חורבן מצרים בספר ירמיהו
פרשות השבוע הנוכחיות – וארא, בא – מתארות את עשר המכות הבאות על המצרים. במקביל לכך, אנו קוראים בהפטרות את הנבואות על חורבן מצרים העתיד להתרחש בסוף ימי הבית הראשון: בהפטרה של הפרשה הקודמת, פרשת וארא, קראנו אחת מנבואות החורבן של יחזקאל על ארץ מצרים, ובהמשך לכך אנו קוראים השבת חלק מנבואות החורבן של ירמיהו. לשני הנביאים הללו יש מקבץ של נבואות חורבן על העמים, ובשניהם מצרים מופרדת בתור נושא מרכזי העומד בפני עצמו – יחזקאל מביא את חורבן מצרים בסוף חורבנות העמים, ואילו ירמיהו מביא את מצרים בראשונה.
ירמיהו מנבא על כיבוש מצרים על ידי נבוכדנצר: "הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג) רש"י מבאר שירמיהו מתנבא נבואה זו בשנת עשרים ושבע למלכות נבוכדראצר (תשע שנים לאחר חורבן בית המקדש). לחורבן זה של מצרים יש משמעות עצומה ביחס לעם ישראל, ועל מנת לעמוד עליה יש להזכיר את האמור בפרקים הקודמים של ירמיהו (מב-מד).
בפרקים הקודמים של ספר ירמיהו מתואר כיצד לאחר חורבן הבית היתה עדיין תקוה לישראל. הקב"ה השאיר שארית פליטה מישראל בארץ, והוא מודיע להם ששארית יהודה יכולה להתחיל מחדש תהליך של גדילה ופריחה בארץ (מב, ט-יב). אולם שארית יהודה בחרה תחת זאת לרדת מן הארץ, ובניגוד להוראותיו של ירמיהו עברו להשתקע במצרים (מב, יג – מג, ז) . סוף התהליך של החורבן, השלב בו החורבן נגמר בפועל לחלוטין, הוא בחזרת ישראל אל אותה ארץ שבה היו בלועים לפני לידתם הלאומית – ארץ מצרים. מתברר כי כאשר אין לישראל זכות קיום (באופן זמני) מקומם הוא במצרים. למצרים יש תכונה המבטלת את התכונה הישראלית ומוחקת אותה. ואכן ירמיהו מתנבא בפרק לד, שהירידה למצרים שהפכה את גולי יהודה להיות בלועים במצרים, תהיה הסיבה של אבדנם – מצרים עתידה להיחרב, ואיתה תכלה שארית יהודה: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה. וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם וְתַמּוּ כֹל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ וְהָיוּ לְאָלָה לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה".
מתוך סקירת הרקע של המאורעות הקודמות, נשוב לנבואת חורבן מצרים בהפטרתנו.
גאולת ישראל בניגוד לחורבן מצרים
לכאורה יש קושי בתוכן ההפטרה, מפני שאחר תיאור המכות שיבואו על מצרים, מסיים הנביא דווקא בגאולת ישראל: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (כז-כח). אומנם מתוך בירור ההקשר של ההפטרה מובן מאד משום מה נחתמת נבואת חורבן מצרים בגאולת ישראל, ואף מתגלה שיש פלא עצום בגאולה זו.
פסוקים אלו שבהם מסתיימת הפטרתנו מחדשים, כי כשם שבמכות מצרים נעשתה הפרדה פלאית בין ישראל ובין מצרים, כן יהיה גם בחורבן הנוסף של מצרים: אף ששארית יהודה שגלתה למצרים תיחרב יחד איתה, לא יהיה שוויון ביניהם! השמירה על ישראל לא תיפסק, ואף שהם יהיו חלק ממצרים ומשאר העמים שיוכו, הם לא יכלו בכליונם. לתהליך החורבן יש ייעוד שונה ביחס לעם ישראל – קירוב הגאולה על ידי זיכוך ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.