הקדמה
נאמר בפרקנו (כ): "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו".
כתבו הרד"ק והרלב"ג על פסוק זה שפינחס הוא אליהו. וכך מקובל בעם ישראל, שפינחס הוא אליהו.
יש לשאול על כך מספר שאלות:
- הרי פינחס נולד עוד לפני יציאת מצרים (שמות ו, כה), ומיציאת מצרים ועד הופעת אליהו בימי אחאב עברו כשש מאות שנה! כיצד יתכן שפינחס הוא אליהו?! האם הוא חי שש מאות שנה?!
ואולי הכוונה אינה כפשוטה, שהאיש פינחס עצמו חי כל כך הרבה שנים, אלא הכוונה היא רק רעיונית, שיש ביניהם דמיון מסוים בתכונותיהם?
- מנין למדו חז"ל שפינחס הוא אליהו?
- מדוע התחלף שמו מפינחס לאליהו?
ראשית יש להדגיש שמרבותינו הראשונים, שיובאו בסמוך, רואים שהם הבינו שהאמירה "פינחס זה אליהו" אינה רק מליצה שמשמעותה שהם התאחדו בתכונותיהם, אלא משמעותה כפשוטה, שפינחס האריך ימים, והוא עצמו אליהו!
כן משמע גם מהפיוט על אליהו הנביא שנאמר במוצאי שבת: "איש דורות שנים עשר ראו עיניו": מנחשון בן עמינדב, שהיה נשיא שבט יהודה ביציאת מצרים (במדבר א, ז), עד יהורם בן יהושפט. וכן משמע בפיוטים נוספים על אליהו הנביא.
א. היכן מצאנו בפשט הפסוקים שפינחס האריך ימים?
יש לשאול: האם מצאנו בפשט הפסוקים שפינחס האריך ימים, בלא דברי חז"ל שפינחס הוא אליהו?
1. פינחס בזמן פילגש בגבעה
כתב הספורנו בפרשת פינחס (כה, יב): "את בריתי שלום - ממלאך המות... וזה אמנם נתקיים בפינחס, שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו, עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה (שופטים כ, כז-כח), שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב, ז). וכל שכן אם היה בזמן יפתח, שכתב למלך בני עמון: 'בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וכו' שלש מאות שנה' (שופטים יא, כו). וכבר סיפרו ז"ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו. וכל שכן לדברי האומר 'אליהו זה פינחס', והוא עדיין חי וקיים".
כעין זה כתב המלבי"ם (שם): "האמת שברית שלום הלז מפורש במקום אחר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), כי פינחס האריך ימים מאד, שנמצא בעת פילגש בגבעה, ולחז"ל בעת נדרו של יפתח, וכל שכן לדעת המדרשות שפינחס זה אליהו".
מה כתוב על פינחס בפילגש בגבעה?
"וישאלו בני ישראל בד', ושם ארון ברית האלקים בימים ההם. ופינחס בן אלעזר בן אהרן עֹמֵד לפניו בימים ההם לאמר: האוסִף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי, אם אחדל. ויאמר ד': עלו, כי מחר אתננו בידך" (שופטים כ, כז-כח).
כתב שם הרד"ק: "עומד לפניו בימים ההם - כי הוא היה כהן גדול בימים ההם, ובו היו שואלים באורים ותומים. והיום הזה עמד לפני הארון והתומים עמו...
ואמר: 'ופינחס בן אלעזר בן אהרן' - מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה. לפיכך יחסו עד אהרן. וחיה זמן רב, כי הא-ל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים ואמר: 'הנני נֹתן לו את בריתי שלום', ואמר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ועל פינחס אמר".
על הפסוק בספר מלאכי (ב, ה) שהביאו המפרשים, כתב הרד"ק: "בריתי היתה אתו - עם ראש השבט לכהונה, והוא אהרן קדוש ד' ופינחס אשר קנא לאלקיו. ובפינחס נאמר: 'הנני נֹתן לו את בריתי שלום', ונאמר לו עוד: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם', והחיים נתן לו, כי מצאנו לו חיים יותר משלש מאות שנה, אפילו למי שאמר כי פינחס אינו אליהו, שהרי מצאנו אותו שהיה בפילגש בגבעה, כמו שכתוב: 'ופינחס בן אלעזר בן אהרן עֹמֵד לפניו בימים ההם', והיו לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה".
2. פינחס בימי דוד
כתב הרלב"ג בפירושו לספר מלכים (א יז, א): "והנה נזכר בתורה שד' יתברך נתן לו את בריתו שלום (במדבר כה, יב), ואמר הנביא: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ולזה ידמה שכבר נתן ד' לפינחס אורך ימים נפלא. והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה (שופטים כ, כח), ובימי דוד מצאנו כתוב: 'ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו' (דהי"א ט, כ)".
נאמר בפרקנו: "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו".
הסביר הרלב"ג שם: "פינחס בן אלעזר נגיד וממונה על אלו המשמרות בימים הקדומים והיה ד' עמו... ואחשוב כי פינחס האריך ימים מאד, כי ברית ד' יתברך היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ד' יתברך על דבר פעור, והנה היה נגיד זמן מה על זה המינוי, והיה זה בימי דוד שנבררו אז המשמרות. והנה היה פינחס כהן גדול בימי פילגש בגבעה, וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו, ולזה אמר: 'לפנים ד' עמו', לפי שהוא היה מזמן קדום מאד, כי בצאת ישראל ממצרים היה נולד פינחס לפי הנראה בפרשת וארא".
כעין זה כתב גם הרד"ק שם: "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם - רצונו לומר על משפחת הקרחי היה נגיד פינחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם, כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם, כמו שאמר: 'ופקודת אלעזר בן אהרן' (במדבר ד, טז), ואחריו היה פינחס בנו נגיד גם כן עליהם, כי היה ד' עמו, והיה גדול מבני איתמר, לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם.
ויש מרבותינו שאמרו: 'פינחס זה אליהו', ואמת כי פינחס חיה ימים רבים, כי בימי פילגש בגבעה ראינו שהיה עדיין חי, כמו שאמר שם: 'ופינחס בן אלעזר' וגו' (שופטים כ, כח), והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה, והוא היה מיוצאי מצרים".
ב. מדוע זכה פינחס להתברך באריכות ימים?
אמנם הרד"ק, הספורנו והמלבי"ם כתבו שפינחס האריך ימים כיון שד' הבטיחו בכך. אבל יש לשאול: מדוע הבטיחו ד' בהבטחה זו?
1. הסבר רבנו בחיי
כתב רבנו בחיי (במדבר כה, יא): "נמצאת למד שהשבת החֵמָה גרמה קיומן של ישראל, שאלמלא כן היו כלין, ואם כן פינחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להם סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית, מדה כנגד מדה, כי פינחס זה אליהו, כענין שאמר הנביא: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ונאמר כאן: 'את בריתי שלום'".
2. הסבר המלבי"ם והנצי"ב
הסבר אחר כתב המלבי"ם (שם, יב): "ובאשר מסר נפשו במעשה זה ובטל כל כחותיו לקנא קנאת ד' נעשה שלום... בגויתו, וזכה לברית החיים והשלום".
כלומר: כיון שפינחס הציל את כל ישראל מתוך מסירות נפש למות על קידוש השם, לכן זכה לברכה שיחיה לעולם.
כעין זה כתב גם הנצי"ב בפירושו "עמק הנצי"ב" לספרי. בספרי בסוף פרשת בלק נאמר: "תחת אשר קנא לאלקיו - תחת אשר הערה למות נפשו". הסביר הנצי"ב: "מפרש הטעם שהוא מדה כנגד מדה. וכן הוא פשטא דקרא, שנתן לו ברית השלום, והוא שפינחס חי וקיים לעולם... ואמר הטעם שנתן לו חיות לעולם 'תחת אשר קנא לאלקיו', ומפרש הספרי להשביח טעם זה: שהערה נפשו למות ביד בני שבטו של זמרי... ולכן נתברך בחיות הנצחי".
ג. מנין למדו חז"ל שפינחס הוא אליהו?
כתב רבי חיים פלטיאל (במדבר כה, יא): "בקנאו את קנאתי - יש אומרים פינחס זה אליהו, דאתי גזרה שוה: 'קנאה' 'קנאה'. כתיב הכא: 'בקנאו את קנאתי', וכתיב התם: 'קנא קנאתי' (מלכים א יט, י)".
מקור דבריו הוא ברש"י במסכת בבא מציעא (קיד ע"ב): "דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה: 'קנא קנאתי' (מלכים א יט, י), וכן בפינחס: 'בקנאו את קנאתי' (במדבר כה, יא)".
ד. מדוע התחלף שמו של פינחס לאליהו?
על השאלה מדוע התחלף שמו של פינחס לאליהו נראה לומר שפינחס קרא לעצמו "אליהו" כדי לחנך את ישראל שד' הוא האלקים. עד ימיו היתה בישראל "רק" עבודת העגלים, שהיתה דרך זרה ואסורה, אבל היא היתה לשם שמים - לעבוד את ד' (כוזרי ד, יד). אבל כאשר הכניס אחאב את עבודת הבעל, ואנשים חשבו שהבעל הוא האלקים, קרא פינחס לעצמו: "אליהו" כדי להדגיש שד' הוא האלקים! וכמו שנאמר בתחילת מעמד הר הכרמל: "ויגש אליהו אל כל העם ויאמר: עד מתי אתם פֹּסחים על שתי הסעִפים? אם ד' האלקים - לכו אחריו, ואם הבעל - לכו אחריו! ולא ענו העם אֹתו דבר" (מלכים א יח, כא). ובסופו של אותו מעמד הצליח אליהו להביא את כל ישראל לקרוא כאיש אחד: "ד' הוא האלקים, ד' הוא האלקים" (שם, לט)! אלי הוא יהו!
סיכום
א. פינחס האריך ימים, כמו שמפורש בסוף ספר שופטים (רד"ק, רלב"ג, ספורנו ומלבי"ם), ובספר דברי הימים (רד"ק ורלב"ג).
ב. פינחס זכה לאריכות ימים בזכות:
- שהציל את ישראל מכליון והאריך את ימיהם (רבנו בחיי).
- שמסר נפשו להציל את ישראל (מלבי"ם ונצי"ב).
ג. רבותינו שאמרו שפינחס הוא אליהו, וזאת מפני שגם על פינחס וגם על אליהו נאמר במפורש בפסוקים שהם קנאו לד' (רש"י ורבי חיים פלטיאל).
ד. פינחס קרא לעצמו בשם "אליהו", כדי לחנך את עם ישראל שד' הוא האלקים. ואכן הוא זכה לגרום לכל עם ישראל לומר: "ד' הוא האלקים, ד' הוא האלקים".
יהי רצון שנזכה בקרוב לביאת אליהו הנביא, שיבשר את ביאת משיח צדקנו, ויהיה שלום בכל העולם, במהרה בימינו אמן.
[ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" במדבר בפרשת פינחס].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
