צירוף חירם לבניה

בפרשתנו מודיע הקב"ה לעם ישראל כי הוא חפץ במקום בו הוא ישכון בתוך ישראל. בהפטרה אנו קוראים על בניית ה'בית' הקבוע של הקב"ה בארץ – בית המקדש.

והנה, בניית המשכן מבוססת על נדבת ליבם של בני ישראל – "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה, ב)  לשם בניית המשכן היה די והותר בכוחם ובממונם של בני ישראל בלבד, כפי שנאמר בפרשת ויקהל (שמות לו, לח): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ". אולם ביחס לבניין בית המקדש מדגיש הנביא מאד את התפקיד המרכזי של גוי אחד מן הגויים – חירם מלך צור. שלמה המלך פונה אל חירם בבקשת עזרה, וקובע שבני ישראל לא יוכלו לבנות את בית המקדש לבדם באיכות הרצויה – "וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר... וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי... וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן... כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים" (מלכים א פרק ה, טז-כ).

הפטרתנו נפתחת מספר פסוקים לאחר מכן, באותו הענין: הברית בין חירם ושלמה: "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם" (שם, כו). וממשיך הנביא ומתאר כיצד שלח שלמה אנשים מישראל באופן קבוע ללבנון, בכדי להביא משם את העצים שנכרתו לבנין הבית.

אם אין די בשיתוף זה של בני צור בבנין בית המקדש, בהמשך הפרקים מגייס שלמה אדם נוסף מצור שאף שמו הוא חירם, והוא האומן האחראי על יצירת אומנות מלאכת המקדש בפועל. הפעם אין מדובר על גוי ששמו חירם, אלא על בן ישראל שגדל בצור, וכך היה שמו – "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי[1] חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל  מְלַאכְתּוֹ" (מלכים א ז, יג-יד).

מטרת שיתוף הגויים במקדש

רואים אנו אם כן, שאף שהייעוד הישיר של בית המקדש הוא שה' ישכון בתוך עם ישראל, כפי שנאמר בחתימת הפטרתנו (ו, יג): "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל", מכל מקום קיים היה לכתחילה שיתוף משמעותי מאד לגויים בבניין בית המקדש. מהו מהותו של שיתוף זה? וכי לא עדיף היה שייבנה בית המקדש באמצעות בני ישראל בלבד?

הסיבה לדבר זה מתפרשת בדברי הימים. בדברי הימים מבקש שלמה ממלך צור שישלח לו איש אומן לבניין המקדש, והוא מנמק בקשה זו - דברי הימים ב ב, ג-ח: "וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר.. הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי... וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים... וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה  לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו... וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם... כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא".

שלמה אומר לחירם כי לרוב גדולת הקב"ה, שהוא גדול על כל האלוקים, כן צריך לבנות לו בית גדול ונישא. לבניית בית גדול שכזה, אין די בכוחם של ישראל בלבד. וכן מפרש רש"י שם (ד): "'והבית אשר אני בונה גדול' - לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך ואם תאמר: תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים, איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו".

[1] הרד"ק ומפרשים נוספים מבארים כי אין לטעות ולומר שאביו של חירם זה היה גוי צורי, אלא היה זה בן ישראל שהתגורר בצור. מכל מקום רואים אנו כאן את השייכות של צור לרוממות קודש ישראל מזווית נוספת.

גם לעתיד לבוא נועד לצור תפקיד מיוחד של הקדשת כל רכושה לשם רוממות קדושת ישראל – "וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד ה' אֶת צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג, יז-יח)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.