פרק לז - טוב מעט לצדיק – הצדיקים שמחים בחלקם ובשל אחרים
טוֹב־מְ֭עַט לַצַּדִּ֑יק מֵ֝הֲמ֗וֹן רְשָׁעִ֥ים רַבִּֽים׃
(תהילים לז טז)
הצדיק אינו זקוק כלל להבלים המעסיקים את ההמון. המעט שיש לו, בו הוא מוצא נחת רוח ובא על סיפוקו. "איזהו עשיר? - השמח בחלקו"(אבות ד א). אין לצדיק כל דרישה ליותר, כי גם מה שיש בידו אינו יודע משום מה מגיע לו, והוא שמח ומאושר בזה.
וכן אמרו במידת הצדיקים, "איזה עשיר? – כל שיש לו נחת רוח בעשרו"(שבת כה:), וכעניין הכתוב: "גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱ-לֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱ-לֹהִ֖ים הִֽיא׃...."(קהלת ה יח), ועל מידת הרשעים נאמר לאחר מכן: "יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם׃ אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱ-לֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱ-לֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃"(קהלת ו א-ב).
ובמדרש:
"וכל זה איננו שווה לי..." - אין ערב לי מה שאני אוכל ושותה. למודים הם הרשעים שאוכלים ואינן שבעים, וצדיקים... וכן הוא אומר "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר"(משלי יג כה).
(מדרש פנים אחרים על אסתר פרק ה)
הרשעים, עינם רעה בשל אחרים ושנתם נודדות מחמת טובת הזולת, וכל ימיהם כעס ומכאובים על הצלחת זולתם. כל טובה שיש אצל אחרים היא לצנינים בעיניהם, ואוכלים את בשרם בקנאתם, "ורקב עצמות קנאה"(משלי יד ל). ואילו הצדיק, אדרבה, שמח בהצלחת חברו, וכל הטובה שמשיג זולתו מסבה לו עונג והרחבת הדעת, ונמצא כל ימיו בשמחה וטובה כי עינו טובה בשל אחרים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
