בהמשך להפטרה הקודמת, שבה ראינו ש"חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", ושהגלות לא היתה רק בגלל העוונות שלנו, ולא רק למטרה שנעשה תהליך של תשובה, נשאלת השאלה: אז למה היה צריך שנצא לגלות? מה טוב ביציאה מהארץ, ובהתרחקות מההשגחה של ה'? ומה אמור להשתנות לעתיד לבוא?

ועל זה עונה הנביא שלעתיד לבוא ארץ ישראל תבין שטוב היה לה שהעם לא היה בה. "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה" שלא היה לה עם שגדל בתוכה. וטוב היה לה שה' לא השגיח עליהם מקרוב ולכן לא העניש אותם: "פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה", כלומר שלא היה לה כאבי לידה.

"כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'". מהבחינה החומרית, כשעם נמצא בארץ שלו הוא יכול לגדול רק עד הגודל שהארץ הזו יכולה לספק לו אוכל. בין הכניסה לארץ לבין ימי דוד עברו יותר מארבע מאות שנה. ובכל זאת העם גדל רק פי שלוש לכל היותר. כי הארץ לא יכלה להכיל יותר אנשים מזה. אבל כשעם ישראל מפוזר בכל העולם, אז הוא יכול לגדול בלי הגבלה.

ומהבחינה הרוחנית, כשה' לא מתנהג איתנו כמו בעלים, אז גם כשהעם חוטא הוא לא נענש כל כך. ולכן גם מבחינה רוחנית יש לו מקום להתפתח בדרכים שלו. ולעתיד לבוא העולם כולו ישתנה בזכות עם ישראל, וזה יכול להתפתח רק כשאנחנו בגלות. ילד עם יכולות רוחניות במדרגה חדשה, נולד הרבה פעמים דווקא מאשה עקרה. ולכן האמהות היו עקרות.[1]

ואז, לעתיד לבוא, עם ישראל יחזור גדול הרבה יותר. ולכן "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי". ארץ ישראל תגדל גם לארצות שסביבה, שיקבלו את עם ישראל מרצון[2]. והפעם לא יצאו לגלות שוב אלא "וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי". כי עם ישראל יכלול את כל הדעות והצדדים של האנושות: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי", ולכן הם יכנסו תחת עם ישראל: "וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ", לא כדי שנחליף אותם ונגור במקומם, אלא עם ישראל יגור בארץ שלו: "וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".

אלא שגם אם עם ישראל יחזור גדול הרבה יותר, ומקובל על הגויים, עדיין תהיה לנו בושה מהחטאים שהיו לנו, וממה שהקב"ה גרש אותנו מהארץ. ולכן: "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי". כי יתגלה שהתהליך שעם ישראל עבר ישנה את כל העולם, ולכן יהיה ברור שכל זה היה לצורך. "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ", היום ה' נקרא 'צב-אות' כלומר מי שפועל דרך כל הצבאות של הגויים, אבל לא בידיעה שלהם. אבל אז "וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא", אחרי הגאולה כל העולם יקבל את ה' לאלוקים.

אבל מה עם הריחוק שלנו מה' כל כך הרבה שנים? למה זה מגיע לנו? על זה עונה: "כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה'", מבחינה חומרית נראה שה' עזב אותנו, ומבחינה רוחנית: "וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ". אבל באמת יתברר שזה לא המבט הנכון. הקב"ה לא עזב אותנו לאלפיים חמש מאות שנה, אלא: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ". כמו כוס זכוכית, שברגע אחד שהיא נעזבת היא נשברת, ואחר כך צריך רחמים גדולים מאוד לקבץ אותה יחד, כך הקב"ה עזב אותנו כביכול לרגע אחד בלבד, והוציא אותנו לגלות כדי להתחיל תהליך ארוך מאוד של רחמים אלוקיים שיביאו אותנו אליו במדרגה חדשה.

והקב"ה לא מאס אותנו אלפיים וחמש מאות שנה, אלא "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'". הסתרת הפנים היתה לרגע אחד, ומאז יש תהליך התקרבות וחסד של אלפיים וחמש מאות שנה[3].

ומה אם בעתיד שוב נחטא ונצטרך גלות? זה לא יכול להיות. "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ". כיון שהתהליך הזה לא בגלל החטאים שלנו, אלא כדי להגיע למדרגה חדשה של כל העולם, שאי אפשר היה לבנות אותה בלי רגע אחד של הסתר פנים, לא יצטרכו את הסתר הפנים יותר. וכמו שהמבול לא צריך לחזור על עצמו, כי העולם כבר עולם שונה, כך אחרי הגלות של עם ישראל העולם הוא עולם שונה.

ולכן גם אם נראה שהעולם כולו מתמוטט: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה", נדע שלא יתכן שהקב"ה עזב אותנו שוב. אלא: "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'".

[1] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת כי תצא

[2] מאמר הגאולה לרמח"ל

[3] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת כי תצא

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.