תשובת הרב יואב אוריאל

שלום רב!

רש"י הראשון על התורה מניח הנחת יסוד: התפקיד המרכזי של התורה הוא בהיותה 'תורה' – כלומר מדריכה את בני ישראל מהם החוקים המחייבים אותם משמים. מכאן נובעת שאלתו על תפקיד חומש בראשית.

הנחת היסוד של רש"י נובעת לא רק משמה של ה'תורה', אלא המבנה שלה מוכיח על כך בבירור: הגילוי משמים שבו ניתנה התורה כולה, כולל חומש בראשית, הוא מעמד הר סיני. מעמד הר סיני מוגדר על פי התורה עצמה כמעמד שבא להטיל על ישראל מצוות (שמות כד, יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". אם כן, ההקשר שבו נאמר חומש בראשית עצמו הוא מתן התורה לישראל.

(להרחבה בנושא זה, אתה מוזמן ללחוץ כאן ולעבור להאזנה לשיעור בנושא זה)

בין התורה לנביאים וכתובים

בכדי לקבל מענה לשאלתך – מדוע לפי רש"י הראשון נתן ה' את הנביאים והכתובים, יש לשים לב להבדל היסודי ביניהם. ובכן, הנחת היסוד הנ"ל של רש"י – שבמרכז התורה עומדים החוקים והמצוות, מראש איננה נכונה ביחס לנביאים והכתובים. הנביאים והכתובים מלכתחילה לא באו לתת מצוות נוספות, וכידוע, כל תרי"ג המצוות הם מהתורה. הנביאים אינם רשאים לחדש מצוות.

כך מבאר האברבנאל (בהקדמתו לספר יהושע) את ההבדל בין התורה והנביאים: "ובמה שקראו החלק הראשון תורה? רצו להבדיל ספר תורת האלקים מבין שאר ספרי הקדש מפני מעלת מדרגתו על מדרגתם באיכות השפע, ולפי שלא יבדל מהם בספור הדברים אשר עברו, כי רבים מהנביאים (זולת אדוננו משה) ספרו והגידו הדברים העוברים, וגם לא יבדל מהם בהגדת העתידות, כי שאר הנביאים הגידו האותיות לאחור ואשר תבואינה, והיה לבד ההבדל העצמי המיחד בתורה ומעלתה מפאת המצות שניתנו ביד משה אדוננו, ושלא נתנה מצוה כלל ביד נביא אחר, לכן מפני ההבדל המיחד הזה ומעלתו קראו הספר הזה אשר בו המצוות האלקיות תורה, כי בזה יובדל ויתעלה מכל שאר ספרי הקדש".

אם כן, שאלתו של רש"י על חומש בראשית אשר הוא חלק מן ה'תורה', איננה קשה על הנביאים והכתובים, אשר מלכתחילה לא ניתנו כחלק מציווי המצוות לישראל.

יעוד ספרי הנביאים

מהי המטרה והיעוד של הנביאים והכתובים? זוהי סוגיא רחבה, ונציין בזה רק עיקרון יסודי אחד העולה מפסוקים מפורשים.

בספר עמוס (ג, ז) נאמר: "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי ה' דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" – הקב"ה נוהג לספר לנביאים באופן קבוע מה שהוא עומד לעשות בעולם. כבר אצל אברהם אבינו פירשה התורה את העיקרון הזה (בראשית יח, יז): "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה". כלומר הנביאים הם כביכול 'יודעי סודו' של הקב"ה. עם ישראל נברא בתור עם שהוא קרוב לה'. חלק מקרבה זו היא פגישת המאורעות בעולם לא רק באופן החיצוני שלהם, אלא מזווית המבט השמיימית של האירועים – מצד התוכן והיעוד העומדים מאחוריהם. ממילא מתברר כי ספרי הנביאים, המכילים את הנבואות שנכתבו לדורות, נועדו לספר לעם ישראל את השיקולים האלוקיים העומדים מאחורי מאורעות העולם בתקופות שונות.

להרחבה נוספת בנושא זה לחץ כאן