ירמיהו מנבא על כיבוש מצרים על ידי נבוכדנצר: "הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג). כאשר הנביאים מבשרים על חורבן הגויים, חשוב לשים לב מהו החטא שבגינו תיחרב כל אומה על פי הנביא. בפסוק י (שלושה פסוקים לפני תחילת ההפטרה) מתבארת הסיבה לחורבן מצרים:: "וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו". מצרים הם צרי ה'! במה מתבטאת הצרות של מצרים לקב"ה?

נקדים ונביא מדברי חז"ל (ויקרא רבה יג, ה) המצביעים על רמז בשמה של מצרים לעוינותה לישראל, וכי יש בה תכונה של התנגדות לישראל המשותפת לכל האויבים שבאו אחריה: "אמר ר' יוסי ברבי חנינא: כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהיו מצירין לישראל". מצרים היא אוייב ראשי לישראל, ובכך היא אוייבת את ה' שבחר בהם.

כעת נעמוד על אופי העוינות המצרית. קו אופי מרכזי של מצריים הוא ביטחון בשלוותה החומרית. בנבואות השונות בנביאים, מצרים היא נציגת תפיסת העולם של ביטחון בחומר, תחת ביטחון בקב"ה. המוטיב המרכזי בהקשר זה הוא היאור אשר מצרים כה בטחה בו לכלכלתה. כך אומר ירמיהו בפסוקים הקודמים להפטרתנו )ז-ח): "מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו. מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם...". גם יחזקאל הנביא הוכיח את הבטחון של פרעה בכלכלת היאור (יחזקאל כט, ג): "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי".

אכן בדברי חז"ל נזכר שביטחון פרעה ביאור עומד למעשה מאחורי סירובו להכיר בקב"ה. במדרש שמות רבה (ה) נאמר: "אמר להם [פרעה]: מתחלה שקר אתם אומרים [שהקב"ה הוא בורא העולם], כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט) לי יאורי ואני עשיתני" ובפסיקתא רבתי (פיסקא כא) מבארים חז"ל שהמצווה הראשונה מתוך עשר הדיברות באה לשלול את התפיסה המצרית: "נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. אנכי כנגד מכת דם... [אמר ה' לישראל בדיבר הראשון:] אל תאמר כפרעה 'לי יארי ואני עשיתני' (יחזקאל כ"ט ג'), אל תאמר שאני בראתי עצמי".

במקומות רבים משמשת מצרים כמבטח חומרי לישראל כתחליף לביטחון בה'. כן הוא בישעיהו פרקים לא-לב, ביחזקאל פרקים יז, כט ועוד. בהקשר זה יש לשים לב כי ההתמודדות עם המצרים לא תמיד היתה קיומית. בשונה מאויבים אחרים של ישראל שניסו להילחם בהם ולקעקעם, המצרים סיכנו אותנו לעיתים בדרך של ידידות וכריתת ברית איתנו. בכך היוו המצרים סכנה רוחנית: להטות את ישראל ללכת אחרי שיקולים חמריים ולבטוח בהם עצמם ולא בקב"ה. על כן בפרקנו קרויים המצרים צריו של הקב"ה, ועל כך הם צפויים להיחרב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.