השענות מצרים – התחמקות מהתמודדות עם הגזרה האלוקית
בהפטרתנו מנבא ירמיהו על חורבנה של מצרים בידי בבל. מעבר למשמעות העולמית של האירוע, עליה למדנו בשבוע שעבר. יש משמעות מיוחדת כלפי ישראל.
ככל שמתדרדרת מלכות יהודה מבחינה רוחנית - כך מציעה הנבואה דרך תיקון הכוללת חולשה מדינית וצבאית כפתח להתרכזות בתיקון הפנימי.
מלכי יהודה האחרונים סירבו להכנס תחת עולה של מלכות בבל ולהיות ממלכה שפלה. במקום זאת ניסו את כוחם בהשענות על מצרים, לאורך תקופה ארוכה.
עד הרגע האחרון לא הפסיקו מלכי יהודה לתלות את יהבם במצרים ולא הפסיקה הנבואה להוכיחם על כך:
וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶת־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם: פ וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְקֹוָ֔ק אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר: כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֚ה תֹֽאמְרוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַשֹּׁלֵ֧חַ אֶתְכֶ֛ם אֵלַ֖י לְדָרְשֵׁ֑נִי הִנֵּ֣ה׀ חֵ֣יל פַּרְעֹ֗ה הַיֹּצֵ֤א לָכֶם֙ לְעֶזְרָ֔ה שָׁ֥ב לְאַרְצ֖וֹ מִצְרָֽיִם: וְשָׁ֙בוּ֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים וְנִלְחֲמ֖וּ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וּלְכָדֻ֖הָ וּשְׂרָפֻ֥הָ בָאֵֽשׁ: ס כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק אַל־תַּשִּׁ֤אוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הָלֹ֛ךְ יֵלְכ֥וּ מֵעָלֵ֖ינוּ הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּי־לֹ֖א יֵלֵֽכוּ: (ירמיהו פרק לז, ה-י)
לאחר החורבן קראה הנבואה לשארית הפליטה להשאר בארץ ישראל תחת חסותו של גדליה בן אחיקם. שארית פליטה כזו, שהיא חלשה מבחינה צבאית ומדינית, יכולה להיות מוקד לתיקון מבחינה פנימית רוחנית. לאחר הרצחו של גדליה בן אחיקם פנו מנהיג העדה אל ירמיה ובקשו הדרכה אלוקית להמשך. הנביא הדריך אותם להשאר בארץ ישראל בעמדה חלשה ותלויה בכשדים הכובשים, ולא לנסות להצטרף לעוצמתה של מצרים:
אַל־תִּֽירְא֗וּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם יְרֵאִ֖ים מִפָּנָ֑יו אַל־תִּֽירְא֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק כִּֽי־אִתְּכֶ֣ם אָ֔נִי לְהוֹשִׁ֧יעַ אֶתְכֶ֛ם וּלְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ: וְאֶתֵּ֥ן לָכֶ֛ם רַחֲמִ֖ים וְרִחַ֣ם אֶתְכֶ֑ם וְהֵשִׁ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם: וְאִם־אֹמְרִ֣ים אַתֶּ֔ם לֹ֥א נֵשֵׁ֖ב בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את לְבִלְתִּ֣י שְׁמֹ֔עַ בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּ֣י אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ נָב֔וֹא אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִרְאֶה֙ מִלְחָמָ֔ה וְק֥וֹל שׁוֹפָ֖ר לֹ֣א נִשְׁמָ֑ע וְלַלֶּ֥חֶם לֹֽא־נִרְעָ֖ב וְשָׁ֥ם נֵשֵֽׁב: וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְקֹוָ֖ק שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־אַ֠תֶּם שׂ֣וֹם תְּשִׂמ֤וּן פְּנֵיכֶם֙ לָבֹ֣א מִצְרַ֔יִם וּבָאתֶ֖ם לָג֥וּר שָֽׁם: וְהָיְתָ֣ה הַחֶ֗רֶב אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יְרֵאִ֣ים מִמֶּ֔נָּה שָׁ֛ם תַּשִּׂ֥יג אֶתְכֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָרָעָ֞ב אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם׀ דֹּאֲגִ֣ים מִמֶּ֔נּוּ שָׁ֣ם יִדְבַּ֧ק אַחֲרֵיכֶ֛ם מִצְרַ֖יִם וְשָׁ֥ם תָּמֻֽתוּ: (ירמיהו פרק מב, יא-יז)
וראה זה פלא. גם לאחר החורבן, עדיין העדיפו מנהיגי העדה את הבטחון המדומה שמעניקה הממלכה המצרית על פני התיקון המורכב שמציעה הנבואה:
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְקֹוָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס: (ירמיהו פרק מג, ז)
ירמיהו יורד איתם לתחפנחס ומשם מנבא את חורבנה של מצרים בידי נבוכדנאצר:
וַיְהִ֤י דְבַר־יְקֹוָק֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ בְּתַחְפַּנְחֵ֖ס לֵאמֹֽר:...הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָקַחְתִּי אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י ...ּבָ֕א וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַאֲשֶׁ֤ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב: (ירמיהו פרק מג, ח-יב)
השהות במצרים וההשענות עליה הביאה את היורדים מארץ ישראל גם לספח את התרבות המצרית ואליליה. ירמיה מנבא עליהם נבואה של כליה וחורבן.
וְלָקַחְתִּ֞י אֶת־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁר־שָׂ֨מוּ פְנֵיהֶ֜ם לָב֣וֹא אֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֘ לָג֣וּר שָׁם֒ וְתַ֨מּוּ כֹ֜ל בְּאֶ֧רֶץ מִצְרַ֣יִם יִפֹּ֗לוּ בַּחֶ֤רֶב בָּֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ מִקָּטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל בַּחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב יָמֻ֑תוּ וְהָיוּ֙ לְאָלָ֣ה לְשַׁמָּ֔ה וְלִקְלָלָ֖ה וּלְחֶרְפָּֽה: וּפָקַדְתִּ֗י עַ֤ל הַיּֽוֹשְׁבִים֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם בַּחֶ֥רֶב בָּרָעָ֖ב וּבַדָּֽבֶר: וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה פָּלִ֤יט וְשָׂרִיד֙ לִשְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֔ה הַבָּאִ֥ים לָגֽוּר־שָׁ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלָשׁ֣וּב׀ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה מְנַשְּׂאִ֤ים אֶת־נַפְשָׁם֙ לָשׁוּב֙ לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֔ם כִּ֥י לֹֽא־יָשׁ֖וּבוּ כִּ֥י אִם־פְּלֵטִֽים: (ירמיהו פרק מד, יב - טו)
במקום להצמד לתהליך התיקון האלוקי ולהצמיח שורש וענף בארץ ישראל בחרו הפליטים להשען על מצרים ולנסות לחזור לישראל בכח הזרוע ובחסות מצרית. תוך השענות גם על אלילי מצרים. במקום לראות את החורבן כעונש על עזיבתם את ד' הם מעדיפים לראות בו אות לצורך להשען על מקור עוצמה אחר – אלילי מצרים.
חורבנה של מצרים היה גם חורבנם של שארית הפלטה הללו. בודדים בלבד שרדו את מוראות הכיבוש הבבלי את מצרים.
הקהילה במצרים בימי בית שני
בזמן בית שני, התקיימה קהילה גדולה ומפוארת באלכסנדריה של מצרים.
תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין . (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב)
מסגנון התיאור של ר' יהודה ניכרת עוצמתה של קהילת אלכסנדריה וכן הנסיון להוות תחליף לבית המקדש הן בסגנון הבניה – סטיו לפנים מסטיו. והן בכיסאות הסנהדרין.
אביי מתאר את סופה המר של הקהילה המפוארת:
אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן [ נוסח הגר"א: טרכינוס-]. מאי טעמא איענשו? - משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו. (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב)
אביי מזהה גם בקהילה היהודית המפותחת באלכסנדריה, קהילה המגיעה לשיאה בחורבן בית שני ואחריו, את אותה השענות על מצרים במקום הענות שמציבים היסורים האלוקיים.
רש"י על אתר מזהה בין הקהילה הזו לאנשיו של יוחנן בן קרח, אלו שסירבו לנבואת ירמיה בסוף בית ראשון ובחרו לרדת מצרימה:
- לישיבת שרים של אלכסנדריא, שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים לאחר חורבן בית ראשון בימי ירמיה ונתיישבו שם, ואף על פי שעלה שם נבוכדנצר והחריב את מצרים, ונהרגו מישראל שהלכו שם, כמו שנתנבא עליהם ירמיה (מב) - עלו בניהם שם לגדולה ועושר, עד שהחריבם אלכסנדרוס. (רש"י מסכת סוכה דף נא עמוד ב)
אם כן, קו חורז, בעיני חז"ל בין הבריחה למצרים בבית ראשון. בריחה שהעמידה קהל של עובדי עבודה זרה, ובין בית הכנסת הגדול והמפואר באלכסנדריה, קהילה העוסקת בתורה ובתפילה אך חותם של חטא וכליה חקוק עליה. ההשענות על מצרים, לא תניב יהדות חילופית ליהדות ארץ ישראל.
כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה ...בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֘ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם: וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם: (יחזקאל פרק כ פסו, מ-מג)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.