חתימת ספר הנחמה בתוכחה?
כאשר ראש חודש חל בשבת, מפטירים מחתימת ספר ישעיהו (פרק סו). ספר ישעיהו נחתם באווירה של תוכחה. זוהי חתימה מפתיעה. בסיומו ספר ישעיהו שכולו נחמה ובשיאם של פרקי הנחמה, הנביא מוכיח את ישראל קשות על חטאיהם - "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ" (סו, ג-ד). בפסוקים האחרונים של ספר ישעיהו מתוארת רעה ופורענות לכלל האומות - "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" (כד). התוכחה בחתימת הספר צורמת מאוד על רקע אופי הנחמה של הספר כולו.
גאולת עבודת ה'
פתרון הדבר הוא שכחלק מפרקי גאולת ישראל והעולם, יש 'לגאול' גם את עבודת ה' מן הסיגים שדבקו בה. לאורך הגלות, ניסו דרכי שקר רבות לטעון שהן הן עבודת ה'. בפרשה זו הקב"ה בעצמו מברר את שורש ההבדל בין עבודת ה' אמיתית לעבודה שפלה על פי דרכי אנוש. בפתיחת הפרק הקב"ה מודיע מהו הגרעין היסודי של עבודת ה': כדי לדעת מהי העבודה האמיתית, יש להביט עליה מצד הגודל האלוקי המלא שמים וארץ ולא מן המבט האנושי שאינו נחשב כלל בעיני ה' – "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'... " (א-ב). מצד כוחנו, אין אנו ראויים או מסוגלים לבנות בית לה' שגודלו מלא כל. רק מצד רצון ה' לברוא ולעשות יש לנו אפשרות לעובדו.
הקב"ה מדגים מיד את ההבדל בין המבטים: "וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה" (ב-ג) – מצד המבט האנושי, העניים נחשבים כנמוכים ובלתי משפיעים, ולעומת זאת הקרבת קרבנות נחשבת כשיא מסירות הנפש והעבודה לגבוה. והנה, הקב"ה מגלה שמצד מבטו הכול הפוך - הוא פונה דווקא אל העני שפל הרוח, ולעומת זאת מקריב הקרבנות בעודו טמא מבפנים, הרי הוא בזוי בעיני ה'.
בשני הפסוקים החותמים את הספר מתבאר החיבור בין מיגור עבודת ה' המסולפת, לבין הטובה שתופיע בעתיד: מצד אחד, מפלת הרשעים תביא לעילוי מוסרי עצום של כל האומות, והן יהיו ככוהנים וכלוויים שיעלו לרגל באופן קבוע - "וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר ה'" (ביארנו על פי הפירוש המובא ברד"ק). ומצד שני, התיקון המוסרי המקיף יתבסס על זיכרון מפלת הרשעים ועל המפגש החי אִתה – במהלך העלייה לרגל יתעלו האומות כשיראו את "פִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי" (כד). פסוק זה מלמד כי שלילת הרִשעה באופן סופי וחוסר היכולת לחיות חיי קדושה מסולפים יהיו ניכרות מאוד בירושלים. כל מי שיעלה אליה 'יפגוש' באופן חי ומזעזע את מפלת אויבי ה'. כה קשה היא ההבחנה בין האמת ובין השקר הנדמה כאמת, ולכן צריכה להיות לדורות עולם 'אנדרטה' אשר תזכיר לכל העולה לירושלים את האמת, ואת מפלתו הקשה של השקר המתחזה לאמת.
נזכה בקרוב לקיום הפסוק: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'"
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
