אין עבדות ללא אפשרות שחרור

ההלכה היא שעבד עברי נוהג רק כאשר היובל נוהג. כלומר, כאשר ישראל אינם יושבים מסודרים על אדמתם, אין היובל נוהג, ולכן אי אפשר לקנות עבד עברי. הלכה זו נלמדת מהפסוק בפרשת בהר שעבד עברי משתחרר בשנת היובל. על כן אומרת ההלכה שאם אין יובל ודין זה אינו יכול להתקיים, אין אפשרות להחזיק את העבד כי לא ניתן לקיים את הפסוק שהעבד ישתחרר ביובל. אמנם על הרוב עבד עברי ביו כך ובין כך משתחרר הרבה לפני יובל, אך ההלכה אומרת שחייבת להיות תמיד אופציה של השיחרור המוחלט של שנת הדרור, כלומר, היובל. ולא, אסור להחזיק עבד.

מהלכה זו ניתן להסיק רעיונית שמטרת כל מושג העבדות היא להטמיע בנו את ההערכה הנכונה של החופש, את יקרת החופש, את משמעותו האמיתית, וממילא את הכמיהה הטהורה אליו. על האדון לדעת כל זמן העבדות ש"כי לי בני ישראל עבדים" ועל העבד ללמוד את זה במשך תקופת העבדות. שלילת חירותו של העבד מטרתה לגרום לציפייה בלב העבד "מתי כבר אצא" כצפיית חייל ליום השחרור, ועל האדון לנתב רצון זה למסלול חיובי לפי רמת העבד. אפילו העבד הירוד ביותר חייב לדעת שיש סוף לעבדותו, ביובל, והעבדות היא רק אמצעי זמני כדי להגיע לתכלית, לדרור. ללא גישה זו, אין התורה מתירה עבדות של אדם מישראל שהוא בעצם עבד של השם בלבד.

מי העיקר – העבדות או החירות?

בזמן צדקיהו החליטו כל המנהיגים, כנראה בהשפעת המלך, לקיים את מצוות התורה ולשחרר את כל העבדים שכנראה כבר הגיע מזמן מועד שיחרורם. אכן עשו תשובה וקיימו את המצוה בהידור רב. אך לאחר שהרגישו שכבר יצאו ידי חובתם ראו האדונים התר גמור לחזור ולהשתעבד בעבדיהם כפי הרגלם ועל פי הסכמתם, המאולצת במידה מסוימת, של העבדים. כלומר, גישת האדונים היתה שהצו לשחרר את העבד היא חובה דתית בלבד ואם קיימו אותה, רשאים הם מכאן ואילך להיות "נבל ברשות התורה" ולהשתעבד בהם . מעשה האדונים מהווה חילול השם, כי הוא מעמיד את התורה והמצוות שהן חוקי חיים, כצווים רשמיים ריקים מתוכן, ח"ו.

רצון התורה הוא שהעבדות תהיה זמנית ואמצעי לחירות. ואילו רצון העם, שהם לכאורה מקיימי המצווה, הוא להיפך, העבדות היא המצב הקבוע, והיציאה לחירות היא משהו חריג וזמני בלבד. ראשית, יש כאן חטא של אותם אנשים שרצונם מעוות והפך רצון התורה. אך יותר מכאן ממחיש מחדל זה שאין העם ראוי ומסוגל עכשיו לקיום מצווה זו, כי אינם מבינים כלל כמה יסודית וחשובה החירות בעיני התורה. ראוי להם, אם כן, להפסיק כליל את החזקת העבדים, כדוגמת המצב ההלכתי כשאין היובל נוהג.

אולם תוכחת הנביא חמורה הרבה יותר מהמצופה. אם ישראל אינם מעריכים כראוי את הדרור, אם הם אינם רואים את הדרור כמגמת הקדושה והתורה ואינם מזהים את החירות עם עבודת השם, ילך הדרור לעת עתה לאויבים ולכל הכוחות הרעים, וישעבדו באופן חפשי, כביכול, את ישראל. אם ערך הדרור אינו נודע והוא כביכול ב"גלות" אף ערך עם ישראל יתעלם  ויתחייבו גלות.  כאשר אין סדרי התורה שולטים, ניטל הרסן מהכוחות השליליים וכל סדרי העולם קורסים.

בפסוקי סיום ההפטרה מבהיר הנביא שסוף התהליך הוא שהברית לקיום סדרי העולם מחייב ומבטיח את השבת ישראל למדריגתם ומעמדם. ישראל מוכרחים לשוב לעצמאותם המלאה כדי שהדבר היקר בעולם, זרע אברהם ישחק ויעקב, יוכל לבוא לידי ביטוי מלא, ובכך להצדיק את כל הבריאה וכל סדריה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.