מהי המשמעות של גאולת רות?
מגילת רות יחודית מאד בכך, שלאורך המגילה מוגדרת מחדש מספר פעמים השאלה היסודית ביותר: מהו הנושא המרכזי של המגילה. במגילה זו הולך ומתרקם קשר בין רות לבועז. זהו לב הסיפור. אך ככל שמתקדמת המגילה, מתגלות משמעויות חדשות של אותו המעשה. היעוד הגבוה ביותר המתגשם בחיבורם מופיע רק בפסוקים האחרונים של המגילה.
נמנה את משמעויות החיבור בין בועז ורות על פי סדר התגלותן בפסוקים:
א. למען המתים
בפרק ב, כאשר מתרחש המפגש הראשוני בין רות ובועז, מתברר כי מפגש זה מיטיב עם אלימלך ובניו שכבר מתו.
אחת מן הצרות הקשות ביותר במגילה הוא הכריתה המוחלטת של חשובי בית לחם – אלימלך, מחלון וכליון, מקרב עמם. והנה, כאשר נעמי שומעת על הקרבה שנוצרה בין רות לבועז היא מודה לה': "בָּרוּךְ הוּא לַה' אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים" (ב, כ). על פי האלשיך והמלבי"ם, נעמי מתחילה להבין שבועז עתיד לגאול את נשמות המתים באמצעות קנית השדה. ואכן, בסוף המגילה מתברר כי גאולת השדה היא גאולה למת שלא יכרת מנחלתו: "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי... לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ" (ד, ה).
ב. למען רות
בתחילת פרק ג מתברר כי מעשה חיתון רות ובועז הוא למען רות.
כאשר נעמי מציעה לרות ללכת אל בועז, היא אומרת: "הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ". בפרק א הזהירה נעמי את רות כי משמעות הליכתה לארץ ישראל היא שלא תזכה להינשא. כעת פונה נעמי לרות ומעודדת אותה לעשות מעשה שיביא אותה אל המנוחה שבהקמת בית.
יש לזכור כי על פי הידוע באותה השעה, כל הסימנים העידו שרות כלל איננה יכולה להוליד. הן היא היתה נשואה במשך עשר שנים ללא כל ולד. עובדה זו בפני עצמה חוסמת כל סיכוי למצוא בעל חדש. ברור אפוא, כי הסכמת בועז לשאתה לאישה היא פיתרון של הקושי הגדול ביותר בחיי רות.
ג. למען בועז
בהמשך פרק ג מתגלה כי אותו המעשה שנועד לשם רות, הוא גם חסד עצום עם בועז. רות מוסרת את נפשה ומיטיבה איתו בכך שהיא מסכימה להינשא לאדם זקן (ואלמן).
בועז התאלמן זה לא מכבר, ועל פי המסורת, מתו כל שישים בניו. מאדם בעל משפחה עצומה ומבוססת, הוא הפך לערירי אשר באופן טבעי תסרב כל אישה להינשא לו. כאשר באה רות אליו, נפתחה לו מחדש הדרך למשפחתיות. כל זאת טמון בדברי בועז כשבאה אליו בלילה (ג, י): "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר".
ד. למען נעמי
אם לא די בשלוש המטרות שהופיעו עד כה, בפרק ד, כאשר עומד מעשה הנישואין להתבצע בפועל, מתברר כי יש כאן מטרה נוספת. מתברר כי מעשה זה מביא לגאולה גדולה ומפתיעה של נעמי.
בתחילת המגילה (א, יב) המגילה הביעה נעמי את חוסר התקווה שלה להינשא – "כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ". בנוסף, כאשר נעמי שבה לבית לחם היא מעידה על עצמה (שם, כא): "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'". חז"ל במדרש רבה אומרים שהכוונה היא שהלכה מלאה בעושר ובבנים וכעת שבה בלעדיהם. ועוד אומרים: שמלאה הכוונה בהריון. ואם כן – לנעמי לא היה כל סיכוי להמשכיות ולידה. והנה, בסופה של המגילה מתברר כי בלקיחת בועז את רות, נגאלת נעמי, וזאת ממספר בחינות:
- הבן הנולד הוא הגואל של בית נעמי. הוא המשיב את נשמת מחלון לעולם – "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל" (ד, יד).
- הבן הנולד נחשב ממש כבן נעמי: "...כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי".
- נוסף לגאולת נעמי מצד המשפחה, בועז ורות הביאו גם לגאולתה מבחינה חברתית-כלכלית. לאחר שבמשך חודשים לא מצאה איש שיסכים לקנות את השדה שבידיה, קנה בועז מידיה את השדה.
מדרש פסיקתא זוטרתא (ד) קושר בין מעשי נעמי לטובת רות, לבין טובתה שלה: "דבר אחר: 'יולד בן לנעמי', [אחר ש]היא אמרה לרות: 'הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך'".
ה. למען עם ישראל – הקמת המלכות
לקראת סיום המגילה, בסוף פרק ד, מתגלה מטרה מסדר גודל חדש של חיבור בועז ורות: הולדת המלך העתידי. רק בשלב זה מבואר מה תפקידה של מגילת רות בהקשר הכלל תנ"כי.
שמואל, מחבר המגילה, מגלה בסופה כי החיבור בין בועז ורות כוון להוליד את דוד מלך ישראל. אך לא רק הוא גילה זאת בדיעבד. כבר במהלך ההתרחשויות עצמן, הבינו בני בית לחם את המשמעות. כך מתגלה בברכתם את בועז (יא-יב): "וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם". בביאורנו על פרק ד הבאנו מדברי רש"י, החיד"א, המלבי"ם והמגיד מישרים כי פירוש ברכה זו הוא שיקום מבועז ורות מושל ומולך על ישראל.
מתברר כי החסדים הפרטיים כלפי האישים הבודדים, הם חלק מטובה כללית ועליונה. טובה זו לא התפרשה עד שבאו המוני העם והזקנים בבית לחם וגילו אותה.
נמצא שנישואים אלו היו טובים לכל. האלשיך (פרק ד) מסכם את היות היבום טוב לכולם יחדיו: "הנה כי דרך כלל ממך יצא טובה לכל ישראל, וגם מחלון עצמו טוב לו בזה כי ויקרא שמו בישראל, וגם לך בעולם הזה כי הלא והיה לך למשיב נפש וכו'".
ו. קידוש ה'
בספר שמואל ובמקומות נוספים נאמר שדוד הוא נציג ה' בעולם – "כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" – "שהוא יהיה מלך לי לשמור מצותי" (שמואל א טז, א ומצודת דוד)[1]. לאור זאת, התכלית העליונה של חיבור בועז ורות היא קיום רצון ה' – הקמת מלכו על ישראל.
נישואי רות ובועז מילאו את רצון ה' בעולם והגדילו את שמו. האלשיך מבאר כי זאת כוונת בני העם בברכתם: "'ברוך ה' אשר... ויקרא שמו בישראל' – "ברכתנו היא כי ויקרא שמו של ה' הנזכר בישראל כי יהיו כלם צדיקים על ידי עזר משדי, באופן יקראו כלם בשם ה'"[2].
במדרש רות רבה (ז) מבואר כיצד רצון ה' ומטרותיו חופפים ממעל על כל הכונות הזכות של אישי המגילה: "'בעז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה, אמר הקדוש ברוך הוא אף אני אעשה את שלי".
ולא רק מצד הקמת המלכות; קידוש ה' גדול נוצר עם הגעת רות אל בועז. כך נאמר במדרש תנחומא (בא): "'היטבת חסדך האחרון מן הראשון' (רות ג) – כך היה בועז דורש: מה אוהבת אשה? בחור עני מזקן עשיר, ואני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים".
קידוש ה' במגילת רות הוביל אל מלכות דוד שכל כולה קידוש שם שמים.
[1] בנקודה זו הארכנו לעיל
[2] הנישואין למען שם ה' נרמזים גם בברכת בני העם: "וקרא שם בבית לחם". וכפי שמבאר בספר אור המאיר (במדבר מגילת רות): "וקרא שם בבית לחם, כלומר בהקדם לך לעשות חיל באפרתה, אזי נאות לך לקרא שם, היינו לבנות ולצרף שם הוי"ה ברוך הוא בבית לחם".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
