לאן 'שבה' רות?

לאחר פרידת ערפה, ממשיכה נעמי בנסיונות השכנוע של רות לשוב לארצה. הבירור הנערך ביניהן מחדד את נושא הויכוח של נעמי עם כלותיה מלכתחילה. הויכוח הוא לא רק בשאלה האם יבואו איתה בפועל, אלא על הנחת היסוד הקודמת לכך – מהי השייכות המקורית והטבעית שלהן. נעמי מפצירה בהן: "לכנה שובנה". נוסח דבריה הוא העיקר ולא תוכן הבקשה בלבד: היא רומזת להן כי מקומן המקורי הוא מואב, ולכן כשילכו לשם זו תהיה שיבה. בתשובתן הן חולקות לא רק על מסקנתה המעשית, אלא גם על עצם תפישתה ביחס אליהן. הן עונות: "כי איתך נשוב לעמך" ולא אומרות "כי איתך נלך". בכך הן מבהירות שמבחינתן ארץ ישראל הוא מקומן המקורי ולשם ישובו. נעמי חוזרת ואומרת להן: "שובנה בנותי, למה תלכנה עִמִי", כלומר שאם ילכו למואב זו תהיה שיבה, ואם לישראל זו תהיה הליכה מחדש[1].

ואכן את ערפה מצליחה נעמי לשכנע, ובעקבות כך היא שבה ומדגישה לרות: "הנה שבה יבימתך... שובי אחרי יבימתך". אך רות מתעקשת וחותמת: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך". ובמדרש: "לשוב מאחריך, מכל מקום דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת, כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים". חז"ל במדרש מבארים שגם בדברי רות שחתמו את הדיון, היא התכוונה לומר שהיא חפצה לשוב לעם ישראל משום שהיא כביכול באה משם. על פי חז"ל, רות מודיעה כעת באופן החותך ביותר, כי אין היא מתגיירת בשביל נעמי אלא בשביל העם כולו, ובכוונתה לעשות זאת גם בלעדי נעמי. זהו השלב שבו נעמי משתכנעת. בהמשך המגילה אנו מוצאים שרות מוגדרת פעמיים בתור: "השבה משדה מואב", ולא נאמר "הבאה משדה מואב" כלומר שהכתוב מכריע לטובתה בויכוח.

יש להבין: כיצד טוענת רות כי היא 'שבה' לארץ ישראל, וכי היתה שם קודם לכן? מספר מפרשים ביארו את הדבר:

• ר' צדוק הכהן מלובלין (קומץ המנחה חלק א אות נב) מבאר שהכוונה היא שמרוב צדקתה נחשבת רות כישראלית, או שמלכתחילה שכנה ברות נשמה ישראלית: "'ורות המואביה כלתה עמה השבה' עליה לא שייך השבה אלא הבאה? רק [=אלא] עוצם צדקתה עמה שוה לה והשבה כאילו היתה מלידה מבטן ישראלית והוא שבה וגו'. וכן הנער מקוצרים סיפר בשבחה: 'השבה וגו'' (שם ב', ו'). ויותר נכון על פי דברי ילקוט ראובני פרשת וישב בשם ספר התמונה, דרות נשמה ישראלית רק לחטא נתגלגלה במואביה".
• בעץ יוסף על רות רבה (ד, ב) מסביר על פי המדרש שרוחו של מחלון שליוותה את רות היא ששבה לבית לחם: "'זו היא ששבה משדה מואב' - "זו היא שאם [=למרות] שלא היתה בא"י, יצדק לומר בה השבה משדה מואב, והוא להיות בה רוח מחלון אשר יצא משם ושב בקרב רות"...".
• בספר אגרת שמואל (רות א כב) מבואר כי אהבת רות לארץ ישראל היא הגורמת להחשיב את רות כאילו כבר היתה שם: "השבה - אהבתה לארץ ישראל היתה כאילו שבה לשם, ובאה מאהבה זו ולא מאהבת חמות"[2].
• בפירוש הרא"ש (בראשית כד) ביאר שאין הכוונה לאופנים האמורים, אלא שדרך הכתוב לנקוט בלשון 'שיבה' גם כשמדובר בהליכה אל מקום חדש: 'ההשב אשיב את בנך' – קשה לשון השבה שמעולם לא הלך שם יצחק והיאך אמר לשון השבה? יש לומר דכן מצינו כי אתך נשוב לעמך דנעמי אמרו נשוב יחד אגב נעמי דשייך עליה השבה נקט על שתיהן".

[1] במדרש לומדים חז"ל כי נעמי אומרת כאן שלוש פעמים שיבה כנגד שלוש פעמים שדוחין את הגר. ולפי דברינו נעמי משתמשת בדחייה מאד עקרונית ומהותית – היא אומרת להן שהן שייכות למואב ולא לישראל.

[2] העיקרון הכללי מופיע במסכת כתובות (עה, א): "'ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון' – אמר ר' מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.