הקדמה
ההפטרה של פרשת תרומה פותחת במלכים א' סוף פרק ה', וממשיכה בפ"ו.
כך נאמר בחלקה הראשון:
ה, כו. "וד' נתן חכמה לשלמה כאשר דִבֶּר לו, ויהי שלֹם בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית שניהם.
כז. ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל, ויהי המס שלֹשים אלף איש.
כח. וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחֹדש חליפות, חֹדש יהיו בלבנון, שנים חדשים בביתו, ואדֹנירם על המס.
כט. ויהי לשלמה שִׁבְעים אלף נֹשֵׂא סבל ושמֹנים אלף חֹצֵב בהר.
ל. לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על המלאכה, שלשת אלפים ושלש מאות, הרֹדים בעם, העֹשׂים במלאכה.
לא. ויצו המלך, וַיַסִעוּ אבנים גדֹלות, אבנים יקרות לְיַסֵּד הבית, אבני גזית.
לב. ויפסלו בֹני שלמה ובֹני חירום והגִבלים, ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית.
ו, א. ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחדש זִו, הוא החדש השני לִמְלֹך שלֹמה על ישראל, ויבן הבית לד'.
ב. והבית אשר בנה המלך שלמה לד', ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו.
ג. והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו, על פני רחב הבית, עשר באמה רחבו, על פני הבית".
מדוע מפטירים בפסוקים אלו?
כתב ה"לבוש" (אורח חיים סימן תרפה): "לפרשת תרומה מפטירין במלכים (א ה, כו) 'וד' נתן חכמה לשלמה' וגו', שהוא מדבר מבניין בית המקדש, מעין הפרשה המדברת במלאכת המשכן".
יש לשאול שלפי זה היה מתאים יותר לכאורה שההפטרה תתחיל בפ"ו, שעוסק בבנין בית המקדש עצמו, ולא בברית של שלמה עם חירם!
נראה שההפטרה פתחה בברית בין שלמה לחירם כדי לתאר את החומרים שמהם בנו את בית המקדש, בדומה למסופר בתחילת פרשת תרומה על החומרים שמהם בנו את המשכן, וגם כדי להדגיש את הניגוד בין החומרים, שהחומרים העיקריים לבית המקדש היו אבנים ועצי ארזים, כדי שהוא יעמוד לשנים רבות, בניגוד לעצי שטים שמהם היה בנוי המשכן, שהיה זמני.
א. השאלה
נאמר בפסוק הראשון:
כו. "וד' נתן חכמה לשלמה כאשר דִבֶּר לו, ויהי שָלֹם בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית שניהם"!
מתוך שתחילת הפסוק היא: "וד' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו", משמע שהברית היתה חיובית.
גם חז"ל, שאמרו על שלמה שהוא חטא בחטאים אחרים - רבוי נשים ורבוי סוסים (סנהדרין כא ע"ב) - לא אמרו שהוא חטא בכריתת הברית עם חירם!
אבל קשה, שהרי בשלש פרשיות בתורה נאמר שאסור לכרות ברית לגויים:
- בפרשת משפטים (פרק כ"ג) נאמר:
לא. "ושתי את גְְבֻלְך מִיַם סוּף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את יֹשבי הארץ, וגרשתמו מפניך.
לב. לא תכרֹת להם ולאלהיהם ברית.
לג. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אֹתך לי, כי תעבֹד את אלהיהם, כי יהיה לך למוקש".
- בפרשת כי-תשא (פרק ל"ד) נאמר:
יב. "השמר לך פן תכרֹת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה, פן יהיה למוקש בקרבך".
טו. "פן תכרֹת ברית ליושב הארץ, וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם, וקרא לך ואכלת מזבחו.
טז. ולקחת מבנֹתיו לבניך, וזנו בנֹתיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן".
- בפרשת ואתחנן (פרק ז') נאמר:
א. "כי יביאך ד' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרִשתה, ונשל גוים רבים מפניך, החִתי והגרגשי והאמֹרי והכנעני והפרִזי והחִוי והיבוסי, שבעה גוים רבים ועצומים מִמֶךָּ.
ב. ונתנם ד' אלקיך לפניך והִכיתם, החרם תחרים אֹתם, לא תכרֹת להם ברית ולא תחָנֵּם".
מתוך כך יש לשאול: כיצד יתכן ששלמה המלך כרת ברית עם חירם מלך צור?
מפשט הפסוקים נראה שכל איסור כריתת ברית מתיחס רק לשבעת העמים, כפי שרואים שבכל שלושת המקומות שבהם אוסרת התורה לכרות ברית עם גויים, היא מזכירה את שבעת העמים, או בפירוש, או בכינוי "יושב הארץ", ואילו חירם מלך צור לא היה משבעת העמים, כך שלא נאסר לכרות אתו ברית.
אבל התוספות במסכת יבמות (כג ע"א בד"ה "ההוא בשבעה") שאלו שאלה זו, וזו לשונם:
"ואם תאמר: והיכי כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור, דכתיב: 'ויכרתו ברית שניהם' (מל"א ה, כו)? והכתיב: 'לא תכרֹת להם ברית ולא תחנם' (דברים ז, ב)! ובכל האומות עובדי עבודת כוכבים איירי, כמו 'ולא תחנם'"!
כלומר: היה פשוט לתוספות שאיסור "לא תחנם" נוהג בכל העמים, ולא רק בשבעת העמים. וכיון שאיסור "לא תחנם" צמוד בפסוק לאיסור "לא תכרֹת להם ברית", נראה שגם איסור "לא תכרֹת להם ברית" נוהג בכל העמים, ולא רק בשבעת העמים.
ב. שלש התשובות של התוספות
התוספות ענו על שאלתם שלש תשובות:
"ויש לומר דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם עבודת כוכבים, כדכתיב באידך קרא: 'לא תכרֹת להם ולאלהיהם ברית' (שמות כג, לב).
או שמא חירם מלך צור גר תושב היה.
ועוד נראה לי דלא מיתסר כריתת ברית אלא דווקא בשבעה אומות, מדכתיב גבי גבעונים (יהושע ט, ז): 'אולי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרות לך ברית', משמע דבשאר אומות שרי"!
התוספות תירצו שלושה תירוצים:
- הברית שנאסרה היא דווקא ברית לשם עבודת כוכבים, והברית של שלמה עם חירם לא היתה לשם עבודת כוכבים.
- הברית שנאסרה היא דווקא עם עובד עבודת כוכבים, וחירם מלך צור היה גר תושב, דהיינו שהוא לא עבד עבודה זרה, או אפילו קיים את כל שבע מצוות בני נח (עיין מסכת עבודה זרה דף סד ע"ב ורמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"י ה"ו והלכות איסורי ביאה פי"ד ה"ז והלכות מלכים פ"ח ה"י ואנציקלופדיה תלמודית כרך ו ערך "גר תושב").
- הברית שנאסרה היא דווקא לשבע האומות, וחירם מלך צור לא היה משבע האומות.
אבל שאלו התוספות על תירוצם השלישי: "ואף על גב ד'לא תחנם' איירי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים"!
כלומר: כמו שהיה פשוט לתוספות בשאלתם, שאיסור "לא תחנם" נוהג בכל העמים, ולא רק בשבעת העמים, וכיון שאיסור "לא תחנם" צמוד בפסוק לאיסור "לא תכרת להם ברית", נראה שגם איסור "לא תכרת להם ברית" נוהג בכל העמים, ולא רק בשבעת העמים. ואיך אפשר לומר ששני האיסורים הצמודים בפסוק אחד אינם מתיחסים לאותם עמים?
וענו: "כריתת ברית שאני, דמוכח עניינא דאיירי דווקא בשבעה אומות, כמו: 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ, טז), דדווקא שבע האומות היו מצווים להחרים, דכתיב: 'שבעה גוים רבים ועצומים וכו' החרם תחרים' (דברים ז, א-ב). וציוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם, כדי לכבוש ארץ ישראל".
כלומר: באותו פסוק כתוב בצמוד לאיסור: "לא תכרת להם ברית", גם: "החרם תחרים אֹתם", שפשוט שהוא נוהג רק בשבעת העמים, ואם כן לא קשה שגם איסור "לא תכרת להם ברית" נוהג רק בשבעת העמים, אף על פי שאיסור "לא תחנם" נוהג בכל האומות.
ג. תשובת תוספות הרא"ש
תשובה נוספת כתב תוספות הרא"ש במסכת קידושין (סח ע"ב בסוף ד"ה "הניחא לרבי שמעון") על הברית של שלמה המלך עם חירם מלך צור: "ועוד יש לומר דאפילו ברית שלא לשם עבודה זרה - אסור, כגון ברית של אהבה ושל רעות, לעזור זה לזה במלחמה ולהשתתף זה עם זה בכל דבר, אבל כריתת ברית של שלום... - מותר! וכן היה כריתת ברית של חירם מלך צור עם שלמה".
כלומר: לפי תוספות הרא"ש האיסור לכרות ברית עם הגויים מתיחס דווקא לברית של אהבה והשתתפות כללית בכל הדברים, אבל מותר לכרות אתם ברית של שלום, כלומר: של אי לוחמה!
ד. תירוץ ה"דברי שאול"
בספר "דברי שאול" על התורה (בראשית כא, כז), לרבי יוסף שאול נאטאנזאהן, בעל שו"ת "שואל ומשיב" ועוד ספרים רבים, הביא בשם תלמידו, שכשם שכתבו הרשב"א והר"ן במסכת גיטין (לח ע"ב) שכל שעושה לטובת עצמו אינו עובר על "לא תחנם", כך גם לענין איסור כריתת ברית: אם הברית מועילה גם לנו - היא מותרת!
להסבר זה הוא הביא הוכחה מדיוק לשון התורה: "לא תכרֹת להם ברית" - כאשר רק הם צריכים את הברית אז קיים האיסור, אבל כאשר יש גם לנו תועלת מהברית - אין היא אסורה.
את הסברו ודיוקו הוא הוכיח גם מפרשיות נוספות: הגבעונים ביקשו מבני ישראל: "ועתה כרתו לנו ברית" (יהושע ט, ו), ובני ישראל השיבו להם: "אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית" (שם, ז). אבל שלמה כרת ברית עם חירם לטובתו - על מנת לקבל עצים לבנין בית המקדש (מ"א ה, טז-כא), וברית כזו מותרת.
יש להוסיף שאכן אצל שלמה וחירם כתוב: "ויכרתו ברית שניהם" (שם, כא)!
סיכום
על השאלה כיצד הותר לשלמה המלך לכרות ברית עם חירם מלך צור נאמרו חמש תשובות:
- הברית שנאסרה היא דווקא ברית לשם עבודת כוכבים, והברית של שלמה עם חירם לא היתה לשם עבודת כוכבים (תוספות).
- הברית שנאסרה היא דווקא לעובד עבודה זרה, וחירם מלך צור היה גר תושב (תוספות).
- הברית שנאסרה היא דווקא לשבע האומות, וחירם מלך צור לא היה משבע האומות (תוספות).
- הברית שנאסרה היא דווקא ברית של אהבה ורעות ולהשתתף במלחמה, והברית של שלמה עם חירם לא היתה לשם כך, אלא רק לשם שלום (תוספות הרא"ש).
- הברית שנאסרה היא דווקא ברית לתועלת הגויים, והברית של שלמה עם חירם היתה גם לתועלת שלמה ("דברי שאול").
יהי רצון שכשם שלימדנו זכות על שלמה מלך ישראל, כך המקום ידון אותנו תמיד לזכות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
