מבט על דרך המקרה של רות

בעקבות החלטת רות, מספרת המגילה על הדרך המפתיעה שבה מוצאת רות את האיש שתמצא חן בעיניו. דרך זו חושפת את עוצמת השייכות של רות לעם ישראל.

הליכת רות אל שדה בועז היא המפתח לכל ההתפתחויות בהמשך. זהו המוקד הראשי של ההשגחה במגילה. אולם דוקא כאן מתנסח הפסוק כי מפגש בועז ורות התרחש במקרה: "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ" (ג). בהמשך, כאשר יהיה מדובר במעשה המבטא השגחה מיוחדת, המגילה תצביע על כך במפורש (ד, יג): "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן". אם כן, כאשר המגילה מגדירה את הליכת רות כ'מקרה', הכוונה היא למקרה כפשוטו, וכן מבאר הרמ"ד ואלי. כיצד יש להבין זאת? אלא שדוקא אופי המקרים של האדם הוא המעיד על איכותו הרוחנית. הטבע של האדם מוביל אותו מבלי משים אל המחוזות המתאימים לו ביותר. כלומר הכלי המרכזי של ההשגחה האלוקית המכוונת את העולם אינו אלא המקרים. המקרים מבטאים את ההתנהלות הממילאית של התכונות שהוטבעו מראש בטבע בני האדם. ממילא הרובד היסודי ביותר של ההשגחה ניכר דווקא במקרים. הכתוב מלמדנו כי כאן אנו פוגשים את אופי המקרים של רות. יש לה שייכות טבעית לבועז ועל כן רגליה מובילות אותה לשם, מבלי צורך בהתערבות משדדת מערכות משמים. הרמ"ד וואלי מבאר כי במהלך יצירת נשמת דוד, יש צורך לתת לטבע ולמקרים את מקומם – לשתף אותם במהלך אלוקי זה. כלומר חלק מתהליך הצמחת המשיח כוללת תופעה שניתן לכנותה 'גאולת המקרים' – הגילוי כיצד גם המקרים המורכבים מפרטים ושיקולים שונים הם חלק מיד ה' בעולם.

מתוך כך, יש לעקוב אחר השיקולים הטבעיים והפשוטים של רות שהובילו אותה אל שדה בועז. ניתן היה להבין כי רות הלכה באשר יובילוה רגליה, ופגעה במקרה בשדה בועז. אמנם אין נראה לומר כן, שהרי רות הודיעה מראש לנעמי כי תחפש אישיות מזן מסוים, ולא תשוטט באקראיות. בנוסף, קרוב לודאי ששדותיו של בועז גדול הדור היו מוכרות וידועות לכל, ורות ידעה כי אל שדותיו היא הולכת. יתכן שרות הלכה דוקא אל שופט הדור מתוך סברא כי הוא בודאי אציל נפש ויקבל אותה לשדותיו. בנוסף, יתכן שרות נמשכה באופן טבעי אל הגדולה ואל המלכות שאותן היא מכירה מביתה ואליהן היא ראויה.

מכל מקום, הואיל והיו לרות נימוקים הגיוניים ללכת דוקא אל בועז, מדוע הפסוק מתייחס לכך בתור מקרה? המקרה הוא בכך שרות הובלה אל בועז משיקוליה הנ"ל, אף טרם ידעה את העובדה המכריעה שבועז הוא קרוב משפחתן. לא כל שכן שלא שיערה שבועז עתיד לשאתה לאישה. ואכן, חז"ל (רות רבה ד, ד) מצביעים על כך שרגלי רות הובילוה בדיוק אל הנחלה שעתידה להיות שלה - "חלקת השדה... ממשפחת אלימלך – שניתן לה ממי שהוא ראוי ליפול בחלקה". מתגלה כאן הקישור הטבעי של רות אל תפקידה וייעודה.

נמצא כי במרכז הפרק הקודם (א) עמדה הבחירה הנאצלת של רות. במרכז פרק זה עומדת הגדולה הטבעית שלה – היא מובלת אל בועז מתוך התאמה נשמית טבעית.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.