דניאל פרק-ב

{א} וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם  לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו:

{ב} וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים  לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

{ג} וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי  וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת-הַחֲלֽוֹם:

{ד} וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית  מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א (לעבדיך) לְעַבְדָ֖ךְ וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא:

המלך לעולמים יחיה אמור את החלום לעבדיך ואת פתרונו נודיע

{ה} עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר  (לכשדיא) לְכַשְׂדָּאֵ֔י מִלְּתָ֖א מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן:

ענה המלך ואמר לכשדים הענין הלך ממני אם לא תודיעו לי את החלום ואת פתרונו ינתחו אתכם לנתחים ובתיכם יהפכו לחרבות / לאשפה

{ו} וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֹ֔ן  מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן-קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֹֽנִי:

ואם את החלום ופתרונו תודיעו מתנות וגדולה וכבוד גדול תקבלו מלפני כי אם החלום ופתרונו תודיעוני

{ז} עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת  וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה:

ענו פעם שניה את אותו ענין ואמרו המלך החלום יאמר [כשתזכר] לעבדיך ואז נאמר את פתרונו

{ח} עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר  מִן-יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כָּל-קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא:

ענה המלך ואמר באמת יודע אני שזמן אתם קונים אחר שראיתם שנשכח ממני הדבר

{ט} דִּ֣י הֵן-חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי  חֲדָה-הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ (הזמנתון) הִזְדְּמִנְתּוּן֙ לְמֵאמַ֣ר קָֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְֽאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי:

אשר אם את החלום לא תודיעוני אחת היא דתכם ודבר כוזב ומושחת התכוונתם לומר לפני עד שיעבור הזמן לכן את החלום תאמרו לי ואדע שאת פתרונו תודיעו לי

{י} עֲנ֨וֹ (כשדיא) כַשְׂדָּאֵ֤י קֳדָם-מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא-אִיתַ֤י אֲנָשׁ֙ עַל-יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה  כָּל-קֳבֵ֗ל דִּ֚י כָּל-מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכָל-חַרְטֹּ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי:

 ענו הכשדים לפני המלך ואמרו אין אדם ביבשה שיוכל להגיד את דבר המלך כמו שתראה שכל מלך גדול ומושל דבר כזה לא שאל אף חרטום אשף וכשדי

{יא} וּמִלְּתָ֨א דִֽי-מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם-בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי:

 והדבר שהמלך מבקש כבד  ואין מי שיגיד אותו לפני המלך כי אם האלקים שאינו מופיע בבשר

{יב} כָּל-קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא  וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

 כיון שכן המלך זעף וקצף מאוד ופקד להאביד את כל חכמי בבל

{יג} וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת  וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה:

 ויצא החוק והחכמים נהרגים ונדרשו דניאל וחבריו להריגה (פ)

{יד} בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם  לְאַרְי֕וֹךְ רַב-טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל:

 אז דניאל בקש עצה והבנת האינטרס מאריוך שר הטבחים של המלך אשר יצא להרוג את חכמי בבל 

{טו} עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א  דִֽי-מַלְכָּ֔א עַל-מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה  מִן-קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל:

ענה ואמר לאריוך המושל מטעם המלך על מה יצא חוק כל כך עז מלפני המלך אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל 

{טז} וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן-מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתֵּן-לֵ֔הּ  וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:

 ודניאל נכנס ובקש מן המלך אשר זמן ידוע ינתן לו ואת הפתרון יגיד למלך (פ)

{יז} אֱדַ֥יִן דָּֽנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל  וְ֠לַחֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע:

 אז הלך דניאל לביתו ולחנניה מישאל ועזריה חבריו הודיע את הדבר

{יח} וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן-קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל-רָזָ֖ה דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֹֽבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם-שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

 ושיבקשו רחמים מלפני אלקי השמים על הסוד הזה  כדי שלא יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל

{יט} אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי-לֵילְיָ֖א רָזָ֣ה גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא:

 ואז התגלה הסוד לדניאל בחזון הלילה  ודניאל ברך לאלקי השמים

{כ} עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי-אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן-עָלְמָ֖א וְעַ֣ד-עָלְמָ֑א  דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ-הִֽיא:

 ענה דניאל ואמר יהיה שם האלקים מבורך מן העולם ועד העולם אשר החכמה והגבורה שלו היא

{כא} וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה:

 והוא משנה עיתים ומועדים  מסיר מלכים ומקים מלכים נותן חכמה לחכמים ומדע ליודעי בינה

{כב} ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א  (ונהירא) וּנְהוֹרָ֖א עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא:

 והוא מגלה עמוקות ונסתרות יודע מה שיש בחושך והאור שורה עמו

{כג} לָ֣ךְ | אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א  יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי-בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי-מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא:

 לך אלקי אבותי מודה ומשבח אני על שחכמה וגבורה נתת לי וכעת הודעתני את אשר בקשנו ממך במה שדבר המלך הודעתנו 

{כד} כָּל-קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל-אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל  אֲזַ֣ל | וְכֵ֣ן אֲמַר-לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל-תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא:

 ובזאת בא דניאל אל אריוך אשר מינה המלך להאביד את חכמי בבל הלך אליו וכך אמר לו אל תאבד את חכמי בבל הביאני לפני המלך ואת הפתרון אודיע למלך  (ס)

{כה} אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר-לֵ֗הּ דִּֽי-הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן-בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע:

 אז אריוך הבהיל את דניאל לפני המלך וכך אמר לו אשר מצאתי איש מבני גלות יהודה שאת הפתרון יודיע למלך   

{כו} עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר (האיתיך) הַֽאִיתָ֣ךְ כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי-חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ :

 ענה המלך ואמר לדניאל אשר שמו בלטשאצר הישך יכול להודיעני את החלום אשר חזיתי ופתרונו

{כז} עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָה֙ דִּֽי-מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין  יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:

 ענה דניאל לפני המלך ואמר הסוד שהמלך מבקש לדעתו לא יכולים חכמים אשפים חרטומים ומכשפים להודיעו למלך 

{כח} בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א  חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל-מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא:

 אולם יש א-לוה בשמים מגלה סודות והודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים [וזה הוא] חלומך וחזיון ראשך על משכבך [זה הוא] (פ)

{כט} (אנתה) אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙  עַל-מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה-דִ֥י לֶהֱוֵֽא:

אתה המלך הלכת לישון מתוך מחשבות מה יהיה אחרי הימים האלה ומגלה הסודות הודיע לך מה שיהיה

{ל} וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחָכְמָה֙ דִּֽי-אִיתַ֥י בִּי֙ מִן-כָּל-חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י  לָהֵ֗ן עַל-דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע:

 ואני לא בחכמה שיש בי מכל חי נגלה לי סוד זה אלא על דבר שיודיעו הפתרון למלך ותדע מחשבות לבך

{לא} (אנתה) אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב  וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל:

 אתה המלך חוזה היית ודימית פסל אחד גדול והפסל הזה נכבד והודו יותר מהרגיל עומד למולך ותוארו נורא 

{לב} ה֣וּא צַלְמָ֗א  רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי-דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ:

 והפסל ההוא [הוא הפסל ש] ראשו של זהב טוב חזהו וזרועותיו של כסף בטנו וירכיו של נחושת

{לג} שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי  (מנהון) מִנְּהֵין֙ דִּ֣י פַרְזֶ֔ל (ומנהון) וּמִנְּהֵ֖ין דִּ֥י חֲסַֽף:

 שוקיו של ברזל כפות רגליו מהם של ברזל ומהם של חרש

{לד} חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ  עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי-לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל-רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן:

 וחוזה היית עד אשר נחצבה והורמה אבן לא בידיים והכתה את הפסל על אצבעות רגליו העשויות ברזל וחרס ונתצה אותם

{לה} בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן-אִדְּרֵי-קַ֔יִט  וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א  וְכָל-אֲתַ֖ר לָא-הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א | דִּֽי-מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥ת כָּל-אַרְעָֽא:

 ואז נטחנו כאחד הברזל החרש הנחושת הכסף והזהב והיו כמוץ מגרנות הקיץ ונשאה אותם הרוח וכל מקום לא נמצא להם והאבן שהכתה את הפסל היתה להר גדול ומלאה את כל הארץ

{לו} דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א  וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם-מַלְכָּֽא:

 זה החלום ופתרונו נאמר לפני המלך

{לז} (אנתה) אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א  וְתָקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב-לָֽךְ:

 אתה המלך מלך המלכים אשר אלקי השמים נתן לך את המלכות הכח הגבורה והכבוד  

{לח} וּבְכָל-דִּ֣י (דארין) דָֽיְרִ֣ין  בְּֽנֵי-אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף-שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן (אנתה)-אַנְתְּ-ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא:

 וכל מקום אשר שוכנים בני האדם חיות השדה ועוף השמים נתן בידך והמשילך על כולם אתה הוא ראש הזהב

{לט} וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אָחֳרִ֖י אֲרַ֣עא  מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ (תליתיא) תְלִיתָאָ֤ה אָחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכָל-אַרְעָֽא:

 ואחריך תקום מלכות שפלה ממך ומלכות שלישית אחרת של הנחושת אשר תמשול בכל הארץ 

{מ} וּמַלְכוּ֙ (רביעיה) רְבִ֣יעָאָ֔ה תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כָּל-קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙  כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי-מְרָעַ֥ע כָּל-אִלֵּ֖ין תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ:

 והמלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל כדרך שהברזל טוחן ומפזר הכל וכברזל השובר את כל אלו תטחן ותשבור 

{מא} וְדִֽי-חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א (מנהון) מִנְּהֵ֞ן חֲסַ֤ף דִּֽי-פֶחָר֙  (ומנהון) וּמִנְּהֵ֣ין פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן-נִצְבְּתָ֥א דִ֥י פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא-בַ֑הּ כָּל-קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא:

 ואשר חזית כפות הרגליים והאצבעות מהם חרש היוצר ומהם ברזל מלכות חלוקה תהיה ויהיה בה מחוזק הברזל כמו שחזית ברזל מעורב בחרש הטיט 

{מב} וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א (מנהון) מִנְּהֵ֥ין פַּרְזֶ֖ל (ומנהון) וּמִנְּהֵ֣ין חֲסַ֑ף מִן-קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙  תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥ה תְבִירָֽה:

 ואצבעות הרגליים מהם ברזל ומהם חרש מקצה המלכות תהיה חזקה וממנה תהיה שבירה 

{מג} (די) וְדִ֣י חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א  מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֹן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא-לֶהֱוֹ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם-דְּנָ֑ה הֵֽא-כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם-חַסְפָּֽא:

 ומה שראית ברזל מעורב בחרש הטיט מתערבים יהיו עם זרע אנשים ולא יהיו דבקים זה עם זה כמו שברזל לא מתרכב עם החרש

{מד} וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן  יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל-אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא:

 ובימיהם של המלכים ההם יקים אלקי השמים מלכות שלעולמים לא תשחת ומלכותה לעם אחר לא תעזב תרסק ותאבד את כל המלכויות האלו והיא תקום לעולמים

{מה} כָּל-קֳבֵ֣ל דִּֽי-חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי-לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֶּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א  וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ:

 כנגד מה שראית שמההר נחצבה והורמה אבן שלא בידיים וטחנה את הברזל הנחושת החרש הכסף והזהב הא-ל הגדול הודיע למלך מה שיהיה אחרי הזמן הזה והחלום אמת ונאמן פתרונו (פ)

{מו} בֵּ֠אדַיִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל-אַנְפּ֔וֹהִי  וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ:

 אז המלך נבוכדנצר נפל על פניו והשתחוה לדניאל ומנחה וקרבנות רצה להקריב לפניו

{מז} עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל  וְאָמַ֗ר מִן-קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥ה דְנָֽה:

 ענה המלך לדניאל ואמר אמת שאלקיכם הוא אלקי האלקים ואדון המלכים ומגלה נסתרות שהרי יכולת לגלות את הסוד הזה

{מח} אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י  וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב-לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כָּל-מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַב-סִגְנִ֔ין עַ֖ל כָּל-חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

 אז המלך גידל את דניאל ומתנות נכבדות ורבות נתן לו והמשילו על כל מדינת בבל ושר סגנים על כל חכמי בבל

{מט} וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן-מַלְכָּ֔א  וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא:

 ודניאל שאל מן המלך ומינה על מלאכת מדינת בבל את שדרך מישך ועבד נגו ודניאל בשער המלך (פ)

דניאל פרק-ג

{א} נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ צְלֵ֣ם דִּֽי-דְהַ֔ב  רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֣ין שִׁ֑ת אֲקִימֵהּ֙ בְּבִקְעַ֣ת דּוּרָ֔א בִּמְדִינַ֖ת בָּבֶֽל:

  נבוכדנצר המלך עשה צלם של זהב גובהו שישים אמה רוחבו שש אמות והקימו בבקעת דורא במדינת בבל

{ב} וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ | לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א  לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא:

 ונבוכדנצר המלך שלח לכנס את האחשדרפנים הסגנים והפחות ... וכל מושלי המדינות לבוא לחנוכת הצלם אשר הקים נבוכדנצר המלך  

{ג} בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א  (וקאמין) וְקָֽיְמִין֙ לָקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּֽר:

 ואז התכנסו האחשדרפנים הסגנים הפחות ה... וכל מושלי המדינות לחנוכת הצלם אשר הקים נבוכדנצר המלך ועמדו מול הצלם שהקים נבוכדנצר

{ד} וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל  לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא:

 והכרוז קורא בכח לכם אומרים העמים האומות והלשונות

{ה} בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי-תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָא  (קיתרוס) קַתְר֨וֹס סַבְּכָ֤א פְּסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא:

 בזמן בו תשמעו קול קרן משרוקית תוף ... וכל מיני זמר תפלו ותשתחוו לצלם הזהב שהקים נבוכדנצר המלך

{ו} וּמַן-דִּי-לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ-שַׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא-אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא :

 ומי אשר לא יפול וישתחוה יושלך מיד לתוך כבשן האש הבוער

{ז} כָּל-קֳבֵ֣ל דְּנָ֡ה בֵּהּ-זִמְנָ֡א כְּדִ֣י שָֽׁמְעִ֣ין כָּֽל-עַמְמַיָּ֡א  קָ֣ל קַרְנָא֩ מַשְׁר֨וֹקִיתָ֜א (קיתרס) קַתְר֤וֹס שַׂבְּכָא֙ פְּסַנְטֵרִ֔ין וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א נָֽפְלִ֨ין כָּֽל-עַֽמְמַיָּ֜א אֻמַיָּ֣א וְלִשָּׁנַיָּ֗א סָֽגְדִין֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא:

 וכיון שכן בזמן ששמעו כל העמים את קול הקרן המשרוקית התוף ... [חסר סומפניא] וכל מיני הזמר נפלו כל העמים האומות והלשונות והשתחוו לצלם הזהב שהקים נבוכדנצר המלך

{ח} כָּל-קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ-זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן  דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא:

 ובעקבות כל זה באותו זמן עצמו באו אנשים כשדים והלשינו על היהודים 

{ט} עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א  מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי:

 ענו ואמרו לנבוכדנצר המלך המלך לעולמים יחיה

{י} (אנתה) אַ֣נְתְּ מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל-אֱנָ֡שׁ דִּֽי-יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא (קיתרס) קַתְר֨וֹס שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ (וסיפניה) וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה  וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא:

 אתה המלך הוצאת צו שכל אדם אשר ישמע את קול הקרן המשרוקית התוף ... וכל מיני הזמר יפול וישתחווה לצלם הזהב

{יא} וּמַן-דִּי-לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד  יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא-אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא:

 ומי שלא יפול וישתחוה יושלך לתוך כבשן האש הבוער

{יב} אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי-מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל-עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל  שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא-שָׂ֨מֽוּ (עליך) עֲלָ֤ךְ מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם (לאלהיך) לֵֽאלָהָךְ֙ לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין:

 ישנם אנשים יהודים אשר מינית אותם על עבודת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו אנשים אלו לא נשמעו לצו שלך המלך לאלהיך אינם עובדים ולצלם הזהב אשר הקמת אינם משתחווים (ס)

{יג} בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה  לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא:

 אז נבוכדנצר באפו וחמתו אמר להביא את שדרך מישך ועבד נגו ואז האנשים האלו הובאו לפני המלך

{יד} עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א  שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין:

 אמר להם נבוכדנצר האם לצד הזה שדרך מישך ועבד נגו שלאלהי אינכם עובדים ולצלם הזהב שהקמתי לא משתחוים

{טו} כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין  דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי-תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א (קיתרס) קַתְר֣וֹס שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל | זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי-עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ-שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא-אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן-ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן-יְדָֽי:

 ועתה אם אתם עתידים כאשר תשמעו קול קרן משרוקית תוף ... וכל מיני זמר תפלו ותשתחוו לצלם שעשיתי ואם לא תשתחוו באותו הזמן תושלכו לתוך כבשן האש הבוער ומי הוא הא-לוה שיציל אתכם מידי

{טז} עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא-חַשְׁחִ֨ין  אֲנַ֧חְנָה עַל-דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ:

 ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרו למלך נבוכדנצר לא צריכים אנחנו על זה דבר להשיבך 

{יז} הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֙נָא֙ דִּֽי-אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא  מִן-אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן-יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב:

 אם יש איתנו אלקינו שלו אנחנו עובדים יוכל להצילנו מכבשן האש הבוער ומידך המלך יציל

{יח} וְהֵ֣ן לָ֔א  יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא-לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לֵֽאלָהָיִךְ֙ לָא-(איתינא) אִיתַ֣נָא פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד:

 וגם אם לא ידוע יהיה לך המלך שלאלהיך לא נעבוד ולצלם הזהב אשר הקמת לא נשתחוה (ס)

{יט} בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ (אשתנו) אֶשְׁתַּנִּ֔י עַל-שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א  לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד-שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ:

 אז נבוכדנצר התמלא חמה וצלם פניו השתנה על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר להסיק את הכבשן פי שבע ממה שראוי להסיקו

{כ} וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי-חַ֙יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ  אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא:

 ולאנשים גבורי חיל שבחילו אמר לאסור את שדרך מישך ועבד נגו להשליכם לכבשן האש הבוער

{כא} בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֙תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ (פטישיהון) פַּטְּשֵׁיה֔וֹן וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן  וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא-אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא:

 אז אנשים אלו נקשרו בעטיפותם ...... ולבושיהם והושלכו לתוך כבשן האש הבוער

{כב} כָּל-קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן-דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא  גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֙קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא:

 ובעקבות מה שדבר המלך היה עז והכבשן הוסק יתר על הרגיל האנשים האלו שהעלו את שדרך מישך ועבד נגו הרגו אותם ניצוצות האש

{כג} וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן  שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא-אַתּוּן-נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין:

 והאנשים האלו שלשתם שדרך מישך ועבד נגו נפלו לתוך כבשן האש הבוער אסורים (פ)

{כד} אֱדַ֙יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא-נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין  עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא:

 אז נבוכדנצר המלך תמה וקם בבהלה ענה ואמר ליועציו הלא שלשה אנשים השלכנו לתוך האש אסורים ענו ואמרו למלך אמת המלך 

{כה} עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא-אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙  מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא-נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא-אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י (רביעיא) רְֽבִיעָאָ֔ה דָּמֵ֖ה לְבַר-אֱלָהִֽין:

 ענה ואמר הן אני רואה ארבעה אנשים מותרים מתהלכים בתוך האש ואין בהם נזק ותואר הרביעי דומה לבן אלקים (ס)

{כו} בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד-נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי-אֱלָהָ֥א (עליא) עִלָּאָ֖ה פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ  בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן-גּ֥וֹא נוּרָֽא:

 אז קרב נבוכדנצר לפתח כבשן האש הבוער ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי א-ל עליון צאו ובואו ואז יצאו שדרך מישך ועבד נגו מתוך האש

{כז} וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א  סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא-שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן:

 ומתכנסים האחשדרפנים הסגנים והפחות ויועצי המלך ורואים את האנשים האלה שלא משלה האש בגופיהם ושער ראשם לא נחרך ובגדיהם לא נפגמו וריח אש לא עבר בהם

{כח} עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר  בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי-שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי-שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ (גשמיהון) גֶשְׁמְה֗וֹן דִּ֠י לָֽא-יִפְלְח֤וּן וְלָֽא-יִסְגְּדוּן֙ לְכָל-אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן:

 ענה נבוכדנצר ואמר ברוך אלקיהם של שדרך מישך ועבד נגו אשר שלח מלאכו והציל את עבדיו אשר בטחו בו ועברו על מצוות המלך ומסרו גופם שלא יעבדו ולא ישתחוו לכל אלוה אלא לאלקיהם

{כט} וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל-עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי-יֵאמַ֤ר (שלה) שָׁלוּ֙  עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי-שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא [בספר אצלי כתוב נגוא כתיב נגו קרי] הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל-קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי-יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה:

 וממני יוצא הצו אשר כל עם אומה ולשון שיאמר טעות על אלקיהם של שדרך מישך ועבד נגו יחתך לחתיכות וביתו יעשה מקום מנוול לעומת מה שאין אלוה אחר שיכול להציל כך

{ל} בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח  לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל:

 ואז המלך נתן הצלחה לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל (פ)

{לא} נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א  לְֽכָל-עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי-(דארין) דָיְרִ֥ין בְּכָל-אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא:

 מנבוכדנצר המלך לכל העמים האומות והלשונות שגרים בכל הארץ שלומכם יגדל

{לב} אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א  דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א (עליא) עִלָּאָ֑ה שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַחֲוָיָֽה:

 האותות והמופתים שעשה איתי א-ל עליון הוטב לפני להודיע

{לג} אָת֙וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין  וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם-דָּ֥ר וְדָֽר:

 אותותיו כמה גדולים ונכבדים ומופתיו כמה חזקים מלכותו מלכות עולם וממשלתו בכל דור ודור

דניאל פרק-ד

{א} אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה  הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי:

 אני נבוכדנצר שליו הייתי בביתי ורענן בהיכלי 

{ב} חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי  וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל-מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי:

 חלום חלמתי וייראני ומחשבות על מיטתי ומראות ראשי יבהלוני

{ג} וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל  דִּֽי-פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי:

 וממני יצא צו להביא לפני את כל חכמי בבל שיודיעוני את פתרון החלום

{ד} בֵּאדַ֣יִן (עללין) עָלִּ֗ין חַרְטֻמַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן  וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא-מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי:

 ואז באו החרטומים האשפים הכשדים והמכשפים ואת החלום אמרתי לפניהם ופתרונו לא הודיעו לי

{ה} וְעַ֣ד אָחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י  דָּנִיֵּ֜אל דִּֽי-שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ-אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת:

 עד שאחריהם בא לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי ואשר רוח אלקים קדושים בו ואת החלום אמרתי לפניו

{ו} בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַיָּא֒  דִּ֣י | אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל-רָ֖ז לָא-אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי-חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר:

 בלטשאצר שר החרטומים אשר אני ידעתי שרוח אלקים קדושים בך וכל סוד לא נעשק ממך מראה חלומי שראיתי ופתרונו אמור

{ז} וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל-מִשְׁכְּבִ֑י  חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא:

 וחזיון ראשי על מטתי רואה הייתי והנה עץ בתוך הארץ וגובהו גדול 

{ח} רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א  וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל-אַרְעָֽא:

 גדל העץ והתעצם וגבהו יגיע לשמים ומראהו לסוף כל הארץ

{ט} עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא  וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא-בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל | חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ (ידרון) יְדוּרָן֙ צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל-בִּשְׂרָֽא:

 צל עליו טוב  פריו רב ומזון לכל יש בו תחסה בצילו חית השדה ובענפיו יגורו ציפורי השמים וממנו יזון כל בשר

{י} חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל-מִשְׁכְּבִ֑י  וַאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן-שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת:

 רואה הייתי בחזיון ראשי על מטתי והנה ער וקדוש יורד מן השמים

{יא} קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙  וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן-תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן-עַנְפֽוֹהִי:

 קרא בכח וכך אמר חתכו את העץ וקצצו ענפיו השירו עליו ופזרו פריו ינודו החיות מתחתיו והצפורים מן ענפיו 

{יב} בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר  שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי-פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם-חֵיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא:

 אבל שורשיו העקורים השאירו בקרקע ובכבלי ברזל ונחושת בדשא אשר בארץ ובטל השמים ירחץ ועם החיות חלקו בעשב הארץ

{יג} לִבְבֵהּ֙ מִן-(אנושא) אֲנָשָׁ֣א יְשַׁנּ֔וֹן  וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי:

 לבבו ישתנה מבני אדם ולבב חיה ינתן לו ושבעה עתים יעברו עליו

{יד} בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד-דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי-שַׁלִּ֨יט (עליא) עִלָּאָ֜ה בְּמַלְכ֣וּת (אנושא) אֲנָשָׁ֗א וּלְמַן-דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים (עליה) עֲלַֽהּ:

 בחוק ערים הדבר ומאמר קדושים השאלה  עד הדבר שידעו החיים שמושל עליון במלכות בני האדם ולמי שירצה יתננה ושפל שבאנשים יקים עליה

{טו} דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבוּכַדְנֶצַּ֑ר  (ואנתה) וְאַ֨נְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א | אֱמַ֗ר כָּל-קֳבֵל֙ דִּ֣י | כָּל-חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא-יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי (ואנתה) וְאַ֣נְתְּ כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ-אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ:

 את החלום הזה ראיתי אני המלך נבוכדנצר ואתה בלטשאצר אמור את פתרונו לעומת מה שכל חכמי מלכותי לא יכולים להודיעני את פתרונו ואתה מסוגל אשר רוח אלקים קדושים בך

{טז} אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי-שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל-יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר (מראי) מָרִ֕י  חֶלְמָ֥א (לשנאיך) לְשָֽׂנְאָ֖ךְ וּפִשְׁרֵ֥הּ (לעריך) לְעָרָֽךְ:

 אז דניאל אשר שמו בלטשאצר השתומם כרגע אחד ומחשבותיו יבהילוהו ענה המלך ואמר בלטשאצר החלום ופתרונו אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר אדוני החלום לשונאך ופתרונו לצריך

{יז} אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף  וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל-אַרְעָֽא:

 העץ שראית שגדל והתעצם וגבהו יגיע לשמים ומראהו לכל הארץ

{יח} וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא-בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙  חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא:

 וצל עליו טוב ופריו רב ומזון לכל יש בו תחתיו תגור חית השדה ובענפיו ישכנו ציפורי השמים

{יט} (אנתה)-אַנְתְּ-ה֣וּא מַלְכָּ֔א  דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא:

 אתה הוא המלך שגדלת ועצמת וגדולתך גדלה והגיעה לשמים וממשלתך עד קצה הארץ

{כ} וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת | מִן-שְׁמַיָּ֡א  וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי-פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם-חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי-שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי:

 ואשר ראה המלך ער וקדוש יורד מן השמים ואמר חתכו את העץ והזיקוהו אבל שורשיו העקורים השאירו בארץ ובכבלי ברזל ונחושת בדשא אשר בארץ ובטל השמים ירחץ ועם חיות השדה חלקו עד אשר שבעה עתים יעברו עליו

{כא} דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א  וּגְזֵרַ֤ת (עליא) עִלָּאָה֙ הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל-(מראי) מָרִ֥י מַלְכָּֽא:

 זה פתרונו המלך וגזרת עליון היא שמגיעה על אדוני המלך

{כב} וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן-אֲנָשָׁ֡א וְעִם-חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין | לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן  וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) עֲלָ֑ךְ עַ֣ד דִּֽי-תִנְדַּ֗ע דִּֽי-שַׁלִּ֤יט (עליא) עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן-דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ:

 ואותך מגרשים מבני אדם ועם חיות השדה יהיו מגוריך ויגרמו לך לרצות עשב כשוורים ומטל השמים ירחצו אותך ושבעה עתים יעברו עליך עד אשר תדע אשר מושל עליון במלכות בני האדם ולמי שירצה יתננה

{כג} וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה  מִן-דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא:

 ואשר אמרו לעזוב שורשיו העקורים של העץ מלכותך עומדת לך מאז שתדע אשר מושלים השמים

{כד} לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙  יִשְׁפַּ֣ר (עליך) עֲלָ֔ךְ (וחטיך) וַחֲטָאָךְ֙ בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ:

 אלא המלך עצתי תיטיב לך וחטאיך בעשיית צדקה תפדה ועוונותיך בחנינת עניים אם תהיה אריכות לשלוותך

{כה} כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א  עַל-נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא:

 הכל בא על נבוכדנצר המלך (פ)

{כו} לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי-עֲשַׂ֑ר  עַל-הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה:

 לסוף שנים עשר חודשים היה מהלך על היכל המלכות של בבל

{כז} עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא-הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א  דִּֽי-אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי:

 ענה המלך ואמר הלא זו היא בבל הגדולה אשר אני בניתיה לבית מלכות בכח גבורתי ולכבוד הדרי

{כח} ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א  קָ֖ל מִן-שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֤ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖ה עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ:

 עוד הדבר בפי המלך ירד קול מן השמים לך אומרים נבוכדנצר המלך מלכות הוסרה ממך

{כט} וּמִן-אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם-חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ  עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) עֲלָ֑ךְ עַ֣ד דִּֽי-תִנְדַּ֗ע דִּֽי-שַׁלִּ֤יט (עליא) עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן-דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ:

 ומבני אדם מגרשים אותך ועם חית השדה מגוריך יגרמו לך לרצות עשב כשוורים ושבעה עתים יעברו עליך עד אשר תדע אשר מושל עליון במלכות בני אדם ולמי שירצה יתננה

{ל} בַּהּ-שַׁעֲתָ֗א  מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל-נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן-אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין:

 באותו רגע בא סוף הדבר על נבוכדנצר ומן בני אדם נגרש ועשב כשוורים יאכל ומטל השמים גופו ירחץ עד אשר שערו גדל כנשרים וצפורניו כצפורים

{לא} וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר  עַיְנַ֣י | לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב (ולעליא) וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם-דָּ֥ר וְדָֽר:

 ולסוף הימים אני נבוכדנצר נשאתי עיני לשמים ודעתי שבה עלי ולעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי והידרתי אשר ממשלתו ממשלת עולם ומלכותו עם דור ודור

{לב} וְכָל-(דארי) דָּיְרֵ֤י אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א (ודארי) וְדָיְרֵ֖י אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי-יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ  וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ:

 וכל יושבי הארץ כאפס נחשבו וכרצונו עושה בצבא השמים ויושבי הארץ ואין מי שיכה בידו ויאמר לו מה עשית

{לג} בֵּהּ-זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י | יְת֣וּב עֲלַ֗י  וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל-מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי:

 באותו מועד דעתי שבה עלי ולכבוד מלכותי הדרי והודי ישוב עלי ויועצי ושרי אותי מבקשים ועל מלכותי כוננתי וגדולה נוספת ניתנה לי

{לד} כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר  מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל-מַעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה:

 ועתה אני נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכיו משפט ואשר מתהלכים בגאווה יכול להשפיל (פ)

דניאל פרק-ה

{א} בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם  רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה:

 בלשאצר המלך הכין הרבה לחם לאלף שריו ומול האלף שתה יין

{ב} בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר | בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א  לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן-הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:

 בלשאצר אמר בעצת היין להביא את כלי הזהב והכסף שהוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים וישתו בהם המלך ושריו נשיו ופלגשיו

{ג} בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א  דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן-הֵֽיכְלָ֛א דִּֽי-בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:

 אז הביאו את כלי הזהב אשר הוציאו מהיכל בית האלקים אשר בירושלים ושתו בהם המלך ושריו נשיו ופלגשיו

{ד} אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א  וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא:

 שתו יין והיללו את אלהי הזהב והכסף הנחושת והברזל העץ והאבן

{ה} בַּהּ-שַׁעֲתָ֗ה  (נפקו) נְפַ֙קָה֙ אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד-אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל-גִּירָ֕א דִּֽי-כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖ה דִּ֥י כָתְבָֽה:

 באותו רגע יצאו אצבעות של יד אדם וכתבו מול הנרות על הסיד של קיר היכל המלך והמלך רואה כף יד שכותבת

{ו} אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֹ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי  וְרַעיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן:

 אז הוד פני המלך השתנה ומחשבותיו הבהילוהו ואזור מתניו נפתח וברכיו נתקעות זו בזו

{ז} קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל  לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר | לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל-אֱ֠נָשׁ דִּֽי-יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ (והמונכא) וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי-דַהֲבָא֙ עַֽל-צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט:

 (ס) קרא המלך בכח להביא את האשפים הכשדים והמכשפים ענה המלך ואמר לחכמי בבל אשר כל אדם שיקרא את הכתב הזה ופתרונו יגידני ארגמן ילבש ורביד זהב על צווארו ושלישי במלכות ימשול

{ח} אֱדַ֙יִן֙ (עללין) עָֽלִּ֔ין כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א  וְלָֽא-כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א (ופשרא) וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא:

 אז באים כל חכמי המלך ולא מסוגלים לקרוא את הכתב ואת פתרונו להודיע למלך

{ט} אֱ֠דַיִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל  וְזִיוֹ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין:

 ואז המלך בלשאצר נבהל מאוד והוד פניו משתנה עליו ושריו מתבלבלים

{י} מַלְכְּתָ֕א לָקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי  לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א (עללת) עַלַּ֑ת עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל-יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ וְזִיוָ֖יךְ אַל-יִשְׁתַּנּֽוֹ:

 ולנגד דיבורי המלך ושריו המלכה באה לבית המשתה ענתה המלכה ואמרה המלך לעולמים חיה אל יבהלוך מחשבותיך והוד פניך אל ישתנה

{יא} אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ  דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֮ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת-אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא:

 יש איש במלכותך אשר רוח אלקים קדושים בו ובימי אביך נמצא בו אור עיניים ושכל וחכמה כחכמת אלקים והמלך נבוכדנצר אביך שר חרטומים אשפים כשדים ומכשפים העמידו אביך המלך

{יב} כָּל-קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ | יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן  וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי-מַלְכָּ֥א שָׂם-שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה:

כנגד מה שרוח יתרה ומדע והשכל ופתרון חלומות והגדת חידות והתרת קשרים נמצאה בו בדניאל אשר המלך שם שמו בלטשאצר עתה דניאל יקרא ויגיד הפתרון  (פ)  

{יג} בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל  (אנתה)-אַנְתְּ-ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי-מִן-בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן-יְהֽוּד:

 אז דניאל הובא לפני המלך ענה המלך ואמר לדניאל אתה הוא דניאל מבני גלות יהודה אשר הביא המלך אבי מיהודה

{יד} וְשִׁמְעֵ֣ת (עליך) עֲלָ֔ךְ  דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ:

 ושמעתי עליך אשר רוח אלקים בך ואור עיניים והשכל וחכמה יתירה נמצאה בך

{טו} וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי-כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי  וְלָֽא-כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר-מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה:

 ועתה הובאו לפני החכמים האשפים אשר הכתב הזה יקראו ופתרונו להודיעני ולא מסוגלים פתרון המילים להגיד

{טז} וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת (עליך) עֲלָ֔ךְ  דִּֽי-(תוכל) תִיכּ֥וּל פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ (תוכל) תִּכ֨וּל כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ (והמונכא) וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי-דַהֲבָא֙ עַֽל-צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט:

 ואני שמעתי עליך אשר תוכל פתרונות לפתור וקשרים להתיר עתה אם תוכל הכתב לקרוא ופתרונו להודיעני הארגמן תלבש ורביד זהב על צווארך ושלישי במלכות תמשול (פ)

{יז} בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן  וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ:

 אז ענה דניאל ואמר לפני המלך מתנותיך לך יהיו וגדולתך לאחר תן אולם את הכתב אקרא למלך ופתרונו אודיענו

{יח} (אנתה) אַ֖נְתְּ מַלְכָּ֑א  אֱלָהָא֙ (עליא) עִלָּאָ֔ה מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔ה יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ:

  אתה המלך האלקים העליון את המלכות הגדולה הכבוד וההדר נתן לנבוכדנצר אביך

{יט} וּמִן-רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב-לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ (זאעין) זָיְעִ֥ין וְדָחֲלִ֖ין מִן-קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי-הֲוָ֨ה צָבֵ֜א הֲוָ֣א קָטֵ֗ל וְדִֽי-הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א  וְדִֽי-הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי-הֲוָ֥ה צָבֵ֖א הֲוָ֥ה מַשְׁפִּֽיל:

 ומהגדולה אשר נתן לו כל העמים האומות והלשונות היו חרדים ויראים מפניו אשר היה חפץ היה הורג ואשר היה חפץ היה מכה ואשר היה חפץ היה מרים ואשר היה חפץ היה משפיל

{כ} וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה  הָנְחַת֙ מִן-כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יוּ מִנֵּֽהּ:

 וכאשר רם לבבו ורוחו חזקה לזדון הורד מכסא מלכותו וכבודו הסירו ממנו

{כא} וּמִן-בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד  וְלִבְבֵ֣הּ | עִם-חֵיוְתָ֣א (שוי) שַׁוִּ֗יְו וְעִם-עֲרָֽדַיָּא֙ מְדוֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי-יְדַ֗ע דִּֽי-שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א (עליא)  עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן-דִּ֥י יִצְבֵּ֖ה יְהָקֵ֥ים (עליה) עֲלַֽהּ:

 ומבני אדם גורש ולבבו עם החיות הושווה ועם הפראים מושבו עשב גרמו לו לרצות כשוורים ומטל השמים גופו רוחץ עד אשר ידע ששולט אלקים עליון במלכות האדם ולמי אשר יחפוץ יעמיד עליה

{כב} (ואנתה) וְאַ֤נְתְּ בְּרֵהּ֙  בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל-קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל-דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ:

 ואתה בנו בלשאצר לא השפלת לבבך למרות שידעת את כל זה

{כג} וְעַ֣ל מָרֵֽא-שְׁמַיָּ֣א | הִתְרוֹמַ֡מְתָּ  וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי-בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו (קדמיך) קָֽדָמָ֗ךְ (ואנתה) וְאַ֨נְתְּ (ורברבניך) וְרַבְרְבָנָ֜ךְ שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא-וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא-חָזַ֧יִן וְלָא-שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי-נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל-אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ:

 ועל אדוני השמים התרוממת ואת כלי ביתו הביאו לפניך ואתה ושריך נשותיך ופלגשיך שתיתם בהם ולאלהי כסף וזהב נחושת וברזל עץ ואבן אשר לא רואים ולא שומעים ולא יודעים היללת ולאלקים שנשמתך בידו וכל דרכיך לו לא הידרת

{כד} בֵּאדַ֙יִן֙ מִן-קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יַחַ פַּסָּ֣א דִֽי-יְדָ֑א  וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים:

 אז מלפניו נשלחה כף יד והכתב הזה השאיר סימן

{כה} וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים  מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין:

 וזה הכתב שנשאר מנא מנא תקל ופרסין

{כו} דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר-מִלְּתָ֑א  מְנֵ֕א מְנָֽה-אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ:

 וזה פתרון הדבר מנא מדד האלקים מלכותך ונסתיימה

{כז} תְּקֵ֑ל  תְּקִ֥ילְתָּה בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר:

 תקל נשקלת במאזניים ונמצאת חסר

{כח} פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ  וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס:

 פרס נחתכה מלכותך וניתנה למדי ופרס

{כט} בֵּאדַ֣יִן | אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤ישׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א (והמונכא) וְהַֽמְנִיכָ֥א דִֽי-דַהֲבָ֖א עַֽל-צַוְּארֵ֑הּ  וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי-לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא:

 אז אמר בלשאצר והלבישו את דניאל בארגמן ורביד זהב על צווארו וקראו עליו שיהיה מושל שלישי במלכות

{ל} בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א  קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א (כשדיא) כַשְׂדָּאָֽה:

 באותו לילה נהרג בלשאצר המלך הכשדי (פ)

דניאל פרק-ו

{א} וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ (מדיא) מָֽדָאָ֔ה  קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין:

 ודריוש המדי קיבל את המלכות כבן שישים ושתיים שנים

{ב} שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל-מַלְכוּתָ֔א  לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֹ֖ן בְּכָל-מַלְכוּתָֽא:

 טוב היה לפני המלך והעמיד על המלכות מאה ועשרים אחשדרפנים שיהיו בכל המלכות

{ג} וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙  סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד-מִנְּה֑וֹן דִּֽי-לֶהֱוֹ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא-לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק:

 ולמעלה מהם שלשה ממונים אשר דניאל אחד מהם שיהיו האחשדרפנים האלו מביאים להם טעם והמלך לא יהיה נפגע

{ד} אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח  עַל-סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל-קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל-כָּל-מַלְכוּתָֽא:

 ואז דניאל זה היה מתגבר / מנצח על הממונים והאחשדרפנים כנגד מה שיש בו רוח יתירה והמלך פעל להעמידו על כל המלכות

{ה} אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א  הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל-עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא-יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל-קֳבֵל֙ דִּֽי-מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל-שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי:

 אז הממונים והאחשדרפנים היו מחפשים סיבה שתמצא לדניאל מצד המלכות וכל סיבה וקלקול לא יכולים למצוא כנגד מה שנאמן הוא וכל שגגה וקלקול לא נמצאה עליו

{ו} אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל-עִלָּ֑א  לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽה עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ:

 ואז האנשים האלו אמרו אשר לא נמצא לדניאל כל סיבה כי אם נמצא עליו בחוקי אלוקיו (ס)

{ז} אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן  הַרְגִּ֖שׁוּ עַל-מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי:

 אז הממונים והאחשדרפנים האלו התאספו על המלך וכך אמרו לו דריוש המלך לעולמים חייה

{ח} אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל | סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א  סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל-דִּֽי-יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן-כָּל-אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד-יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא:

 התייעצו כל הממונים על המלכות הסגנים והאחשדרפנים היועצים והפחות לחוקק חוקת מלך ולחזק איסור אשר כל מי שישאל שאלה מכל אלוה או אדם עד שלשים ימים אלא ממך המלך יושלך לבור האריות

{ט} כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א  וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת-מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי-לָ֥א תֶעְדֵּֽא:

 ועתה המלך תעמיד איסר ותקבע בכתב שלא ניתן יהיה לשינוי כחוק מדי ופרס ולא יעבור

{י} כָּל-קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה  מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא:

 ומול כל זה המלך דריוש קבע את הכתב והאיסר

{יא} וְ֠דָנִיֵּאל  כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי-רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא | בָּרֵ֣ךְ עַל-בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל-קֳבֵל֙ דִּֽי-הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן-קַדְמַ֖ת דְּנָֽה:

 ודניאל כאשר ידע שנקבע הכתב נכנס לביתו וחלונות פתוחים לו בעלייתו מול ירושלים ושלשה מועדים ביום הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלקיו כנגד מה שהוא עושה מלפני כן (ס)

{יב} אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ  וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥א וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ:

 אז האנשים האלו התאספו ומצאו את דניאל מבקש ומתחנן לפני אלקיו

{יג} בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ  וְאָמְרִ֥ין קֳדָם-מַלְכָּא֮ עַל-אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל-אֱנָ֡שׁ דִּֽי-יִבְעֵה֩ מִן-כָּל-אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד-יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָותָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת-מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי-לָ֥א תֶעְדֵּֽא:

 ואז באו ואמרו לפני המלך על אסר המלך הלא אסר כתבת אשר כל אדם שיבקש מכל אלוה ואדם עד שלשים ימים אם לא ממך המלך יושלך לבור האריות ענה המלך ואמר נכון הדבר כחוק מדי ופרס אשר לא יעבור

{יד} בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֮  קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן-בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא-שָׂ֨ם (עליך) עֲלָ֤ךְ מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל-אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ:

 אז ענו ואמרו לפני המלך אשר דניאל שמבני גלות יהודה לא מתחשב ברצון המלך ולא באסר שכתבת ושלשה מועדים ביום מבקש בקשותיו

{טו} אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל  לְשֵׁיזָבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ:

 אז המלך כאשר שמע את הדבר רע עליו מאוד ועל דניאל שם בל להצילו ועד בוא השמש היה נאבק להצילו

{טז} בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ  הַרְגִּ֖שׁוּ עַל-מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי-דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי-כָל-אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי-מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה:

 אז האנשים האלו התאספו על המלך ואמרו למלך דע המלך שיש חוק למדי ופרס שכל איסור וחוק שהמלך מחוקק לא יעבור

{יז} בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר  וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה) אַ֤נְתְּ פָּֽלַֽח-לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ:

 אז המלך אמר והביאו את דניאל והשליכוהו לבור של האריות ענה המלך ואמר לדניאל אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך

{יח} וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה  וְשֻׂמַ֖ת עַל-פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא-תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל:

 והובאה אבן אחת והושמה על פי הבור וחתמה המלך בחותמו ובחותם שריו שלא ישתנה הרצון בדניאל

{יט} אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת  וְדַחֲוָ֖ן לָא-הַנְעֵ֣ל קָֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי:

 אז הלך המלך להיכלו וילן בצום וכלי זמר לא הובא לפניו ושנתו נדדה עליו 

{כ} בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א  וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי-אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל:

 אז המלך כשהתחיל האור קם בנוגה ובבהלה לבור האריות הלך

{כא} וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א  לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה) אַ֤נְתְּ פָּֽלַֽח-לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן-אַרְיָוָתָֽא:

 וכשקרב לבור בקול עצב זעק ענה המלך ואמר לדניאל דניאל עובד הא-ל החי אלקיך שעבדת תמיד מסוגל היה להצילך מן האריות

{כב} אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֶּ֔אל עִם-מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל  מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי:

 אז דניאל עם המלך דיבר המלך לעולמים חייה

{כג} אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ  וּֽסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל-קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף (קדמיך) קָֽדָמָךְ֙ מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת:

 אלקי שלח מלאכו וסגר פה האריות ולא השחיתוני כנגד מה שלפניו צדקה נמצאה לי ואף לפניך המלך קלקול לא עשיתי

{כד} בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב  עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן-גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן-גֻּבָּ֗א וְכָל-חֲבָל֙ לָא-הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ:

 אז למלך הוטב מאוד וציוה לדניאל שיעלוהו מן הבור והועלה דניאל מן הבור וכל השחתה לא נמצאה בו אשר האמין באלוקיו

{כה} וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙  דִּֽי-אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֤ב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא-מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי-שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל-גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ:

 וציוה המלך והביאו את האנשים האלו שהלשינו על דניאל ולבור האריות השליכו אותם בניהם ונשיהם ולא הגיעו לקרקעית הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם טחנו

{כו} בֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַב  לְֽכָל-עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי-(דארין) דָיְרִ֥ין בְּכָל-אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא:

 אז דריוש המלך כתב לכל העמים האומות והלשונות אשר גרים בכל הארץ שלומכם יגדל

{כז} מִן-קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒  דִּ֣י | בְּכָל-שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֹ֤ן (זאעין) זָיְעִין֙ וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן-קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי-דָֽנִיֵּ֑אל דִּי-ה֣וּא | אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי-לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עַד-סוֹפָֽא:

 מלפני יוצא הצו שבכל ממשל מלכותי יהיו חרדים ויראים מלפניו אלקיו של דניאל אשר הוא א-ל חי ועומד לעולמים ומלכותו לא תשחת וממשלתו עד עולם

{כח} מְשֵׁיזִ֣ב וּמַצִּ֗ל  וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּ֚י שֵׁיזִ֣יב לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן-יַ֖ד אַרְיָוָתָֽא:

 מציל ומושיע ועושה אותות ומופתים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות

{כט} וְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה  הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ (פרסיא) פָּרְסָאָֽה:

 ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי (פ)

דניאל פרק-ז

{א} בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֗ה לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל דָּנִיֵּאל֙ חֵ֣לֶם חֲזָ֔ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשֵׁ֖הּ עַֽל-מִשְׁכְּבֵ֑הּ בֵּאדַ֙יִן֙ חֶלְמָ֣א כְתַ֔ב רֵ֥אשׁ מִלִּ֖ין  אֲמַֽר:

 בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל דניאל חלום חזה וחזון ראשו על משכבו ואז החלום כתב ראש מילים אמר

{ב} עָנֵ֤ה דָנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוִ֖י עִם-לֵֽילְיָ֑א וַאֲר֗וּ  אַרְבַּע֙ רוּחֵ֣י שְׁמַיָּ֔א מְגִיחָ֖ן לְיַמָּ֥א רַבָּֽא:

 ענה דניאל ואמר רואה הייתי בחזיוני עם לילה והנה ארבע רוחות השמים נלחמות לים הגדול

{ג} וְאַרְבַּ֤ע חֵיוָן֙ רַבְרְבָ֔ן  סָלְקָ֖ן מִן-יַמָּ֑א שָׁנְיָ֖ן דָּ֥א מִן-דָּֽא:

 וארבע חיות גדולות עולות מן הים שונות זו מזו

{ד} קַדְמָיְתָ֣א כְאַרְיֵ֔ה  וְגַפִּ֥ין דִּֽי-נְשַׁ֖ר לַ֑הּ חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּי-מְּרִ֨יטוּ גַפַּ֜יהּ וּנְטִ֣ילַת מִן-אַרְעָ֗א וְעַל-רַגְלַ֙יִן֙ כֶּאֱנָ֣שׁ הֳקִימַ֔ת וּלְבַ֥ב אֱנָ֖שׁ יְהִ֥יב לַֽהּ:

 הראשונה כאריה וכנפיים של נשר לה רואה הייתי עד שנתלשו כנפיה ונישאת מן הארץ ועל רגלים כאדם הועמדה ולבב אדם ניתן לה

{ה} וַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר -חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין (שניה) שִׁנַּ֑הּ וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא:

 והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב ולצד אחד הועמדה ושלש צלעות בפיה בין שיניה וכך אומרים לה קומי אכלי בשר הרבה

{ו} בָּאתַ֨ר  דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי-ע֖וֹף עַל-(גביה) גַּבַּ֑הּ וְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ:

 אחרי זה רואה הייתי והנה אחרת כנמר ולה כנפיים ארבע של עוף על גבה וארבעה ראשים לחיה וממשלה ניתנה לה

{ז} בָּאתַ֣ר דְּנָה֩  חָזֵ֨ה הֲוֵ֜ית בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֗א וַאֲר֣וּ חֵיוָ֣ה (רביעיה) רְֽבִיעָאָ֡ה דְּחִילָה֩ וְאֵֽימְתָנִ֨י וְתַקִּיפָ֜א יַתִּ֗ירָא וְשִׁנַּ֨יִן דִּֽי-פַרְזֶ֥ל לַהּ֙ רַבְרְבָ֔ן אָֽכְלָ֣ה וּמַדֱּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א (ברגליה) בְּרַגְלַ֣הּ רָפְסָ֑ה וְהִ֣יא מְשַׁנְּיָ֗ה מִן-כָּל-חֵֽיוָתָא֙ דִּ֣י קָֽדָמַ֔יהּ וְקַרְנַ֥יִן עֲשַׂ֖ר לַֽהּ:

 אחרי זה רואה הייתי במראות הלילה והנה חיה רביעית נוראה ואיומה וחזקה יותר ושיניים של ברזל לה גדולות אוכלת וטוחנת והנותר ברגליה רמסה והיא משונה מכל החיות שלפניה וקרנים עשר לה

{ח} מִשְׂתַּכַּ֨ל הֲוֵ֜ית בְּקַרְנַיָּ֗א וַ֠אֲלוּ  קֶ֣רֶן אָחֳרִ֤י זְעֵירָה֙ סִלְקָ֣ת (ביניהון) בֵּֽינֵיהֵ֔ן וּתְלָ֗ת מִן-קַרְנַיָּא֙ קַדְמָ֣יָתָ֔א (אתעקרו) אֶתְעֲקַ֖רָה מִן-(קדמיה) קֳדָמַ֑הּ וַאֲל֨וּ עַיְנִ֜ין כְּעַיְנֵ֤י אֲנָשָׁא֙ בְּקַרְנָא-דָ֔א וּפֻ֖ם מְמַלִּ֥ל רַבְרְבָֽן:

 מתבונן הייתי בקרניים והנה קרן אחרת קטנה עולה ביניהם ושלש מן הקרניים הקודמות נעקרו מלפניה והנה עיניים כעיני אדם בקרן הזו ופה מדבר גדולות

{ט} חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית  עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ | כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי-נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק:

 רואה הייתי עד שכסאות הושלכו וישן ימים יושב לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי כסאו ניצוצות אש גלגליו אש בוערת

{י} נְהַ֣ר דִּי-נ֗וּר נָגֵ֤ד  וְנָפֵק֙ מִן-קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף (אלפים) אַלְפִין֙ יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ (רבון) רִבְבָ֖ן קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ:

 נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו אלף אלפים ישרתוהו ורבוא רבבות לפניו יעמדו הדין יושב וספרים נפתחו

{יא} חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן  מִן-קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִיהִיבַ֖ת לִיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא:

 רואה הייתי אז מקול המילים הגדולות אשר הקרן מדברת רואה הייתי עד שנהרגה החיה והואבד גופה ונתנה לבערת אש

{יב} וּשְׁאָר֙ חֵֽיוָתָ֔א הֶעְדִּ֖יו שָׁלְטָנְה֑וֹן  וְאַרְכָ֧ה בְחַיִּ֛ין יְהִ֥יבַת לְה֖וֹן עַד-זְמַ֥ן וְעִדָּֽן:

 ושאר החיות הסירו ממשלתם ואורך בחיים נתנה להם עד מועד ועת

{יג} חָזֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֔א  וַאֲרוּ֙ עִם-עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּ֔א כְּבַ֥ר אֱנָ֖שׁ אָתֵ֣ה הֲוָ֑ה וְעַד-עַתִּ֤יק יֽוֹמַיָּא֙ מְטָ֔ה וּקְדָמ֖וֹהִי הַקְרְבֽוּהִי:

 רואה הייתי במראות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אדם היה בא ועד ישן הימים הגיע ולפניו קרבוהו

{יד} וְלֵ֨הּ יְהִ֤יב  שָׁלְטָן֙ וִיקָ֣ר וּמַלְכ֔וּ וְכֹ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּ֛א וְלִשָּׁנַיָּ֖א לֵ֣הּ יִפְלְח֑וּן שָׁלְטָנֵ֞הּ שָׁלְטָ֤ן עָלַם֙ דִּֽי-לָ֣א יֶעְדֵּ֔ה וּמַלְכוּתֵ֖הּ דִּי-לָ֥א תִתְחַבַּֽל:

 ולו נתן ממשלה וכבוד ומלכות וכל העמים האומות והלשונות לו יעבדו ממשלתו ממשלת עולם אשר לא תוסר ומלכותו אשר לא תשחת

{טו} אֶתְכְּרִיַּ֥ת  רוּחִ֛י אֲנָ֥ה דָנִיֵּ֖אל בְּג֣וֹא נִדְנֶ֑ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי:

 כרתה רוחי בתוך תערה ומראות ראשי יבהלוני

{טז} קִרְבֵ֗ת עַל-חַד֙ מִן-קָ֣אֲמַיָּ֔א  וְיַצִּיבָ֥א אֶבְעֵֽא-מִנֵּ֖הּ עַֽל-כָּל-דְּנָ֑ה וַאֲמַר-לִ֕י וּפְשַׁ֥ר מִלַּיָּ֖א יְהוֹדְעִנַּֽנִי:

 קרבתי אל אחד מהעומדים והאמת אבקש ממנו על כל זה ואמר לי ופתרון המילים הודיעני

{יז} אִלֵּין֙ חֵיוָתָ֣א רַבְרְבָתָ֔א  דִּ֥י אִנִּ֖ין אַרְבַּ֑ע אַרְבְּעָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקוּמ֥וּן מִן-אַרְעָֽא:

 אלו החיות הגדולות אשר הם ארבע ארבעה מלכים יעמדו מן הארץ

{יח} וִֽיקַבְּלוּן֙ מַלְכוּתָ֔א קַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין  וְיַחְסְנ֤וּן מַלְכוּתָא֙ עַֽד-עָ֣לְמָ֔א וְעַ֖ד עָלַ֥ם עָלְמַיָּֽא:

 ויקבלו המלכות קדושי עליונים וינחלו המלכות עד עולם ועד עולם העולמים

{יט} אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֔א  עַל-חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי-הֲוָ֥ת שָֽׁנְיָ֖ה מִן-(כלהון) כָּלְּהֵ֑ין דְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָה (שניה) שִׁנַּ֤הּ דִּֽי-פַרְזֶל֙ וְטִפְרַ֣יהּ דִּֽי-נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה מַדֲּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א בְּרַגְלַ֥יהּ רָֽפְסָֽה:

 אז רציתי לאמת על החיה הרביעית אשר היתה שונה מן כולן אימתה יתרה שיניה של ברזל צפורניה של נחושת אכלה טחנה והשאר ברגליה רמסה

{כ} וְעַל-קַרְנַיָּ֤א עֲשַׂר֙ דִּ֣י בְרֵאשַׁ֔הּ  וְאָחֳרִי֙ דִּ֣י סִלְקַ֔ת (ונפלו) וּנְפַ֥לָה מִן-(קדמיה) קֳדָמַ֖הּ תְּלָ֑ת וְקַרְנָ֨א דִכֵּ֜ן וְעַיְנִ֣ין לַ֗הּ וְפֻם֙ מְמַלִּ֣ל רַבְרְבָ֔ן וְחֶזְוַ֖הּ רַ֥ב מִן-חַבְרָתַֽהּ:

 ועל הקרנים עשר אשר בראשה והאחרת אשר עלתה ונפלו מפניה שלש והקרן הזו ועיניים לה ופה מדבר גדולות ומראה גדול מחברותיה

{כא} חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית  וְקַרְנָ֣א דִכֵּ֔ן עָבְדָ֥ה קְרָ֖ב עִם-קַדִּישִׁ֑ין וְיָכְלָ֖ה לְהֽוֹן:

 רואה הייתי והקרן הזו נלחמה עם קדושים ויכלה להם

{כב} עַ֣ד דִּֽי-אֲתָ֗ה עַתִּיק֙ יֽוֹמַיָּ֔א  וְדִינָ֣א יְהִ֔ב לְקַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְזִמְנָ֣א מְטָ֔ה וּמַלְכוּתָ֖א הֶחֱסִ֥נוּ קַדִּישִֽׁין:

 עד אשר בא ישן הימים והדין נתן לקדושי עליונים והמועד הגיע והמלכות נחלו קדושים

{כג} כֵּן֮ אֲמַר֒  חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א מַלְכ֤וּ (רביעיא) רְבִיעָאָה֙ תֶּהֱוֵ֣א בְאַרְעָ֔א דִּ֥י תִשְׁנֵ֖א מִן-כָּל-מַלְכְוָתָ֑א וְתֵאכֻל֙ כָּל-אַרְעָ֔א וּתְדוּשִׁנַּ֖הּ וְתַדְּקִנַּֽהּ:

 כך אמר החיה הרביעית מלכות רביעית תהיה בארץ אשר תשנה מכל המלכויות ותאכל את כל הארץ ותדושה ותטחנה

{כד} וְקַרְנַיָּ֣א עֲשַׂ֔ר מִנַּהּ֙ מַלְכוּתָ֔ה  עַשְׂרָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקֻמ֑וּן וְאָחֳרָ֞ן יְק֣וּם אַחֲרֵיה֗וֹן וְה֤וּא יִשְׁנֵא֙ מִן-קַדְמָיֵ֔א וּתְלָתָ֥ה מַלְכִ֖ין יְהַשְׁפִּֽל:

 והקרניים עשר מתוך המלכות עשרה מלכים יקומו ואחר יקום אחריהם והוא ישנה מהקודמים ושלשה מלכים ישפיל

{כה} וּמִלִּ֗ין לְצַ֤ד (עליא) עִלָּאָה֙ יְמַלִּ֔ל וּלְקַדִּישֵׁ֥י עֶלְיוֹנִ֖ין יְבַלֵּ֑א  וְיִסְבַּ֗ר לְהַשְׁנָיָה֙ זִמְנִ֣ין וְדָ֔ת וְיִתְיַהֲב֣וּן בִּידֵ֔הּ עַד-עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן:

 ומילים לצד העליון ידבר ולקדושי עליונים יבלה ויתכנן לשנות מועדים וחוק וינתנו בידו עד עת ועיתים וחלק עת

{כו} וְדִינָ֖א יִתִּ֑ב  וְשָׁלְטָנֵ֣הּ יְהַעְדּ֔וֹן לְהַשְׁמָדָ֥ה וּלְהוֹבָדָ֖ה עַד-סוֹפָֽא:

 והדין ישב וממשלתו יסירו להשמיד ולאבד עד הסוף

{כז} וּמַלְכוּתָ֨ה וְשָׁלְטָנָ֜א וּרְבוּתָ֗א  דִּ֚י מַלְכְוָת֙ תְּח֣וֹת כָּל-שְׁמַיָּ֔א יְהִיבַ֕ת לְעַ֖ם קַדִּישֵׁ֣י עֶלְיוֹנִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְכֹל֙ שָׁלְטָ֣נַיָּ֔א לֵ֥הּ יִפְלְח֖וּן וְיִֽשְׁתַּמְּעֽוּן:

 והמלכות והממשלה והגדולה אשר מולכת תחת כל השמים ניתנה לעם קדושי עליונים מלכותה מלכות עולם וכל המושלים לה יעבדו וישמעו

{כח} עַד-כָּ֖ה סוֹפָ֣א דִֽי-מִלְּתָ֑א  אֲנָ֨ה דָֽנִיֵּ֜אל שַׂגִּ֣יא | רַעְיוֹנַ֣י יְבַהֲלֻנַּ֗נִי וְזִיוַי֙ יִשְׁתַּנּ֣וֹן עֲלַ֔י וּמִלְּתָ֖א בְּלִבִּ֥י נִטְרֵֽת:

 עד כאן סוף הדבר אני דניאל מאוד מחשבותי יבהלוני ותואר פני ישתנו עלי והדבר בליבי שמרתי (פ)