תחיה לאומית ותחית המתים

בהפטרת חול המועד פסח אנו קוראים את חזון העצמות היבשות בו ממשיל הקב"ה ליחזקאל את תחיית האומה במעשה מופלא של תחיית המתים. יש מרבותינו האומרים שהמחזה היה בחזון בלבד. ויש האומרים שבפועל החיה יחזקאל את המתים. אלו ואלו מודים שמעשה התחיה הוא משל וחזון לתחיית האומה כמפורש בכתובים:

"וַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה" (יחזקאל פרק לז פסוק יא - יב)

האומה הישראלית בגלותה – נחשבת לעצמות יבשות. ותחיית האומה – כתחית המתים.

"וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְקֹוָֽק: כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם: וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק" (יחזקאל פרק לז פסוק ד - ז)

קשר הדוק יש בין חזון תחיית המתים ובין חזון תחיית האומה, קשר שאינו קשר של משל גרידא.

וכך מבאר הרב זצ"ל בספר אורות:

"אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל... מחובר הוא עם האושר וההצלה המוחלטה של כל היש בתחיית המתים... אורו של משיח אחוז הוא בישועת ישראל באיתניותו של גוי איתן זה, חטיבה אחת בעולם... הקו הולך ישר אחד באחד מונגש עם הציפיה שממעל לכל צפיות הסרת המוות ומארתו". (אורות, ישראל ותחיתו, כ)

תחיית המתים, הוא כוחה של הנשמה להחיות את הגוף ולהחזירו לחיים מתוך קדושה. תחיית האומה היא היכולת לקחת את הנטיות החומריות ולהחיותם בקדושה , זהו הנצוץ הראשון המקושר בקו ארוך אל  אורה של תחיית מתים.

תחיית העצמות קודמת לקומת הרוח.

 ספר הכוזרי עומד על כך שלמרות הדימוי הקשה של עצמות יבשות. עדיין דימוי ישראל בגלות משקף שיש בעצמות עצמם רוח חיות זאת בניגוד לאומות העולם שנמשלו לפסלי אבן דוממים, אשר אין בהם כל רוח חיות.

"אמר הכוזרי: אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב.
 אמר החבר: כן הוא, כאשר אמרת, ועוד ולא גוף, אבל עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל (יחז' לו, א) , ועם כל זה מלך כוזר, העצמות אשר נשאר הם טבע מטבעי החיים, וכבר היו כלים לראש וללב ורוח ונפש ושכל, טובים מגופות מצויירות מאבן וסיד בראש ועיניים ואוזניים וכל האברים, ולא חלה בהם מעולם רוח חיה ואי אפשר שיחול בהם, אך המה צורות דומות לצורות אדם ואינם אדם." (כוזרי מאמר שני כט-ל)

בנבואת יחזקאל אנו רואים שהעצמות מצליחות לקרוב אחד אל אחד עוד לפני שנופחת בהם הרוח ממרום.

"וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ: וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּֽה־עֲלֵיהֶ֤ם גִּדִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם" (יחזקאל פרק לז פסוק ז - ח)

שלב התחייה הראשוני הוא תחיית הגוף עוד לפני נפיחת הרוח בעצמות. שלב זה גם נרמז בפתיחתה של ההפטרה, שלב בו נמשלו ישראל לצאן אדם:

"כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם: כְּצֹ֣אן קָדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק"

(יחזקאל פרק לו פסוק לז - לח)

הרב זצ"ל מבאר שהדימוי לבהמה, משקף את השלב של הבניין החומרי  שלב המקדים את השלב הפחת הרוח:

"סדר הגאולה ותחית האומה בארץ ישראל צריך ללכת ע"פ סדרי הנבואה של "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה", - "זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד". שלמות הצורה מוכרחת להברא. הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה מדינית, מוכרחות להתיצר בכל הגונים החזקים הצריכים למדה זו, והאנשים בעלי הנפשות האציליות, מחיי הרוח ומעדני הנשמה, המודיעים, ומזריחים את אור ד' העליון על האומה והעולם, גם הם יצאו אל הפועל בכל מלואיהם". (אורות התחיה יט)

ותקרבנה העצמות אחד אלא עצמו ורוח אין בהם. ואנבא אל הרוח.

הפיחי גני יזלו בשמיו

גם במגילת שיר השירים, אותה נקרא בשבת זו,  מופיעה  קריאה לרוח לבוא מכמה רוחות ולהפיח.

"ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו" (שיר השירים פרק ד פסוק טז)

ה'צפון' – הרוח הצפונית ו'תימן' – הרוח הדרומית. יפיחו בגן הבשמים ואז יזל הבושם הגנוז בגן עצמו. הרוח הנופחת  אינה מביאה ריח משלה, היא אמצעי להוציא את הריח המצוי בתוך מיני הבשמים שבגן. הנפיחה האלוקית בעצמות היבשות מוציאה את כח החיים שהיה גנוז וספון בהם במשך הגלות המרה.

ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו, להעמידו על רגליו.

כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו

(אורות התחיה ז)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.