משל הכרם
הנבואה מרבה להמשיל את ישראל לגפן. הגפן צמח עדין ומפונק, ותלוי מאד בבעליו. הבעלים מטפח אותו ומשקיע בו רבות בהתאם, הוא מצפה לתנובתו הטובה. כך למשל, מוכיח ישעיה את ישראל במשל הכרם המפורסם: "אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ כֶּ֛רֶם הָיָ֥ה לִֽידִידִ֖י בְּקֶ֥רֶן בֶּן־שָֽׁמֶן: וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַֽיְסַקְּלֵ֗הוּ וַיִּטָּעֵ֙הוּ֙ שֹׂרֵ֔ק וַיִּ֤בֶן מִגְדָּל֙ בְּתוֹכ֔וֹ וְגַם־יֶ֖קֶב חָצֵ֣ב בּ֑וֹ וַיְקַ֛ו לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים: וְעַתָּ֛ה יוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה שִׁפְטוּ־נָ֕א בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין כַּרְמִֽי: מַה־לַּעֲשׂ֥וֹת עוֹד֙ לְכַרְמִ֔י וְלֹ֥א עָשִׂ֖יתִי בּ֑וֹ מַדּ֧וּעַ קִוֵּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים" הכרם אינו צומח בר, הוא מטופח ומושקע באהבה רבה. וחובתו לעמוד בציפיות בעליו. חובתה של האומה הישראלית להצמיח צמח משפט וצדקה. "כִּ֣י כֶ֜רֶם יְקֹוָ֤ק צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה" (ישעיהו פרק ה פסוק ז - ח, ז-ח) כאשר אינו עומד בציפיות, גוזר עליו בעליו חורבן: "וְעַתָּה֙ אוֹדִֽיעָה־נָּ֣א אֶתְכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה לְכַרְמִ֑י הָסֵ֤ר מְשׂוּכָּתוֹ֙ וְהָיָ֣ה לְבָעֵ֔ר פָּרֹ֥ץ גְּדֵר֖וֹ וְהָיָ֥ה לְמִרְמָֽס: וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר" (ישעיהו פרק ה פסוק ה - ז, ה-ז)
אומות העולם נמשלות פעמים רבות ליער- עציו צומחים כביכול עצמאית בלי בעלים, אך כאשר עולה עליהם הכורת – אין מי שיגן עליהם, ושוב אין להם תקומה.
בפסוקים המקדימים להפטרתנו, עומד הנביא על הבדל בין הגפן לעצים אחרים. הגפן יודע להצמיח עצים גם אחרי שחרב. גם כאשר הצד הגלוי נכרת- שרשיו צומחים מן האדמה וממלאים אותה תנובה. הבעלים, שנראה כמסיר השגחתו מכרמו, המשיך לעקוב אחריו ולהשקותו בעדינות כדי שהשרשים לא יתייבשו והנה הכרם שנהפך לשמיר ושית צומח מחדש "בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶר עַנּוּ־לָֽהּ: אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה: ....: הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה" (ישעיהו פרק כז פסוק ב - ז, ב-ז) גם בגלות, צומחים השרשים מתחת פני הקרקע ועתידים הם למלא פני תבל תנובה.
המעצמות- תבואה ללא אוסף
לעומת כרם בית ישראל, נמשלות המעצמות לתבואה ללא בעלים, סופה שעומדת בשמש ומתייבשת עד שנאכלת בידי עגלים הרועים אקראית ומלוקטת בידי נשים עוברות אורח: "כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ: בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־ יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ" (ישעיהו פרק כז פסוק י - יב, י-יב) הקב"ה לא ישקיע בתיקונם של המעצמות כיוון שאינן "עם בינות" ואינן מסוגלות לעבור תהליך תיקון אלוקי. עם זאת , בעלותו של הקב"ה על השיבולים הללו תורגש גם תורגש בעת החבטה ואיסוף הגרגרים. הבעלים יחבוט את השיבולת וילקט ממנה את הגרגרים היקרים לו באמת: "וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְקֹוָ֛ק מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיקֹוָ֛ק בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם" (ישעיהו פרק כז פסוק יב - יג, יב-יג)
הכרם נשמר והתבואה מוסיפה
אם כן, שני תאורים לישראל בגלות: מחד- עצמותם הפנימית נשארת וכרמם מצמיח מחדש את תנובתו. מאידך, הם כביכול נזרעים באומות העולם והקב"ה חובט את תבואתו ומוציא אותם מחדש. יתכן שמשל זה מלמד על התוספת שמקבלים ישראל מן הגלות: "אמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנ' וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה חטין אלא כדי להכניס כמה כורין" (רד"ק הושע פרק ב פסוק כה)
"והוא סוד הגלות, שאם לא כן למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם?! אלא אחד מהטעמים הוא כדי שיבררו הניצוצות של הקדושה מבין הארצות כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורין והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם" (אור החיים ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק לט)
"וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי"
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.