העניינים מתחילים להסתדר

במדרש רות רבה (ז) מתוארת ההשגחה ההופכת כמעט לגלויה בתחילת הפרק: "'ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בעז' מה לאחורי תרעא הוה קאים [=וכי הגואל ישב מאחורי השער כך שצץ מיד עם בוא בועז]?! אמר ר' שמואל בר נחמן: אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם, כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער מתוך ישובו".

ניסוח המילים בפתיחת הפרק - "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם" (ולא נאמר: "ויעל בועז") מלמד שבעוד נעמי ורות דנות בתכנון בועז, כמתואר בסוף פרק ג, בועז כבר עלה לשער לקיים את הבטחתו.

ניתן לחלק את אירועי המגילה לשני חלקים: עד הבטחת בועז לרות באישון הלילה, ולאחר הבטחה זו. החל מתחילת המגילה ועד למפגש בין בועז לרות התנהלו הדברים בסיבוך ובקושי. נעמי ורות היו נתונות בצרתן, תוך בוז של אנשי העיר כלפיהן. גם בועז לא הוסיף לפנות אליהן, אף לאחר ששיבח את רות והיטיב איתה. על כן נעמי ורות היו צריכות ליזום מעשה קיצוני ומפתיע. אולם לאחר שבועז נשבע לרות שידאג לגאולתה, השתנה מהלך הענינים בבת אחת: בועז עולה באופן מידי לשער ובדיוק אז הגואל מגיע לשם; עשרה זקנים באים מיד לשער ומקבלים את החידוש המרעיש שמואבית מותרת בקהל; הגואל מסרב לגאול את רות, כפי שקיוו בועז ורות בסתר ליבם; כל אנשי בית לחם מבינים את חשיבותו של הבית ומברכים את בועז, רות ונעמי; ה' נותן לרות הריון אף שבדרך הטבע לא יכלה להוליד; ולסיכום הכל: בניגוד לסבך הקשיים שהופיעו בתחילת המגילה, מעתה הדרך של שושלת המלוכה פתוחה ומיושרת עד דוד.

בד בבד עם התהליך המשמח של גאולת רות, גם דרכה של נעמי מתיישרת. בועז קונה ממנה את השדה, ומעתה מצוי הכסף בידיה.

השיבה אל העיר

בפרק ד מופיעה קומה חדשה: בועז מעביר את מרכז העניינים מן השדות אל העיר - "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר". בזכות רות, ובאמצעות בועז, עוברת ברכת ה' שהופיעה עד כה ביבול השדות, אל תוך העיר. כאשר הברכה בעיר היא שורה על בני האדם עצמם, ולא רק על יבוליהם. עד כה, בכל עת שרות ונעמי היו בעיר, לא התגלתה עליהם השגחת ה', אלא הן ישבו בדד. הברכה הופיעה בכל פעם שרות יצאה מן העיר אל השדה – בשדות, ולבסוף בגורן. כעת מודיע בועז כי הגיעה העת של עלית הברכה אל העיר. בכך מתחיל מימושה של ברכת הקוצרים לבועז: 'יברכך ה'", מעבר לברכה שהיתה שרויה עד כה בשדות.

ובאורח פלא, גם בשלב זה תואמת התפשטות הברכה את השלב ההתפתחותי של התבואה. סיפור המגילה עובר מן השדה דרך הגורן אל העיר, בדיוק כאשר בועז סיים לזרות את גורן השעורים, והתבואה מתחילה לעבור מן הגורן אל העיר.

שינוי נקודת המבט של המגילה

נקודת המבט לאורך כל המגילה עד כה היא של רות ונעמי. כל הסיפורים מסופרים מזווית מבטן. שיחותיהן הפנימיות זו עם זו הן החוט החורז המוזכר לפני המאורעות ואחריהן. במקביל לכך, עד כה לא הוצגו הדברים כפי שהם מצד זווית מבטו של בועז או אנשי בית לחם, מעבר לתיאורי המאורעות עצמם. המגילה השאירה לקורא לדמיין את מחשבותיו או דיבוריו של בועז לאחר בוא נעמי לבית לחם, או לאחר פגישותיו עם רות.

אך בפרק ד מתהפכת זווית המבט – אין כל דיבור בין נעמי לבין רות. אין אנו פוגשים באופן ישיר את דברי השמחה שלהן כשמתגשמות תקוותיהן. זווית המבט היא של יושבי בית לחם – מובאים דבריהם של הזקנים ובני העם לבועז ודברי הנשים לנעמי.

זוהי אפוא המסגרת הכללית של המגילה: במשך שלושה פרקים מכשירות עצמן רות ונעמי לזכות להתקבל מחדש בקהל בית לחם. בפרק ד, מגיעה התגובה: בית לחם מאמצת אותן אל חיקה כמקדם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.