הנבואה המפתיעה, רגע לפני החורבן

לאורך ספר ירמיהו, התמודד הנביא פעמים רבות מול נביאי השקר. ירמיהו לימד את ישראל כי חטאיהם עברו את סף זכות הקיום שלהם בארץ וגלותם היא ודאית ומוחלטת. בהתאם לכך ניבא ירמיהו לבני העם שכבר גלו בגלות יהויכין, לראות בבבל את ביתם החדש, עד להודעה נבואית חדשה. בעוד שהוא ייעד על צרות קשות ונוראות שיגיעו בעקבות חטאי ישראל, נביאי השקר התבססו על קרבת ישראל לה' וצפו רק ישועה וטובה. הם ניבאו שלא תהיה גלות, ושגם אלו שכבר גלו עתידים לשוב לארצם.

אך הנה, בפרק לב בירמיהו, הופך הקב"ה את אותו המבט על הגלות שאותו הוא עצמו הנחיל לאורך הספר. לשם הבנת פרק זה יש להקדים ולסקור את ההקשר הכללי שלו. פרק זה מתרחש ברגע האחרון של קיום הבית - בבל כבר צרים על ירושלים, וכבר ידוע מנבואות ירמיהו כי הם יכבשו את ישראל ויחריבו את ביהמ"ק. בזמן קשה זה מצוי ירמיהו במעצר וכלא בחצר המטרה. צדקיהו כלא אותו משום שהוא לא פסק מלנבא על החורבן. כמובן שכליאה זו של ירמיהו מוסיפה חטא על פשע ומוסיפה לוודאות החורבן.

והנה, בתנאים קשים אלו, מצווה ה' את ירמיהו לעשות מעשה אשר מורה על כך שלא תהיה כל גלות. הוא מצוה אותו לקנות את נחלת קרובו תוך ביצוע מעשים המעידים על ציפייה ליהנות מן השדה לאורך ימים. ציווי זה נדמה כמנוגד בתכלית לייעודי החורבן שקדמו, עד שירמיהו הנביא עצמו פונה בתמיהה גדולה אל הקב"ה: "...הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ, וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ [על חורבן ישראל] הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי ה' קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים?! וְ[הרי] הָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים!" (כד-כה).

"אשר אתם אומרים"

מהי תשובת ה' לנביא? ראשית הוא מקדים ואומר כי אכן מדובר בפלא אלוקי – "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?! (כז). אז מבאר הקב"ה כי עם ישראל אכן יגלה וירושלים תימסר ביד בבל; ועם זאת, רק הקב"ה מכיר את הרבדים הפנימיים של המציאות ויודע כי למרות הגלוי לעין, על פי האמת לא ימסרו ישראל ביד בבל: "עַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ  בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר. הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל  הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח" (לו-לז). מן המילים המודגשות ברור שכל נתינת ירושלים בידי בבל מתרחשת רק למראה בשר ודם. אך בעיניים האלוקיות לא רק שישראל שניתנו בידי בבל ישובו בעתיד, אלא הם כלל לא ניתנו בידי בבל!  

המסר המרכזי בפרק זה הוא שלמרות שמצב ירושלים קשה והחורבן כבר נגלה בפועל, רק העין האנושית שופטת כך את המצב, אך מצד ה' אין זה נכון - הוא אינו מעריך את מציאות החורבן כמציאות אמיתית ראויה לשמה. מצויה כאן תופעה פלאית של מעשה נבואה אשר נועד להחיל בעולם בפועל את הגאולה העתידה והרחוקה בתור התרחשות ריאלית עובדתית. למרות שגאולת ישראל תופיע רק בעתיד, היא נעוצה כבר בהתרחשויות ההוה כה בחוזקה, עד שאין נכון לקבוע ולומר שישראל גולים. אל מול חזון זה, המציאות הנראית נדחית ומקבלת ערך של חזיון שוא. זוהי תופעה מיוחדת בחריפותה בה הפורענות מתעמעמת לא רק על ידי הודעת הגבול העתידי שלה, אלא היא נשללת מעיקרה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.