הקדמה

נאמר בפרקנו (ב): "והערים אשר נתן חורם לשלמה, בנה שלמה אֹתם, ויושב שם את בני ישראל".

פסוק זה עומד בסתירה לכאורה למסופר בספר מלכים א פרק ט', שם נאמר:

י. "ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, את בית ד' ואת בית המלך.

יא. חירם מלך צֹר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו, אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל.

יב. ויצא חירם מִצֹר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה, ולא ישרו בעיניו.

יג. ויאמר: מה הערים האלה אשר נתתה לי, אחי? ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה".

כבר שאל שאלה זו הרד"ק: "והערים אשר נתן חורם לשלמה - ובספר מלכים אומר כי שלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, ואינו אומר שנתן לשלמה אלא עצי ארזים ועצי ברושים וזהב"!

בהסבר קושי זה נאמרו מספר תשובות:

א. הסבר הרד"ק והרלב"ג

כתב הרד"ק: "יתכן לפרש כי נתן חירם לשלמה ערים בארצו, והושיב שם בני ישראל, כדי להתחזק בהם, ושלמה גם כן נתן לחירם ערים בגליל, וזה היה לחזק הברית ביניהם. וזכר במלכים מה שנתן שלמה לחירם, וזכר בזה הספר מה שנתן חירם לשלמה".

כעין זה כתב הרד"ק גם בספר מלכים: "ובדברי הימים אומר כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו והושיב שם בני ישראל! וכן היה, כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו, ושלמה גם כן נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, וזה עשו לחזק הברית ביניהם. וזכר בזה הספר מה שנתן שלמה לחירם, וזכר בדברי הימים מה שנתן חירם לשלמה".

נראה שזו גם כן כוונת הרלב"ג בספר מלכים: "אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל - כבר נזכר בספר דברי הימים כי חירם נתן גם כן לשלמה עיירות, הושיב בהם את בני ישראל. וראוי היה להיות כן, כי לא יתכן למלך למעט ארץ ישראל" (ועיין שם בהערות המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק).

לפי הרד"ק והרלב"ג שלמה וחירם החליפו ביניהם ערים, כדי לחזק את הקשר ביניהם, ונתינת הערים על ידי חירם לשלמה נכתבה בספר דברי הימים, ונתינת הערים על ידי שלמה לחירם נכתבה בספר מלכים.

1. הערת האברבנאל

כתב על כך האברבנאל בספר מלכים: "וכתבו המפרשים שראשונה נתן חירם לשלמה הערים ההם, ושלמה גמלהו בעשרים עיר אשר נזכרו בכאן, ושעשו זה לחזק הברית והאחוה ביניהם.

ורחוק הוא אצלי שיתן חירם עיירות לשלמה ויקח עיירות ממנו, ולא יזכור הכתוב זה עם זה. ויזכור שם מה שנתן חירם לשלמה, וכאן מה שנתן שלמה לחירם. גם אינו מתישב אצלי מאמר חירם: 'מה הערים האלה אשר נתת לי אחי' 'ויקראם ארץ כבול', והיה בזה מבזה מתנת שלמה, ואיך נשארה אם כן אחריהם האהבה שנזכרה בכתוב?".

2. תשובת ה"מצודת דוד"

על הערת האברבנאל הראשונה ענה ה"מצודת דוד" בפרקנו: "ובספר מלכים לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה, כי אם מן הערים שנתן שלמה לחירם. וכן דרך המקרא: מה שסתם זה גלה זה".

כלומר: דרך התנ"ך היא שדבר שאינו כתוב במקום אחד מתפרש במקום אחר.

יש לחזק הסבר זה מדברי הראב"ע. בפרשת נח אמר ד' אל נח: "והקִמֹתי את בריתי אִתָךְ, ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך" (ו, יח) כתב על כך הראב"ע: "והקימותי את בריתי - לאות שד' נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה תורה: 'נשלחה אנשים לפנינו' (דברים א, כב)".

כלומר: כיצד אמר ד' אל נח שהוא יקים את בריתו עם נח? והרי עדיין לא שמענו שד' כרת אתו ברית! אלא שכך דרך התורה, שדבר שאינו כתוב במקום אחד, מתפרש במקום אחר. והביא הראב"ע ראיה ממה שכתוב בפרשת דברים שבני ישראל בקשו ממשה: "נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו לנו את הארץ, ויָשִבו אֹתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן" (א, כב). ובפרשת 'שלח לך' הדבר אינו כתוב כלל, אלא הפרשה מתחילה: "וידבר ד' אל משה לאמר: שלח לך אנשים, ויָתֻרו את ארץ כנען אשר אני נֹתֵן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבֹתיו תִשְלָחוּ, כל נשיא בהם" (במדבר יג, א-ב).

ב. הסבר האברבנאל והמלבי"ם

הסבר אחר כתב האברבנאל בספר מלכים. תחילה הוא שאל: "מדוע נתן שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל? ואין לנו שנאמר שנתנם אליו חלף עבודתו אשר עבדו בעצי ארזים וברושים, כי כבר נזכר קודם זה שנתן לו בעבור זה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן מכולת לביתו שנה בשנה, ונתפייס בו חירם. ואם אמרנו שנתנם לו בעבור הזהב אשר נתן לו, הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר וממעט מלכותו ונותן ארץ ישראל לעממים (אשר לא כדת) בעבור זהב וכסף?".

וענה: "ויהי מקצה עשרים שנה וגומר. אחרי שספר הנביא הבתים אשר בנה שלמה וכל תפלותיו, ראה לזכור עוד הדברים הרשומים והגדולים שעשה בימיו, כי היה כוונת זה הספור כלו להודיע מעלותיו ועשרו וחכמתו כמו שזכרתי פעמים... הנה אז נתן המלך שלמה לחירם בגמולו עשרים עיר בארץ הגליל. וכבר נזכר בדברי הימים (ב ח, ב) שחירם נתן למלך שלמה עיירות להושיב בהם את ישראל, שנאמר: 'והערים אשר נתן חירם לשלמה בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל'!

וכתבו המפרשים... ורחוק הוא אצלי... ולכן אחשוב אני ששלמה נתן לחירם בכל שנה ושנה, כמו שנזכר למעלה, חטים ושמן, כמות רב למאכל ביתו. ואחרי שכלה את כל מלאכתו ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון עליהם וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החטים והשמן אשר היה נותן אליו. והיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם היה לשלמה. ולכן נתנם אליו בארץ הגליל, שהיא ארץ חטה ושעורה, ארץ זית שמן ודבש. ואולי היה הענין שעבדי חירם יזרעו ויקצרו שמה, ויהיו עובדי אותם הארצות, שיהיה פרים שוה יותר ויותר מאשר התנדב לתת לו.

והנה חירם יצא לראות הערים ההם, רוצה לומר אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם החטים והשמן אשר נתן לו שלמה, ולא ישרו בעיניו, כי נראה לו שלא יתנו אותם העיירות כל כך חטה ושמן, ולכן קרא אותם 'ארץ כבול', שענינו ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפירשוהו חז"ל בפרק 'במה בהמה יוצאה' (שבת נד ע"א). הנה אם כן לא היה המתנה כי אם בפירות, לא בקרקע הארץ. ואמנם בספר דברי הימים הודיע שלפי שהעיירות ההמה לא ישרו בעיני חירם בנאם שלמה, ולזה אמר שם: 'אשר נתן חירם לשלמה', שהכוונה שהחזירם אליו, כי ממנו היו בראשונה, והוא בנאם אחר כך, להראות שאינם רעות כמו שנראה לחירם, ויושב בהם את ישראל. כי מפני שאנשי חירם לא נתישבו בהם לחרוש ולזרוע, הושיב בהם שלמה את בני ישראל לעשותו, והיה נותן משלו אל חירם שנה בשנה החטים והשמן אשר נדר לתת לו. הנה אם כן הספור כולו אחד הוא בכאן ובדברי הימים, בלי חילוף כלל".

כעין דברי האברבנאל כתב גם המלבי"ם בספר מלכים באריכות ובפרקנו בקיצור.

לפי האברבנאל והמלבי"ם שלמה נתן לחירם את הערים רק להוציא מהן את היבול, ולא לשלטון, וחירם חשב שהאדמה לא תוכל לתת את היבול המוסכם, ולכן החזיר את הערים לשלמה, ושלמה הושיב בהן אנשים מבני ישראל, ונראה שהם הצליחו להוציא את היבול הנדרש, וזהו שנאמר בפרקנו: "ויושב שם את בני ישראל". כלומר: ברגע שהתישבו שם מבני ישראל - הארץ נתנה פריה בעין יפה!

כשם שאנו רואים במאה השנים האחרונות, שבכל מקום שעם ישראל מתישב הארץ נותנת את פריה בעין יפה. ואפילו בחבל עזה, שלא ירדו שם גשמים שמספיקים לחקלאות, כאשר התישבו שם מבני ישראל - הארץ נתנה את פריה בעין יפה, ומאז שעם ישראל עזב - המקום שוב אינו מצמיח פירותיו!

ג. תוספת הסבר בשיטת הרד"ק והרלב"ג

יש לשאול על דברי הרד"ק והרלב"ג: האם מותר לתת לגוי קרקע בארץ ישראל תמורת קרקע אחרת?

בענין זה עסק בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן לא) וזו לשונו: "בספר 'הר צבי' על הטור וב'כרם ציון' ספר ג' מביא הגאון הגאון רבי צבי פסח פרנק שליט"א, אב"ד דפה עיר הקדש תבנה ותכונן, בשם הגאון בעל 'תורת חסד' ז"ל דלהחליף קרקע עם הגוי בארץ ישראל אינו עובר ב'לא תחנם'. ורבים אומרים לי: 'מי יראנו טוב' - מקורו טהור של מקום התשובה, דבספריו 'תורת חסד' לא נמצאה. כי הרי ממנה תוצאות להלכות גדולות בדיני ההתיישבות בארץ, ובתוכם על אודות היתר המכירה בשביעית.

והנה מצאתי בעזרת ד' התשובה הנפלאה הזאת של הגאון מלובלין ז"ל והיא נדפסת בשלימותה בספר שו"ת 'זכר שמחה' להרב במברגר ז"ל סימן רט"ז. וכמה מעלות טובות יצא לנו מדי עיוננו בגוף דברי התשובה, והיא חושפת לפנינו כמה בירורים בלתי מובנים ובלתי גלויים לנו, וכדנבאר בעזרת ד'.

(א) התשובה שהשיב הגאון מלובלין ז"ל היתה בקשר לשאלה שעמדה על הפרק אז בירושלים עיה"ק ת"ו, על אודות חברת אנשים שהתנדבו סך מסוים לבנין בית חולים בעיה"ק, וקנו בית מפואר מעכו"ם אחד, וכשרצו לפתוח שערי הבית בשביל החולים, קמו עליהם שכניהם הרעים להפריעם. ונשאלה השאלה אם יש היתר למכור הבית לעכו"ם שקופצים לקנותו ולהרבות במחירו, והגאון בעל 'תורת חסד' ז"ל מאריך בדברי תשובתו להוכיח דאין איסור 'לא תחנם' בדרך של חליפין. ומתוך כך מסכם דברי תשובתו בנתינת עצה טובה שיעשו בדרך חליפין, דהיינו שכאשר יושוו הקונים העכו"ם במחיר הבית הלז ביוקר כפי רצונם, אז לא ימכרו להם הישראל בעצמו, רק הבית האחר שיקנו החברה מיד עכו"ם אחר יעשו עמו חליפין בית זה בבית זה, ואח"כ ימכור העכו"ם האחר את בית החולים הישן להעכו"ם הלז הקונה שכבר הושווה להרבות במכירה, ויוכתב השטר מכירה על שמותם, שהעכו"ם קונה מהעכו"ם האחר ולא מהחברה, והמה עשו רק חליפין שהחליפו בית בבית עם העכו"ם האחר כנ"ל, ואין בזה חשש איסור...

הגאון מלובלין שם, על פי חידושו זה דבדרך חליפין ליכא איסורא ד'לא תחנם', עולה בדעתו לתרץ הדבר הקשה איך נתן שלמה המלך עליו השלום לחירם מלך צור עשרים עיר בארץ הגליל, הרי עבר על לאו ד'לא תחנם'! והיינו משום דחליפין שרי להחליף עם העכו"ם, ולכן יש לומר דהכי נמי הוי כמו חליפין. דבדברי הימים (ח, ב) מבואר שחירם נתן לשלמה גם כן ערים, ושלמה הושיב בהם בני ישראל. אלא שחוזר ודוחה זה מטעם דאין סברא להתיר בחליפין כאלו, כשהישראל נותן להעכו"ם חנייה בקרקע בארץ ישראל, והעכו"ם נותן להישראל בחו"ל עיין שם. אבל אילו היה הכל בארץ ישראל, הוי ניחא ליה שפיר להגאון ז"ל להתיר משום זה".

נראה לי להוסיף בהסבר דברי הרד"ק והרלב"ג שהערים שנתן חירם לשלמה היו גם כן בשטח ארץ ישראל, שכן גם צור וצידון נמצאות בנחלת שבט אשר (עיין יהושע יט, כד-לא ושופטים א, לא)!

כך כתב בספר "כפתור ופרח" (פרק יא): "וכבר ידעת כי עכו הוא לשבט אשר וכן צידון, וידעת כי במה שבין עכו וצידון באמצע הוא צור. ואם תאמר שחירם מלך צור גוי היה, בזה אינו בטל להיות ארצו ארץ ישראל, שמלכותו אינו חותך, דסדנא דארעא חד הוא, והתורה לא סלק מגבולי הארץ שום חתיכה, אלא שנתנה להם לישראל כל מה שבין מקצועות אלה מסעי. וכן הענין בארץ האשרי וזולתו שהיו בתוך הארץ שלא הורישום ישראל. ואם תאמר שאלו היו למס, גם חירם היה משועבד לדוד ולשלמה, וסר למשמעתם".

סיכום

נאמרו שתי שיטות עיקריות בהסבר הסתירה:

הרד"ק והרלב"ג כתבו ששלמה וחירם החליפו ביניהם ערים, כדי לחזק את הקשר ביניהם.

האברבנאל והמלבי"ם כתבו ששלמה נתן לחירם את הערים רק להוציא מהן את היבול, ולא לשלטון.

חירם חשב שהאדמה לא תוכל לתת את היבול המוסכם, ולכן החזיר את הערים לשלמה, ושלמה הושיב בהן אנשים מבני ישראל, והם הצליחו להוציא את היבול הנדרש, וזהו שנאמר בפרקנו: "ויושב שם את בני ישראל". כלומר: ברגע שהתישבו שם מבני ישראל - הארץ נתנה פריה בעין יפה!

יהי רצון שנזכה במהרה למלכות בית דוד, ולשליטת עם ישראל על כל ארץ ישראל, ולנתינת ארץ ישראל את פירותיה לנו בעין יפה בכל מרחביה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.