ההפטרה של סוכות היא מלחמת גוג ומגוג, כמו שהיא כתובה בסוף ספר זכריה. מלחמת גוג ומגוג מופיעה בכמה מקומות בתנ"ך, ובזכריה נמצא אחד מהמשמעותיים שבהם. המקום הכי משמעותי נמצא ביחזקאל והוא ההפטרה של שבת חול המועד סוכות.

הקשר של ההפטרה לחג הסוכות פשוט: בסוף ההפטרה נאמר שהגויים שישארו אחרי מלחמת גוג ומגוג, יהיו חייבים לעלות לירושלים בחג הסוכות. ולפי חלק מהמפרשים גם המלחמה בעצמה תהיה בסוכות.

אבל לא מובן למה? מה הקשר בין מלחמת גוג ומגוג לסוכות דווקא?

העולם שלנו מתנהל בצורה כפולה. יש חומר ויש רוח. יש גשמי ויש רוחני. ולבני אדם נראה שאין חיבור ביניהם.

ולכן כל תחילת ההפטרה מלאה דברים מחולקים: "וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ", "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה", "וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה", "לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה", "יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן    בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה".

אבל אז מגיע האיחוד: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", ומאז אין יותר חלוקות בפרק.

מלחמת גוג ומגוג היא השלב הסופי שבו החומר והרוח מתאחדים[1]. כשמתגלה גם לגויים שלא הסכימו להבין את זה עד עכשיו, שה' שולט בהכל, ומתגלה בהכל.

בניגוד לעובדי האלילים שחשבו שיש כוחות שונים בעולם, יתגלה ש"ה' אחד" והוא שולט בהכל. ובניגוד למצב הנוכחי שבו יש דברים שרואים בהם בקלות את הקב"ה ויש דברים שלא, וקשה לנו לקרוא עליהם את שמו של הקב"ה, יהיה "שמו אחד". וכל העולם יגלה את הקב"ה. גם החומריות[2].

ולכן ה' ילחם בעצמו בגויים האלה, בצורה גלוייה, "כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" כמו שהיה בקריעת ים סוף, ולא דרך עם ישראל, שאז זה נס נסתר. ולכן בשלב הראשון הגויים יצליחו לכבוש את ירושלים, כדי שיהיה ברור שלא אנחנו שנלחמים כאן אלא הקב"ה.

ואז מתחיל תהליך של גילוי, שהקב"ה שולט גם בחומר. קודם כל החומריות של העולם מתערערת. וזה מתבטא ברעידת האדמה: "וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה".   אחר כך ה' מתגלה בגלוי בעולם, שזה המשל של האור, שמאפשר כביכול לראות את ההופעה של הקב"ה בעולם: "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר".      ואז כשמבינים שהעולם הזה מתנהל לפי הקב"ה, כולם רוצים לדעת את התורה שהוא נתן, וזה המשל של המים שיוצאים מירושלים אל כל העולם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן".   וכיון שירושלים תהפוך להיות המרכז הרוחני של כל העולם, היא תתרומם בגובה, כי כולם יכירו בחשיבות שלה: "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ".

אנחנו קוראים לכל הדברים האלה משל כי יש להם משמעות רוחנית, אבל הם יקרו כנראה באמת: ממש יצאו מים מירושלים, וירושלים תתרומם ממש, כמו שכתוב בהרבה מקורות נוספים.

הגויים שלא יסכימו לקבל את מלוכת ה' על הארץ, ימותו במגפה שמראה גם היא את הנקודות האלה[3]: "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם", קודם כל החומריות מתערערת: "הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו", והעיניים שמסרבות לראות את האור: "וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן", והפה שמסרב ללמוד תורה: "וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם".

שלושת הרגלים מסודרים לפי השנה החקלאית: פסח הוא חג האביב, כשהתבואה חדשה. שבועות הוא חג הקציר, כשקוצרים את החיטה. וסוכות הוא חג האסיף, כשמכניסים את היבול המוכן הביתה. פסח ושבועות הם חגים של התהליך, האביב והקציר הם עוד לא תבואה מוכנה. ולכן הם שייכים רק לעם ישראל שעושה בשביל העולם כולו את התהליך: יציאת מצרים ומתן תורה. אבל סוכות אומר שהמסקנה של כל החומריות היא שהכל שייך לקב"ה. שגם כשיש לנו הכל, אנחנו בצל שלו, בסוכה שלו.

זה כבר לא התהליך אלא המסקנה, ואת זה גם הגויים יצטרכו ללמוד בסוף. ולכן דווקא בסוכות אנחנו מקריבים שבעים פרים מול כל אומות העולם[4]. ולכן דווקא בסוכות העמים יבואו למלחמה, כי זה מה שהם לא מוכנים לקבל, שהכל שייך לקב"ה, והוא שולט בכל החומריות גם כן. ולכן מי שישאר מהם יבוא משם ואילך לירושלים בחג הסוכות: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".

המים הם היסוד האלוקי גם היום. הקב"ה מדבר איתנו דרך הגשם, אבל זה מאוד נסתר. הגשם יורד לכולם, וקשה לשים לב מתי הוא לא מתנהל בדרך הטבע. אבל כשהמים האלוקיים יצאו כבר בגלוי מירושלים, אז הגשם בעצמו יגיע לפי עבודת ה': "וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם". וכבר היום אנחנו נידונים בחג הסוכות על המים.

וכשנגיע לשלב ההוא, יהיה ברור שגם החומריות קדושה[5]: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לה'", ובמיוחד בירושלים שממנה תצא ההבנה הזו: "וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לה' צְבָאוֹת".

[1] שם משמואל במדבר פרשת בלק

[2] חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף צט עמוד א, ספר נצח ישראל פרק מב

[3] אגדת בראשית (בובר) פרק ב

[4] ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ח

[5] ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות רס

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.