיו יביאו אותם בכבוד לירושלים" (תורת משה פרשת ויחי)
רד"ק משמשים לכהונה ולוויה
הרד"ק פירש שהקב"ה יקח מהגויים ל- כהנים וללויים, כלומר לשרת את הכהנים והלווים. כשם שזכו להיות שייכים לעניין האלוקי כך יזכו מובחריהם להיות מסייעים בעבודת המקדש, על ידי שירות חיצוני.
דורשי רשומות
דווקא הירידה הגדולה של ימי מנשה, חושפת כח מופלא מאד של גילוי אלוקות גם בכוחות העולמיים כולם. ושל השבת הנדחים. כוחו של מנשה לחתור חתירה של תשובה תחת כיסא הכבוד, הוא חלק מחשיפה עמוקה מאד של פנימיות המסתתרת גם בריחוק הגדול ביותר. מנשה נמנה בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, אך הגמרא מוסיפה:
"דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא" (סנהדרין קד ע"ב)
"מה שנקראו דורשי רשומות, כי ידוע שבכל מקום שהיה שם אור וקדושה אף שנסתלק - הרשימו נשאר. והחוטא בדבר שהמשפט שאין לו חלק לעולם הבא, היינו שעל ידי אותם חטאים נסתלק כל שורש הקדושה שיש בלבבות בני ישראל, אבל מכל מקום הרשימו נשאר.... ועל אותו הרשימו גם כן יש שם ישראל, וזה אי אפשר כלל לעקור שלא ישאר רשימו" (ישראל קדושים י)
כן יעמוד זרעכם ושמכם.
[1] מלבד תוכנם המתאים של הפרקים, הדברים נראים כך מסדר הדברים של הספר. כל התאריכים המפורשים המוזכרים בספר ישעיה מסודרים לפי סדר ההתרחשות, כך שמתאים לייחס את הפרקים האחרונים לתקופת נבואתו האחרונה של ישעיה. במקום אחר הרחבנו על כך.
[2] הדגשה זו חשובה במיוחד לאור דברי שקר שתלו הנוצרים בפסוקים אלו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.