מות בועז

בועז הוא היוזם והמוביל בפרק זה. אך לאחר הולדת הילד, בועז אינו נזכר עוד. באופן מפתיע מתברר כי נעמי קיבלה על עצמה לגדל את עובד כפי שנוהגים בילד יתום. על פי חז"ל[1] בועז מת באותו הלילה שבו נפקדה רות. זהו מאורע קשה ומתמיה – מיד עם שמחת הנישואים הגדולה, מת בועז והשאיר את רות אלמנה. עובד נולד בתור ילד יתום! האם זוהי הדרך לקיום הברכות הגדולות של בני בית לחם לבועז? כיצד יתכן שהגורל שפקד את אלימלך בתחילת המגילה, פקד בסופו של דבר גם את בועז ביתר שאת?

מות בועז מיד לאחר לקיחת רות היה בודאי סימן בעיני המלעיזים שבועז שגה בכך שנשא מואבית. השותפים לדעת הגואל יכלו להצביע על מות בועז בתור הוכחה שהגואל צדק כשסירב לשאת את רות. ואכן, הרב זילברשטיין מבאר בספרו חשוקי חמד (כלאים - הערות פרק ב) כי מות בועז גרם לעיכוב ארוך טווח בקבלת ההלכה שהתחדשה על ידו שמואבית מותרת בקהל[2]: "שמבואר במדרש שהגואל אמר 'פן אשחית את נחלתי' – שאמות כדרך שמתו מחלון וכליון'. כלומר שהגואל לא קיבל הפסק של בועז, וחלק על פסקו של בועז, ובאמת לאחר מכן באותה לילה מת בועז, וראו בזה ישראל כעונש מן השמים, ולכן לא נתקבל פסקו של בועז בעם ישראל. אולם לאחר מכן כאשר הקדוש ברוך הוא הורה לשמואל למשוח את דוד, על אף שהוא יצא ממואביה, אז הבין שמואל שהוא כשר לבא בקהל, ומואבי ולא מואבית...".

דברים אלו מגבירים את התמיהה: מדוע המית ה' את בועז והביא בכך לעיכוב קשה בקבלת רות ודוד בקהל ישראל?

בטרם נתיחס לישוב השאלות, יש לשים לב ששמואל שכתב את המגילה לא הזכיר את מות בועז. תחת זאת הוא יצר קישור ישיר בין עובד לבין השושלת שקמה ממנו עד הולדת דוד. בדרך זו מודיעה המגילה כי בועז פעל נכונה וכיוון לרצון הקב"ה. אחרית השושלת מעידה על צדקת בועז[4].

נביא שלושה הסברים לשאלת מות בועז, אשר כל אחד מהם שופך אור חדש על המגילה:

א. הרב זילברשטיין ממשיך ומבאר באופן נפלא מדוע עשה ה' כך: "ואז הבינו למפרע, שלא שבועז נענש על זה שנשא את רות, אלא אדרבה הוא האריך ימים עד שיקיים מצוה רבה זו, וכשקיימו גמר תפקידו בעולם ומת, ולכן חזר שמואל וחידש את הפסק של מואבי ולא מואבית... ולומדים מזה דבר נורא שלפעמים אנשים רואים דברים, ומחליטים ביניהם שזה עונש משמים, ולפעמים זה להיפך ממש, שזה שכר משמים, ואין אנו יודעים חשבון שמים".

ביאור זה מדגיש עד כמה פלאיות הן דרכי השגחת ה' על השושלת המצמיחה את דוד. מלכות ישראל היא בעלת ערך רוחני כה נשגב עד שמאורעות המתפרשים בעיני הרואים באופן מסוים, הם בעלי משמעות הפוכה לחלוטין.

ב. יש לבאר שבועז מת משום שהקב"ה חפץ לשמר את יחוסו של עובד למשפחת אלימלך, שממנה היה אמור דוד להיוולד מלכתחילה[5]. לולא מת בועז היה נזכר עובד אך ורק על שמו, כפי האמור בסוף המגילה (כא): "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד". אך הקב"ה חפץ שהילד יחשב כהמשך ישיר לבית אלימלך. לשם כך סיבב ה' שעובד יִזָכֵר קודם כל כבנה של נעמי, ורק לאחר מכן כבנו של בועז. מות בועז הביא לידי כך כפי שמבואר במדרש פסיקתא זוטרתא (ד, יז): "דבר אחר: 'ילד בן לנעמי' ולא לבועז, מלמד כשבא בעז אל רות באותו הלילה מת... ולפיכך קראוהו על שם נעמי"[6].

יש לשים לב כי מיד עם יחוס עובד לנעמי, מוזכרת השושלת מעובד עד דוד: "וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד". למרות ששושלת זו תוזכר שוב מיד בפסוקים הבאים החותמים את המגילה, המגילה באה ליחס את דוד בתור נכד של עובד בן נעמי, בטרם תיחס אותו לעובד בן בועז.

ג.מות בועז הוא בבחינת מסירות נפשו על גאולת רות. למרות שצדק בועז כשהכניס את רות מזרע מואב לקהל ישראל, מכל מקום היה זה מאבק אדירים ב'שדה קרב' רוחני קשה במיוחד. על פי פירוש שמביא החיד"א (בספרו 'צוארי שלל' הפטרת פנחס), יש לראות במות בועז 'מחיר' על מאבק זה: "אמנם אפשר לומר בהקדים מה שכתב בספר 'חלק בני יהודה' (דף מג) דלפי שבועז עשה מריבה עם הקליפות [=זרע מואב] והוציא בָּלְעָם מפיהם [=גבר עליהם ו'חילץ' את רות מתוכם] קטרגו עליו ומת באותה לילה כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ע"ש... כי מדקדק עם חסידיו כחוט השערה".

לעתים קרבות רוחניים הינם ממשיים ומסוכנים לא פחות מקרבות בחרב ובחנית. הכנסת רות לקהל ישראל היתה מאבק רוחני קשה על הצלת נקודת טהרה וקדושה מתוך ה'שבי' שבה היתה נתונה במואב. יתכן ומבט רוחני זה מסייע להבין מדוע המוות הופיע בארבע משפחות בדרך מיהודה בנו של יעקב אל דוד המלך: אשת יהודה ושני בניו מתו; מתו אלימלך ובניו; גם אשת בועז הראשונה ושישים בניה מתו, ולבסוף מת בועז עצמו; גם ישי אבי דוד וכל אחי דוד מתו על ידי מלך מואב (שמואל א כב והמפרשים שם). יתכן וכל אלו מתו משום שהחדרת זרע הסגולה של המשיח, מבחוץ אל תוך ישראל הינה פעולה רוחנית קשה ומורכבת עד כדי סיכון ממשי של העוסקים בה.

נמצא שרות ונעמי מסרו את נפשן לאורך המגילה בחייהן, ובאחרית המגילה מסר בועז את נפשו במותו, למען הקמת מלכות ישראל.

[1] ילקוט שמעוני רות (רמז תרח): "'ויקח בועז את רות' – אמרו: אותה הלילה שבא עליה מת".

[2] בדרך זו מבאר את הדבר גם בציץ אליעזר חלק יז, סימן מב, אות ח.

[4] החיד"א מבאר ב'פני דוד' (פרשת ויגש אות ט) כי כוונת הברכות של זקני בית לחם היא שיקומו מלכים מזרע רות ובועז, והם יהוו אות וסימן על כשרות נישואיהם: "'יתן ה' האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ויהי ביתך כבית פרץ וכו'' – הכוונה דברחל ולאה היה פקפוק משתי אחיות. והמופת שלא היה שום נדנוד איסור [הוא] שיצאו משתיהן מלכים, כמו שפירשו המפרשים בכונת הפסוק: 'אני אל שדי פרה ורבה וכו'' – וכי תימא הלא על הראשונים אני מצטער שמא יאמרו שחטאתי בשתי אחיות, לזה אמר: 'ומלכים מחלציך יצאו' עד כאן דבריהם. והן הן דברי הזקנים לבועז בנשואי רות אשר לו ימנע טוב הגואל מטעם איסור מואבית ואמר: 'פן אשחית נחלתי'. לזה אמרו: 'יתן ה' וכו' כרחל וכלאה' שהיה בהם פקפוק ואנו רואים אשר בנו שתיהם על ידי מלכים ונביאים, ואלו היה חטא ח"ו לא יצא מהם מלך. 'ויהי ביתך כבית פרץ' שממנו מלכים יוצאים כמשז"ל. 'אשר ילדה תמר' והיה חשש, ועל ידי שיצאו מלכים נתאמת שהיה לשם שמים וכך רצה הקדוש ברוך הוא. גם עתה הזרע של רות יצאו ממנו מלכים ויכירו שהוא זיווג נאה".

[5] במדרש רות רבה (ה, י) מבואר שמשפחת אלימלך היא בעלת עדיפות וקדימה במעלה ביחס לבועז – נאמר: "קרוב לנו האיש... בועז גדול הדור היה והאישה עשתה אותו קרוב..." ומסביר העץ יוסף שהמדרש מעיר על כך שנעמי לא אמרה שהם קרובים לבועז, אלא שהוא קרוב אליהם – היא יחסה את בועז אליה ולא את עצמה אליו לומר שאלימלך והיא בעצם גדולים ממנו וגדולתו של בועז היא רק מצד קרבתו אליהם.

[6] יחוס עובד לנעמי בעקבות מות בועז מונח גם בדברי הגמרא במסכת סנהדרין (יט, ב): "שכל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו... 'ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי' – וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה". מדברי הגמרא מתבאר כי עובד היה יתום וזוהי הסיבה שנקרא על שם נעמי שגדלה אותו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.